בש"פ 3035/07 מוחמד אבו גנאם נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' אהד) מיום 22.3.2007 בב"ש 90284/07 בה נדחתה ברובה בקשת העוררים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982

למסור לידיהם חומר חקירה.

העובדות וההליכים עד כה

1.

העוררים שהם אחים עומדים לדין בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על

פי המתואר בכתב האישום קשרו העוררים קשר יחד עם אחיהם, אחמד אבו גאנם וסלאמה אבו גאנם (להלן: אחמד וסלאמה ) לרצוח את אחותם (להלן: המנוחה ) על רקע חילול כבוד המשפחה, וביום 5.3.2006 גרמו בכוונה תחילה למותה. על פי הנטען סעדה המנוחה ביום הרצח בביתו של אחמד ובמשקה שהוגש לה נמהל סם הרדמה אשר סופק על ידי העורר 2, שהינו רופא במקצועו. בעודה תחת השפעת הסם חנקו העורר 1 וסלאמה את המנוחה והיא נלקחה לפרדס באזור כפר גבירול, שם התעוררה ואף שהתחננה על נפשה חנקו אותה העורר 1 וסלאמה למוות וגופתה הושלכה על

ידם לבאר סמוכה. לטענת העוררים, כתב האישום נגדם מבוסס בעיקרו על עדותם של אחמד וסלאמה, העומדים לדין בכתב אישום נפרד, ועל איכונים של מכשירי טלפון סלולארים המלמדים על הימצאותם באזור שבו בוצע הרצח בשעה שבה בוצע.

2.

העוררים סברו כי בחומר החקירה שנמסר לידיהם חסרו ראיות רבות הנמצאות או האמורות להימצא בידי המשיבה, ולכן פנו בבקשה לבית משפט קמא שיורה על מסירתן. בהחלטתו מיום 22.3.2007 נעתר בית משפט קמא לבקשת העוררים באופן חלקי, אך נותרו עשרה פריטים שלגביהם נדחתה הבקשה ועל כך הוגש הערר שבפניי. בדיון שהתקיים בערר ביום 16.4.2007 הושגו הבנות בין הצדדים לגבי חלק מן הפריטים שבמחלוקת. על מנת לייעל את המשך הדיון הוריתי למשיבה להגיש הודעה משלימה בה תתייחס לכל אחד מן הפריטים נשוא הערר כמו גם לממצאי הבדיקות אותן התחייבה לערוך בדיון בפניי, וכן איפשרתי לעוררים להגיש תגובה מטעמם. מהודעות אלה עולה כי גדר המחלוקת בין הצדדים הצטמצם לכדי חמישה פריטים בלבד, אליהם אתייחס להלן.

מידע הקשור לאישפוזו של סלאמה במהלך החקירה

3.

לטענת העוררים, זמן קצר לאחר שסלאמה מסר את גרסתו למדובב הוא הוחש לבית החולים בשל הקאות בלתי פוסקות. על רקע הנחתם כי עדותו של סלאמה תרמה באופן ניכר לביסוס כתב האישום נגדם פנו העוררים אל המשיבה בבקשה להמציא לידיהם את המסמכים המתעדים את אישפוזו של סלאמה ואת הנסיבות שהובילו לאישפוז. בהסתמכו על הכלל לפיו במקרה של ספק יש ליתן פירוש מרחיב למונח "חומר חקירה" הורה בית משפט קמא למשיבה להעביר לידי העוררים את הדו"ח הרפואי המתייחס לאישפוז. במסגרת הערר שבפניי מבקשים העוררים לקבל לידיהם בנוסף לכך גם מידע באשר למצבו הנפשי והפיזי של סלאמה עת שוחח עם המדובב שכן לטענתם סאלמה אינו עומד עוד מאחורי הגרסה שמסר למדובב, ומכאן חשיבותו של המידע האמור.

4.

