בש"פ 3149/18 דקה עבדאללה נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.4.2018 (כבוד השופטת נ' בכור ) ב-מ"ת 383-04-18, בה נקבע כי ההחלטה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת הבקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים תינתן ביום 16.5.2018.

2.

העוררים נעצרו ביום 20.3.2018, וביום 1.4.2018 הוגש נגדם כתב אישום המייחס להם עבירות של חטיפה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לעורר 3 יוחסו אף עבירות איומים וחבלה במזיד לרכב. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. בו ביום ולבקשת בא כוח העוררים נדחה הדיון ליום 12.4.2018 לצורך לימוד חומר החקירה. ביום 12.4.2018 ביקשו העוררים לטעון כנגד קיומן של ראיות לכאורה, ואולם בית המשפט הורה על הגשת עיקרי טיעון בכתב, ומשכך דחה את הדיון ליום 18.4.2018. ביום 18.4.2018, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים המשלימים את עיקרי הטיעון שבכתב, קבע בית המשפט את מתן ההחלטה בנדון ליום 16.5.2018. על החלטה זו נסוב הערר שלפניי.

3.

העוררים מלינים על דחיית מועד מתן ההחלטה בסוגיות קיומן של הראיות לכאורה בכחודש ימים, וטוענים כי דחיית ההחלטה עד למועד שנקבע איננה סבירה ומהווה פגיעה קשה בחירותם של העוררים, כך בפרט לנוכח היקפו המצומצם לטענתם של חומר החקירה.

4.

מבלי להקל ראש בפגיעה בחירותו של אדם שעה שהוא נתון במעצר, סבורתני כי דין הערר להידחות, וזאת אף מבלי שנתבקשה תגובת המשיבה. ההחלטה על מועד קיומו של דיון היא החלטה דיונית מובהקת שנמצאת בסמכותה של הערכאה המנהלת את ההליך (ראו: בש"פ 966/18 פלוני נ' מדינת ישראל (8.2.2018)) ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה. יוער כי בהחלטתו מיום 18.4.2018 ציין בית המשפט המחוזי כי ככל שניתן יהיה להקדים את מועד מתן ההחלטה, ובכפוף ליומן בית המשפט, יודע על כך לצדדים; ואמנם מן הראוי כי ייעשה מאמץ על ידי בית המשפט להקדים את מתן ההחלטה ככל שניתן.

5.

סופו של דבר, הבקשה נדחית.