בש"פ 3364/10 מוסטפא חסנין נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ''ת 47030-03-10 (כבוד השופט ר' שפירא) מיום 14.4.2010, לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה מיוחסים לעורר שלושה אישומים בגין עבירות סחר בנשק, עבירות נשק, ניסיון לסחר בנשק, ואיומים. באישום הראשון נטען כי העורר מכר אקדח, ואף איים בשימוש באקדח בירי על אחד הקונים. באישום השני נטען שהעורר מכר 67 כדורי אקדח משני סוגים, כנגד חוב של 1,000 ש''ח. באישום השלישי נטען שהעורר החזיק במועדים נוספים באקדחים, הדגים כי באפשרותם לירות והציע אותם למכירה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע שישנן ראיות לכאוריות כנגד העורר, והסתמך בקביעתו על הודעות שותפיו לכאורה של העורר, וזאת על אף שמצא בהם אי דיוקים כאלה ואחרים. בנוסף ציין בית המשפט שהעורר לא הצליח לתת הסבר כלשהו מדוע מספר רב של עדים יעלילו עליו וינסו להפלילו.

בית המשפט קבע שמעשיו, לכאורה של העורר מקימים, מעצם טבעם ונסיבות ביצוען, מסוכנות רבה. עוד נקבע שקיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יסכן את ביטחונו ושלומו של הציבור, ויביא להתחמקות מהליכי שפיטה. בית המשפט נתן בהחלטתו משקל להרשעות הקודמות של העורר בעבירות אלימות, אשר בגינן ישב תקופת מאסר ממושכת. בית המשפט המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

על החלטה זו מוגש הערר שלפניי.

3.

בא כוח העורר טוען כי לא היה מקום להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים , תוך שהוא מדגיש מספר טיעונים עיקריים. ראשית, טוען בא כוח העורר שהראיות המצויות כנגד העורר חלשות ביותר, ולכן למרות חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקיימת, יש לבחון אפשרות לחלופת מעצר. כעדות לחולשת הראיות ציין בא כוח העורר, שהשותפים לכאורה של העורר שינו את גרסתם ביחס למעורבות העורר, ושמלכתחילה הודעותיהם ביחס לעורר סתרו האחת את השנייה. לכך הוסיף את הכחשות העורר לכל קשר לפרשות המופיעות בכתב האישום, ואף ביקש לערוך עימות עם שותפים הנטענים. בנוסף טוען בא כוח העורר, שגם כאשר מדובר על עבירות חמורות אשר מקימות עילת מעצר, עדיין על בית המשפט לבחון האם חלופת המעצר יכולה לענות על דרישות המעצר בפועל. מכיוון שהעורר שוחרר בעבר בתנאים מגבילים ולא הפר את תנאי השחרור שנקבעו לו, הוכיח העורר הלכה למעשה שניתן לסמוך עליו כי יקיים את תנאי השחרור.

4.

באת כוח המשיבה טוענת שקיימות ראיות לכאוריות כנגד העורר. בין יתר הראיות ציינה באת כוח המשיבה את שיחות הטלפון של העורר עם השותפים האחרים ושיחות של השותפים לכאורה בינם לבין עצמם שבהם מוזכר העורר. עוד ציינה באת כוח המדינה את ההודעות שנתנו הנאשמים במשטרה, ואת העובדה שבמועד מאוחר יותר חזרו בהם מהודעות אלו. בנוסף טוענת באת כוח המשיבה שבשלב זה אין להיכנס לשאלת משקל הראיות, ומהימנות העדים. מוסיפה באת כוח המשיבה וטוענת שהעורר לא נתן הסבר למה מנסים להפליל אותו כל כך הרבה אנשים, במיוחד לנוכח העובדה שהם מפלילים גם את עצמם באותן עסקאות. לבסוף טוענת באת כוח המשיבה שהעבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנות, במיוחד לאור נסיבות המקרה המצביעות על מעורבות עמוקה וענפה של העורר בעסקאות הנשק.

5.

דין הערר להידחות. טענתו העיקרית של העורר נסבה על העדרה של תשתית ראייתית לכאורית כנגדו. החלטת בית המשפט קמא הייתה מנומקת ומפורטת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולא מצאתי הצדקה לסטות מקביעה זו. בית המשפט פרט את התשתית הראייתית אשר במרכזה הודעותיהם השונות של שותפיו לכאורה של העורר . לעניין זה חשוב לציין שבשלב הדיון במעצר אין בית המשפט נדרש לבחינת מהימנות הראיות ולבחינת משקלן האפשרי, אלא רק לבחינת הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה וסיכויי ההרשעה על פיהן. ראיות גולמיות שבעיבודו הסופי קיים סכוי שיוביל לביסוס אשמת הנאשם מעל כל ספק סביר. (בש''פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.10.07); בש''פ 3673/10 גילקרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.5.2008) (בש"פ 8087/05 זאדה נ' מדינת ישראל

פ"ד

נ(2) 133, 147 1996)). בא כוח העורר טוען שהשותפים לכאורה חזרו בהם מהודעותיהם, ושההודעות שלהם סותרות האחת את השנייה. טענות אלו נוגעות בעיקרו לשאלות משקלן של הראיות, ולכן דינן להתברר במהלך המשפט גופו. הגרסאות שמסרו השותפים במשטרה מצביעות באופן מפורש וברור על חלקו של העורר בעסקאות למכירת נשק ובאחזקת נשק באמתחתו. אמנם, נכון שנפלו אי דיוקים בהודעותיהם של השותפים לכאורה, אך אין באי דיוקים אלו כדי לקעקע את התשתית הלכאורית כנגד העורר. בנוסף אציין שהעורר אינו מכחיש את היכרותו עם השותפים הנטענים, ולא סיפק הסבר כלשהו למה הם מעוניינים בהפללתו.

6.

לסיום אציין, שהעבירות המיוחסות לעורר בדבר סחר בנשק בתחמושת ואיומים בנשק, מצביעות על מסוכנות רבה מצד העורר, ויסוד סביר לחשש ששחרורו של העורר יסכן את בטחונו של הציבור (בש''פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 15.10.09; בש''פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל , פ''ד נח(2) 577 (2003)). כן נפסק כי עבירת הסחר בנשק הינה מן החמורות, המחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים (בש''פ 10388/05 קדר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.11.05); בש"פ 922/01 מוהנד עיראקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 18.2.01); ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(3)668 ; בש"פ 508/96 מקארי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 28.1.96) ). הנסיבות האישיות של העורר הכוללות הרשעות קודמות בעבירות אלימות ואף ריצוי עונש מאסר ממושך, מחזקות את המסקנה שלא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

משכך, דין הערר להידחות.