בש"פ 3363/14 ג'האד ג'אבר נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.4.2014 (עמ"ת 30330-04-14, השופטת ש' בן שלמה ). החלטה זו דחתה את עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה מיום 13.4.2014 (מ"ת 2051-04-14, השופטת ל' שלזינגר-שמאי ) שהורתה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

הרקע העובדתי וההליכים עד כה

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום ביום 9.4.2014 המייחס לו, במסגרת שני אישומים, שתי עבירות של נהיגה בפסילה (לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה )); שתי עבירות של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף (לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970) ועבירה נוספת של נהיגה ללא רישיון רכב תקף (לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה).

3.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.12.2012 המבקש נשפט בבית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה בנוכחותו, ורישיונו נפסל למשך 30 חודשים. ביום 8.11.2013 נשפט המבקש בשנית, בתיק נוסף, ורישיונו נפסל למשך שנה (במצטבר לפסילה הקודמת). המבקש הגיש ערעור על חומרת העונש בתיק הנוסף וכן בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהושת עליו, אולם בקשה זו התקבלה אך לעניין המאסר, כך שפסילת הרישיון לא עוכבה. חרף זאת, על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום, ביום 8.2.2014 בשעה 11:30 לערך, נהג המבקש ברכב פרטי בכביש מספר 55 (וזאת אף שרישיון הרכב פקע ביום 20.6.2013). כמו כן, על פי עובדות האישום השני, ביום 8.4.2014 בשעה 19:15 לערך נהג המבקש בכלי רכב מסוג מכסחת דשא ברחוב תל חי בכפר סבא.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי כנגד המבקש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו (ובכללן דו"חות פעולה של השוטרים שעצרו את המבקש והודעתו של המבקש). כמו כן, נטען כי מעשיו של המבקש מקימים עילת מעצר שעניינה מסוכנות לציבור (מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים )), בשים לב לכך שהוא שב ונהג ברכב בעת שנפסל רישיונו מבלי שיהיה עליו מורא הדין ותוך סיכון המשתמשים בדרכים. בנוסף, נטען בבקשה כי למבקש עבר תעבורתי מכביד – הוא מחזיק ברישיון נהיגה מאז שנת 2009 בלבד ועל אף זאת לחובתו כבר 16 הרשעות תעבורה, מתוכן 3 הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה וכן הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות (בגינן אף נידון ל-6 חודשי מאסר בפועל ולשנה מאסר על תנאי). כמו כן, ציינה המשיבה כי כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום נוסף בבית משפט השלום בגין עבירות של גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא מלווה.

5.

ביום 9.4.2014 נדחה הדיון בשאלת המעצר עד תום ההליכים לבקשת בא-כוחו של המבקש. בדיון שהתקיים ביום 13.4.2014, הודה בא-כוח המבקש בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי מכסחת דשא אינה "רכב" שנהיגה בו מצריכה רישיון ועל כן לא ניתן לנהוג בו בעת פסילה (כאמור בסעיף 10 ובסעיף 67 לפקודת התעבורה, בצירוף סעיף 1 לפקודה זו) וכן ביקש כי תיבחן חלופת מעצר בענייננו של המבקש. במהלך הדיון נחקרו אף המפקחים שהוצעו (אימו, אחותו ודודו של המבקש). בהמשך אותו דיון, ניתנה החלטת בית משפט השלום לתעבורה שהורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בית משפט השלום קבע כי נראה לכאורה שמכסחת הדשא הינה "רכב מנועי", כי זו שאלה שיש לברר בהליך העיקרי, וכי מכל מקום כתב האישום במקרה דנן כולל אישום נוסף של נהיגה בפסילה אשר לגביו לא קיימת מחלוקת. עוד קבע בית משפט השלום כי המפקחים שהוצעו אינם מהווים דמויות סמכותיות שבכוחן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש (במיוחד בשים לב לכך שאף לא ידעו בגין אילו עבירות נשפט המבקש בעבר). בית משפט השלום התייחס לכך שהעבירות המיוחסות למבקש הן חמורות ומשקפות זלזול מוחלט בחוק, יחס שעולה גם מהתנהלותו אל מול השוטרים כשנתפס לאחר האירוע המתואר באישום הראשון, עת שיקר וטען כי ניתן בעניינו עיכוב ביצוע של רכיב הפסילה בעונש, ובהמשך לאחר ששוחרר וזומן לחקירה, לא התייצב אליה. עוד הדגיש בית משפט השלום את עברו הפלילי המכביד בתחום התעבורה, כך שהאירועים נשוא כתב האישום כוללים למעשה נהיגה בפסילה בפעם רביעית וחמישית. על רקע זה, קבע בית משפט השלום כי מדובר במי שהינו בבחינת "שור מועד".

6.

