פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3214/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
פזית ולד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק עמ"ת 22150-04-14 שניתן ביום 23.4.2014 על ידי
כבוד השופטת ש' בן שלמה
בשם המבקשת:
עו"ד בני כץ
החלטה
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ש' בן שלמה ) מיום 23.4.2014 בעמ"ת 22150-04-14, בגדרה
נדחה עררה של המבקשת על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ד' עטר ) מיום 9.4.2014 במ"ת 3776-03-14 שהורה על מעצרה של המבקשת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה.
1.
לפי המתואר בהחלטות המצורפות לבקשה ובכתב האישום, החל מיום 25.9.2000 ועד ליום 22.1.2014 או בסמוך לכך, פעלה המבקשת באופן רציף, בשיטתיות ובתחכום רב על מנת ליטול לחזקתה שלא כדין מיליוני שקלים מכספי החברה בה עבדה כמנהלת חשבונות, חברת די.בי.אס הידועה בשמה המסחרי Yes , ועל מנת להסתיר את דבר המרמה. בגין פרשה זו הוגש נגד המבקשת ביום 3.3.2014 כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקווה המייחס לה עבירות שונות של גניבה ממעביד בסך כולל של למעלה מ-31 מיליון ₪, הלבנת הון וכן עבירות מרמה לפי חוק מס הכנסה.
2.
המבקשת לא חלקה על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה ועילת מעצר, וההתמקדות הייתה בקיומה של חלופת מעצר. לשם כך, בית משפט השלום הורה על עריכת תסקיר בעניינה של המבקשת.
שירות המבחן התרשם כי המבקשת בעלת יכולות קוגניטיביות גבוהות יכולת תחכום ומניפולציה, וכי היא מרוכזת בצרכיה וברצון להשתחרר. על כן, לפי שירות המבחן, קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות בעייתית דומה במידה ותשוחרר לחלופת מעצר, ואין בחלופה ביתית ובמפקחים שהוצעו בכדי להפחית סיכון זה. בית משפט השלום בהחלטתו של מיום 9.4.2014, מצא כי דברים אלו עולים בקנה אחד עם עובדות כתב האישום ואופן התנהלות המבקשת, שניהלה חיים כפולים, והדברים מצביעים על מידת המסוכנות הנשקפת ממנה. בית המשפט קבע כי לא יהא בחלופת מעצר כדי לאיין את החשש להישנות המעשים והורה על מעצרה של המבקשת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה (ראו: מ"ת 3776-03-14 מדינת ישראל נ' ולד (9.4.2013)).
על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי בנסיבות המקרה קיימת מסוכנות רבתי, הן מבחינת המעשה הן מבחינת העושה, שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. אשר על כן נותרה החלטתו של בית משפט השלום על כנה.
3.
מכאן בקשת רשות הערר שבפניי.
המבקשת טוענת כי להחלטה תוצאה קשה מנשוא ויש בכך כדי להצדיק מתן רשות לערור. המבקשת הצביעה, בין היתר, על הנזק הכבד שנגרם לשלושת ילדיה הקטינים ולמשפחתה כולה כתוצאה ממעצרה עד תום ההליכים; היעדר מסוכנות קונקרטית שעה שאינה נמצאת בנסיבות ובמקום ביצוע העבירה; וזכות היסוד שלה לחירות. המבקשת תמכה בקשתה בדוגמאות שונות מהפסיקה בה הורה בית המשפט לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר.
4.
ענייננו בבקשת רשות ערר לפי סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינה הפרטי והפרטני של המבקשת, ואף המבקשת לא השכילה לטעון זאת, וכן לא מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות מתן רשות ערר בגלגול שלישי (ראו: בש"פ 1349/14 פרץ נ' מדינת ישראל , פסקה 5 והאסמכתאות שם (2.3.2014); בש"פ 1327/14 ערמין נ' מדינת ישראל (5.3.2014)); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011)). אכן, הלב דואב על ילדיה הקטינים של המבקשת, אך הקושי בו נמצאים הקטינים אינו עולה לכדי נסיבות מיוחדות, בפרט כששיקול זה עמד לנגד עיניהם של שירות המבחן ובתי המשפט קמא כשבחנו שאלת חלופת המעצר.
אשר על כן, אני דוחה את הערר ללא צורך בתגובת המשיבה.
ניתנה היום, ח' באייר התשע"ד (8.5.2014).
ש ו פ ט