בהודעת המשיבה נמסר כי בבדיקה שערך ראש צוות החקירה לאחר הדיון בערר לא נמצא מידע נוסף אודות אישפוזו של סלאמה. המשיבה הוסיפה כי בבית המעצר שבו שהה סלאמה לא מנוהל יומן נפרד בו מתועדת פעילות המרפאה אלא יומן אחד בו מתועדת פעילות בית המעצר (להלן: יומן הפעילות ), ועל פי מידע שמסר כלאי בשם לוטטי לראש צוות החקירה יומן הפעילות הרלוונטי הושאל על ידי סנגור שפרטיו אינם ידועים לו ולא הושב. העוררים מבקשים כי לוטטי יעלה על הכתב את כל הזכור לו מאירוע לקיחתו של יומן הפעילות, ובהקשר זה הם סומכים ידם על פסיקתו של בית משפט זה לפיה "במקרים המתאימים אין לשלול את האפשרות שהרשות החוקרת תחויב לתעד בכתב בדיעבד פעולות חקירה מסוימות שביצעה וכי במקרים הללו ייחשב תיעוד זה ל"חומר חקירה"" (בש"פ 4357/05 אבו חטאב נ' מדינת ישראל, תק על 2005(3) 1 (2005) (להלן: עניין אבו חטאב )). אכן, הלכה פסוקה היא כי בגדר המונח "חומר חקירה" באות גם ראיות "השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום" (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124, 129 (1985) (להלן: עניין אל הוזייל )), אך יחד עם זאת אין לכלול בו באופן גורף כל ראיה שהרלוונטיות שלה למשפט היא "רחוקה ושולית" (עניין אל הוזייל , 129) . בקשת העוררים בהקשר זה נוגעת לתיעוד בדיעבד של אירוע "היעלמותו" של יומן הפעילות ולא של פעולת חקירה או של חומר שהושג במהלך חקירה. ההשוואה בין העניין דנא לבין עניין אבו חטאב היא דחוקה, אפוא, ואף הרלוונטיות של תיעוד כזה נראית רחוקה ושולית. על כן דין הבקשה להידחות. אין בכך כמובן כדי למנוע מן העוררים לזמן בעניין זה לעדות אנשי משטרה, ובכללם הכלאי לוטטי, ככל

שימצאו זאת לנכון.

מידע אודות חקירתו של סאדיק אבו גאנם ושיחותיו עם ישראל שדה

5.

בראשית החקירה נחשד גם סאדיק אבו גאנם, אח נוסף של העוררים (להלן: סאדיק ), במעורבות ברצח. כחודש לאחר מעצרו שוחרר סאדיק מבלי שהוגש נגדו כתב אישום חרף הודעה שמסר ישראל שדה, עציר ששהה במעצר יחד עם סאדיק (להלן: שדה ), לפיה סאדיק התוודה בפניו על ביצוע הרצח. נוכח טענות המשיבה כי קיימת סתירה בין הודאתו

של סאדיק לבין ממצאי הדו"ח הפתולוגי, וכי כל החומר הנוגע לחקירתו של סאדיק ולהודעתו של שדה הועבר לידי העוררים, דחה בית משפט קמא את בקשת העוררים בעניין זה. לטענת העוררים חומר החקירה שבידם אינו מבהיר אילו ממצאים הובילו למעצרו של סאדיק ולשחרורו, ולפיכך החלטתו של בית משפט קמא מונעת מהם גישה לתשתית ראיתית אפשרית הקושרת את סאדיק לרצח שבו הם מואשמים.

6.

מהודעת המשיבה עולה כי שדה סירב למסור הודעה כתובה וכי כל חומר החקירה הנוגע לסאדיק הועבר לידי העוררים, ובכלל זה הקלטות ותמלולי שיחותיו של סאדיק עם שדה. בתגובה טוענים העוררים כי אין בידיהם הקלטה או תמלול של שיחות שקיים סאדיק עם שדה, וכן כי גם ברישום הקלטות אותו ערכה המשיבה אין להן זכר. על

כן מבקשים העוררים כי המשיבה תעביר לידיהם את הקלטות והתמלולים הרלוונטיים, וכן כי תעדכן את רישום הקלטות שנמסר בעבר. בנוסף

מבקשים העוררים כי המשיבה תעביר לידיהם כל חומר חקירה הנוגע למעורבותו של סאדיק בפרשה.

בקשת העוררים בהקשר זה דינה להתקבל באופן חלקי. אשר לקלטות ולתמלולי שיחותיו של סאדיק עם שדה, אין חולק כי מדובר בחומר חקירה ועל כן אני מורה כי המשיבה תמציא לידי העוררים בתוך שלושה ימים רישום מעודכן של הקלטות והתמלולים הרלוונטיים. ככל שהעוררים לא יצליחו לאתר חומרי חקירה אלה גם בעקבות הרישום המעודכן, תעביר המשיבה (בשנית) לידי בא-כוח העוררים את הקלטות והתמלולים הרלוונטיים. בקשת העוררים לקבלת חומר נוסף הנוגע לחקירתו של סאדיק נדחית, נוכח הודעת המשיבה כי אין בידה כל חומר נוסף כאמור. הנחת היסוד בעניין זה היא כי המדינה האמונה על העברת חומר חקירה רלוונטי לידי הנאשמים בתיק הפלילי ממלאת את המוטל עליה במיומנות ובהגינות (ראו והשוו: בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 177, 183 (1996); בג"ץ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים, תק על 2005(2) 2861, פיסקה 9 (2005)). הנחה זו לא נסתרה במקרה דנן ואין אפוא כל עילה להטיל ספק בהודעתה המפורשת של המשיבה כי כל חומר החקירה המצוי בידה בעניין זה נמסר לעוררים.

תיעוד שיחות בין סאדיק לבין מדובבים

7.