המבקש הגיש ערר על החלטת זו לבית המשפט המחוזי והעלה טענות דומות לאלו שהועלו בפני בית משפט השלום. כמו כן, הוא הציע את אביו כמפקח חלופי נוסף וביקש כי ישלח לקבלת תסקיר מבחן. ביום 29.4.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי מכסחת הדשא עונה להגדרת "רכב מנועי" בהיותה רכב מונע בכוח מכני, מה גם שהשימוש שנעשה בה לא היה לצורך כיסוח דשא. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי הימנעותו של המבקש מלהתייצב במשטרה למרות שזומן לחקירה מספר פעמים מלמד על קושי ליתן בו אמון. בית המשפט המחוזי עמד גם על עברו הפלילי המכביד של המבקש וקבע כי על אף שמעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הינו חריג, נראה שבהתחשב בנסיבות העושה והמעשה לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט השלום.

7.

על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה דנן. לטענתו, הבקשה מגלה עניין ציבורי מאחר שהיא מעלה את השאלה האם יש מקום למעצר של חשוד בגין עבירה שבוצעה חודשיים לפני מעצרו (ביחס לאישום הראשון), כמו גם את השאלה האם מכסחת דשא הינה "רכב מנועי", למרות שאין לה מספר רישוי בפועל (ביחס לאישום השני). בנוסף טוען המבקש כי הערכאות דלמטה שגו בכך שהתעלמו מן הפסיקה הקובעת כי מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הינו חריג שבחריג (תוך הפנייה למספר מקרים, ובהם בש"פ 8708/06 מדינת ישראל נ' כדור (26.10.2006)).

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע דיון בנושא של מעצר ב"גלגול שלישי", לפי סעיף 53(א1)

לחוק המעצרים, שמור למקרים מיוחדים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או כאשר קיים חשש לפגיעה קשה במיוחד בזכויות הנאשם או לחילופין כאשר לא ניתן משקל ראוי להגנה על ביטחון הציבור (ראו למשל: בש"פ 965/14 פינטו נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (11.2.2014) וההפניות שם; בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל , בפסקה 9 (14.8.2012)).

9.

הבקשה שלפני אינה מעלה שאלה עקרונית, אלא נסבה על יישומן של ההלכות שנקבעו בעניין מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה בנסיבותיו של המקרה הספציפי. אכן, ככלל, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה הינו חריג, אולם, בית משפט זה כבר קבע לא אחת כי אדם הנוהג ללא רישיון או בזמן פסילה מהווה סכנה משמעותית לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זלזול בחוק (ראו למשל: בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל , בפסקה 8 (22.3.2012)). במקרה דנן, בית משפט השלום כמו גם בית המשפט המחוזי מצאו כי נסיבות העניין, ובעיקרן העובדה שמדובר בעבריין תעבורה סדרתי והתנהלותו אל מול גורמי המשטרה, מצדיקות את החלתו של החריג לכלל. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעותיהם, שהושתתו כאמור על מיהות העושה והמעשה בנסיבות העניין.

10.

לא מצאתי מקום להתייחס לטענות באשר למעמדה של מכסחת הדשא כ"רכב" או "רכב מנועי" לצורך פקודת התעבורה, מאחר שהחלטותיהן של הערכאות קמא עומדות על מכונן אף ללא האישום השני בכתב האישום. מקומו של הדיון בשאלה זו הוא בהליך העיקרי. בהערת אגב, ומבלי לטעת מסמרות, יצוין כי לכאורה נראה שאין מניעה להתייחס אל מכסחת הדשא עימה נסע המבקש על הכביש כ"רכב מנועי" על פי ההגדרה בסעיף 1 לפקודת התעבורה, ובשים לב לכך שפרשנות מונח זה בפקודת התעבורה הינה רחבה יחסית בהתאם לתכלית הפקודה (ראו למשל: רע"פ 2171/10

סקוטר סנטר בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה , בפסקה 9

(7.9.2010)).

יצוין עוד כי הטענות באשר לשיהוי במעצרו של המבקש (חודשיים לאחר ביצוע העבירה הראשונה) קיבלו אף הן התייחסות ראויה בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות. לא למותר לשוב ולציין כי כפי שנקבע, המבקש נמנע מלסור למשטרה במהלכו של פרק זמן זה על אף שזומן לחקירה מספר פעמים, ואין להשלים עם כך שהתחמקותו מרשויות החוק תיזקף לזכותו. אכן, הוראה על מעצר עד תום ההליכים של אדם צעיר בגין עבירות תעבורה אינה החלטה שכיחה, ואף אינה פשוטה. יחד עם זאת, בנסיבותיו החריגות של המקרה דנן, עברו המכביד של המבקש והתנהלותו אל מול רשויות החוק המלמדת לכאורה כי קשה לתת בו אמון, מטים את הכף לעבר המסקנה כי צדקו הערכאות הקודמות שדנו בעניינו.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית.