בש"פ 3220/05 מדינת ישראל נ. רן רמי אברהם

1.המדינה עוררת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אוהד) בה הוחלט על שחרור המשיב בתנאים מגבילים ומבקשת לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, ביחד עם עוד שלושה אחרים, תקיפת ערבים פלשתינאים עת רעו ועבדו בשטח חקלאי שלסברתו שייך לו.

בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום 27.3.05 כי מסוכנותו של המשיב ניתנת לאיון במידה משמעותית. לפיכך שוחרר המשיב ונקבע כי ייאסר עליו להיכנס לשטחי יהודה, שומרון ועזה.

לבקשת העוררת החליט בית המשפט על עיכוב ביצוע שחרורו למשך 48 שעות בהן יישאר בתנאי מעצר בית מלא, בבית אחיו ובפיקוחו.

2.בדיון שבפני עמדה באת כוח העוררת על מסוכנותו של המשיב, המונע מאידיאולוגיה בשילוב עם קנאותו לקרקעות הנכללות, לטענתו, בשטחי חוותו המבודדת באזור הישוב איתמר. לטענתה, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות מעצר בית, לאור החשש שלא יעמוד בתנאי חלופת מעצר. מנגד, לטענת בא כוחו של המשיב מדובר באדם נורמטיבי, קצין סיירת בעברו והיום אב לעשרה ילדים, אשר ביקש לסלק פולשים שחדרו לאדמותיו על פי הסמכות המוקנית לו מכח הדין ושתי ערכאות קודמות החליטו לשחררו ממעצר.

3.הסכמתי עם קביעותיהן של שתי הערכאות הן לעניין הראיות והן לעניין מסוכנותו של המשיב. עם זאת, קודם גיבוש עמדה בעניין סברתי כי יש לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאים שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה.

על מנת לבחון את מידת מסוכנותו של המשיב ולבחון האם ניתן לקיים חלופת מעצר בעניינו, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על-פי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996. התסקיר שהוגש התבסס על פגישה עם המשיב ועל פגישה עם אחיו, אצלו נמצא המשיב בתנאי מעצר בית. כמו כן נעזר שירות המבחן בחומר הנמצא ברשותו מאבחון שערכו בעניינו של המשיב בשנת 2002 בעקבות תגרה בתחום חוותו. שירות המבחן התרשם מאדם נוקשה בעמדותיו, בעל יכולות תפקודיות ואישיות טובות, לצד נטיה להתנהגות קיצונית, ולעתים אלימה, בכל הקשור למה שנתפס אצלו כהגנה על ביתו ועל החווה שבבעלותו. אדם המוכן להלחם לעתים אף באמצעים אלימים על עמדותיו האידיאולוגיות, ועל מה שנתפס אצלו כניסיון לפגוע בחווה או בהתיישבות אליה שייך. שירות המבחן העריך, כי חזרתו לחווה ולאזור מגוריו ושהייתו באזורי יהודה, שומרון או עזה עלולה להגביר מסוכנותו ועל כן המליץ להטיל עליו צו אסור כניסה לשטחים אלו.

4.בדיון בפני חזרה באת כוח המדינה ביתר שאת על עמדתה לפיה יש לעצור את המשיב ולהשימו מאחורי סורג ובריח עד סיום ההליכים במשפטו. לשיטתה, עמדת המדינה בערר מתחזקת בתסקיר, המאשר שהמשיב מונע על ידי רקע אידיאולוגי קנאי, חש קורבן של התגרויות בו וקיים פער בין האופן בו הוא מציג את עצמו לבין המציאות, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות בעבירות אלימות. לטענתה, אין צו איסור כניסה לשטחי יהודה, שומרון ועזה מספיק להפגת מסוכנותו שכן הוא הוכיח במעשיו שאין הוא נרתע מליטול את החוק לידיו ועונש המאסר התלוי ועומד נגדו מוכיח שאף עונש זה אינו מרתיעו. בהקשר זה ציינה, כי העובדה שמרבית הרשעותיו הקודמות של המשיב הינן בעבירות אלימות ושתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי, מעמידים באור של חוסר אמון את טענת המשיב כי הוא שומר חוק. בנוסף, בהתחשב בכך ששירות המבחן מצא כי אחיו של המשיב אינו מסוגל לפקח עליו פיקוח של ממש וכן לא המליץ על השמתו במעצר בית מלא, הרי שקשה ליתן אמון במשיב, על רקע כל שתואר, שיישאר מחוץ לשטחי יהודה, שומרון ועזה.

במהלך הדיון ניתנה גם למשיב עצמו האפשרות להעלות טיעונים בעצמו. המשיב טען כי בתיק יש עדות המעלה כי השטחים בהם מדובר שטחים שלו הם וכי לו היתה סוגיה ההחזקה בשטח נפתרת, לא היה הנושא מתעורר והוא לא היה נמצא במעצר. לעניין מסוכנותו טען, כי גם הרשעותיו הקודמות סבות סביב אירועים שאירעו בתחומי החווה שלו ואשר הוא נשאב אליהם בעקבות הגעת פלשתינאים ואנשי שמאל אל חוותו, בכוונה להתגרות בו. חלקו במעשי האלימות קטן והרחקתו מחוותו גורמת לו כבר עתה נזק כלכלי קשה ביותר ומביאה את העסק אלי קריסה. לדבריו, יש לבחון את מסוכנותו בראי השנים הארוכות של עשיה ונשיאה בעול, שהוא לוקח חלק בהן.