מחומר החקירה הסיקו העוררים כי סאדיק נפגש עם מדובבים, אך משום שלא נמסרו לידיהם תמלילים או הקלטות של שיחות אלו הם פנו לבית משפט קמא בבקשה לקבלן. נוכח טענת המשיבה כי סאדיק לא דובב, דחה בית משפט קמא בקשה זו, בין היתר, בהסתמכו על מזכרים משטרתיים מהם עלה כי סאדיק הוכנס לתא בו שהו המדובבים אך הוצא ממנו מייד מבלי שהתקיים כל דיבוב.

8.

בהודעתה חוזרת המשיבה וטוענת כי סאדיק לא דובב והיא מציינת כי "בחומר החקירה ישנו מזכר מיום 3.5.06, אשר נכתב בידי השוטר אהרוני, ובו כתוב כי סאדיק הוצא מהחדר על פי החלטת ראש הצח"מ". העוררים מבקשים לקבל חומר המתעד את הוצאתו של סאדיק מן התא בו שהו המדובבים, כמו גם מידע המבהיר מדוע נעשה הדבר. לטענתם שהה סאדיק בתא עם המדובבים, הגם שלמשך זמן קצר. על כן לדבריהם אמורה להימצא בידי המשיבה קלטת המתעדת שהות זו. דינה של בקשת העוררים להידחות. המשיבה הודיעה, כאמור, כי כל חומר החקירה בעניינו של סאדיק הועבר לידי העוררים וכי אין בידה חומר נוסף בעניין זה. מן הטעמים שפורטו לעיל יש להסתפק בהודעה זו ואין כל מקום להורות למשיבה, בניגוד לאותה הודעה, לספק "יש מאין". קביעה זו חלה גם בכל הנוגע להשערה שהעלו העוררים כי בתאו של סאדיק ובתאיהם של העצורים האחרים בפרשה נערכו באופן שוטף הקלטות נוספות אשר לא נמסרו להם.

איתור הבאר אליה הושלכה גופת המנוחה על ידי המשטרה

9.

מחומר החקירה עולה כי ביום 20.3.2006 יצא כלבן משטרה לעבר כפר גבירול במטרה לחפש את גופת המנוחה. הכלבן הגיע לבאר אליה הושלכה גופת המנוחה ולא מצאה, אך ביום

24.3.2006 עלה בידי חוקרי המשטרה לאתרה באותה באר. בבקשתם לבית משפט קמא עתרו העוררים לקבל לידיהם מסמכים שונים המתארים את מאמצי איתור הבאר. בית משפט קמא קבע כי כל החומר בעניין זה

הועבר לידי העוררים וכן קבע כי ההליך העיקרי הוא המסגרת הראויה לבירור טענות העוררים בהקשר זה. מן הערר שבפניי עולה כי הטעם המרכזי בגינו מייחסים העוררים חשיבות לסוגיה זו הינו חששם כי קיים מידע נוסף בתיק שלא הועבר לעיונם ואשר על בסיסו הוכוונו החיפושים. בדיון בפני בית משפט קמא לא התייחסה המשיבה למקור המידע ששימש להכוונת מאמצי החיפוש, וכל שנמסר על ידה הוא שכלב החיפוש נמשך לעבר פגר של יען באזור הבאר אליה הושלכה גופת המנוחה וכך הובל הכלבן הישר לכיוונה.

10.

במסגרת הערר מסרה המשיבה כי החיפוש אחר המנוחה נסמך על מחקרי תקשורת, וכן על מידע מודיעיני שהועבר לידי העוררים בכפוף לתעודת חיסיון. העוררים טוענים מצידם כי ממכתבו של ראש צוות החקירה המיוחד שנמסר להם ביום 19.4.2007 עולה כי איתור הבאר נעשה על בסיס מחקר תקשורת בלבד והם מבקשים לקבלו. בהקשר זה מעלים העוררים ספק באשר ליכולתו של מחקר תקשורת להוביל את המשטרה אל הבאר אליה הושלכה המנוחה, שכן המדובר בבאר הסמוכה למספר בארות נוספות, ולמיטב ידיעתם יכולתם של המומחים מטעם המשיבה לאכן תקשורת סלולארית מוגבלת לדיוק של 50 מטרים לכל היותר. בין אם יש ממש בחששם של העוררים בדבר קיומו של מידע שלא נמסר וששימש להכוונת מאמצי החיפוש ובין אם לאו, ואף אם טרם הוכחה תרומתם של מחקרי התקשורת לאישוש חשש זה, מהווים מחקרים אלו חלק מחומר החקירה בתיק ולו ב פריפריה של האישום (ראו עניין אל הוזייל , 129) . מהודעת המשיבה לא הוברר האם מחקרי התקשורת הנזכרים לעיל נמסרו לעוררים ועל כן נדרשת התייחסותה של המשיבה לעניין זה עד יום 8.5.2007 בהודעה משלימה. לאחר קבלתה יוחלט על המשך הטיפול בערר ככל שהוא נוגע לסוגיה זו.