בא כוחו של המשיב טען אף הוא כי התמונה שהוצגה בפני הערכאות שדנו בעניינו של המשיב היא של אדם היודע לנהוג באיפוק. הוא ציין, כי החוק מקנה למחזיק במקרקעין רשות להפעיל כוח בשטחו ואכן האירועים כולם מתמקדים בשטח החווה, כאשר המשיב מנסה להרחיק זרים מהשטח. עוד הדגיש, כי המשיב הינו קצין צה"ל בעברו שתרם למדינה. המעצר בו הוא נתון זה כחודש גרם לו זעזוע עמוק ובכוונתו לעמוד בהתחייבותו לכבד את תנאי השחרור.

אציין, כי לעניין הקשיים הכלכליים הנטענים השיבה באת כוח המדינה כי באפשרותו של המשיב לנהל את עסקיו מחוץ לשטח החווה.

5.בבואי לבחון התאמתה של חלופת מעצר לאיון מסוכנותו של המשיב, לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות המיוחסות למשיב, מכך שנגרם לאדם שבר בעצם האף כתוצאה מאלימותו ומנטייתו לאלימות כל אימת שחודר מאן-דהוא לשטח שהוא טוען לזכויות בו. לאלה מתווספת העובדה שהרשעותיו הקודמות ועונשי מאסר שתלויים ועומדים נגדו אינם מרתיעים אותו מלשוב ולהיות מעורב במעשי אלימות יחד עם אחרים.

מנגד עומדת העובדה שחרף הרשעותיו הקודמות, המשיב לא ריצה מעולם עונש מאסר בפועל, אף שתלויים ועומדים נגדו שני עונשי מאסר על תנאי. עברו הפלילי חלקו במעשי אלימות הקשורים בקרקע לגביה הוא טוען שהיא בבעלותו ומסוכנותו נראה שמתמקדת לסיטואציות כמו זו המתוארת בכתב האשום. מקובלים עליי דברי ב"כ המשיב כי המעצר גרם לו זעזוע עמוק ואני תקווה כי יהא בכך כדי להרתיעו בעתיד מנקיטת פעולות אלימות, אם כי ספק בעיני אם בידיו היכולת המספקת להתגבר על הנטיה להתנהגות אלימה וקיצונית לעיתים, כפי שמציין שירות המבחן, ולוותר על אמצעים אלימים, כאשר עמדותיו האידיאולוגיות ואהבתו לאדמה, כפי שהוא מדגיש, עשויות, להערכתו, להיפגע.

באת כוח המדינה סברה כי שקילת חלופה גובלת במקרה זה בחוסר אחריות, כהגדרתה. לעניין זה, לא אוכל להתעלם מכך ששתי ערכאות קודמות סברו כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו, ובוודאי שלא אוכל להתעלם ממצוות המחוקק – שבית משפט זה שב ושנה - לפיה לא יורה בית המשפט על מעצר אם נוכח כי "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה" (חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, סעיף 21(ב)(1) ;

בש"פ 5257/04 בניישו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 16.6.04) ; בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו-סבייח (לא פורסם, ניתן ביום 22.6.04)). אכן, אל מול מסוכנותו הגלויה של המשיב ניצבות שתי החלטות של ערכאות שיפוטיות קודמות והמלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב, באופן שבשעות היום יהא חופשי לענייניו ובשעות הלילה ישהה במעצר בית בבית אחיו בישוב צורן, תוך שייאסר עליו להיכנס לשטחי יהודה, שומרון ועזה.

6.שבתי ושקלתי את טיעוני הצדדים, שבתי ועיינתי בהחלטות הערכאות הקודמות שסברו שהרחקתו של המשיב מהאזור עשויה לאיין את מסוכנותו. כן נתתי דעתי לכך שבית המשפט המחוזי הפנה לכך ששותפיו של המשיב לכתב האישום שוחררו, לרבות חברו שהכה באחד המתלוננים עם קת של כלי נשק. בנוסף הבאתי בחשבון כי מדובר באדם מבוגר, אב לעשרה ילדים וסב לנכדים, שהחווה היא מקור פרנסתו. משפטו יתמשך קרוב לוודאי זמן רב, זמן בו ייגרם למשקו נזק רב.

אני סבורה כי במכלול השיקולים, באיזון בין שלום הציבור מזה והפגיעה בחירותו של המשיב מזה, יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן בחלקה ולאפשר חלופת מעצר בתנאי מעצר בית בבית אחיו של המשיב, תוך מתן אפשרות לקיים קשר עם ספקים, קניינים וגורמי שיווק עימם יש לו קשרי עבודה ומול הבנקים, באופן ובדרך שייקבעו על ידי בית משפט השלום. דהיינו, המשיב יימצא במעצר בית מלא בבית אחיו ביישוב צורן, ויתאפשר לו לצאת לפגישות או לסידורים הקשורים בניהול עסקו. להערכתי, די בשתיים עד שלוש יציאות מדי שבוע מבית האח, אך העניין ייבחן וייקבע על ידי בית משפט השלום, אליו יוחזר התיק לצורך כך. טוב יעשה בית משפט השלום אם יסתייע בשירות המבחן שייתן דעתו לצורך ליתן מענה הולם לסכנה הנשקפת מהמשיב ולפקוח הנדרש, במיוחד בעת שהוא יוצא מבית אחיו לטפול בעניניו העסקיים. יתר תנאי שחרורו של המשיב, כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום – הרחקה משטחי יהודה, שומרון ועזה עד לתום ההליכים, התחייבות עצמית וערבות צד ג' על סך 10,000ש"ח והפקדת סכום של 3,000 ש"ח - יעמדו בעינם, וזאת עד להחלטתו של בית משפט השלום כאמור.

לעורר עצמו שמורה הזכות לשוב ולפנות לבית המשפט, אם יוכל להציג שינוי נסיבות באופן שיצדיק דיון מחודש.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.