בש"פ 3397/20 מדינת ישראל נ. אופיר מישל

1.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל ) במ"ת 42277-04-19 מיום 25.5.2020 בגדרה קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר והורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתנאים מגבילים.

רקע

2.

המשיב הוא אחד הנאשמים ב"פרשת הטלגראס", פרשה רחבת היקף של עבירות סמים באמצעות רשת מאורגנת שפעלה על בסיס תוכנת העברת המסרים "טלגרם" (להלן: הרשת או רשת הטלגראס ). פרטי הפרשה ומעורבות המשיב בה פורטו בהרחבה בהחלטות שונות של בית משפט זה שדנו במעצרו של המשיב, ולא ראיתי לחזור עליהם בהרחבה (ראו: החלטת השופט י' עמית בבש"פ 5718/19 מישל נ' מדינת ישראל (23.9.2019) (להלן: החלטת השופט עמית ); החלטת השופט ע' פוגלמן בבש"פ 2225/20 מדינת ישראל נ' אבו עובייד (5.4.2020) (להלן: החלטת השופט פוגלמן )). בתמצית אציין רק כי על-פי כתב האישום מיום 18.4.2019, המשיב היה חלק מהדרג הניהולי הבכיר ברשת, ושימש, יחד עם נאשמת נוספת, כ"ראש ענף בקרת סחר" (ניהול ערוצי הפרסום של סוחרי הסמים), ובהמשך שימש בתפקיד מקביל לסמנכ"ל משאבי אנוש. בתוך כך, המשיב הנחה ועדכן את המנהלים והעובדים ברשת הטלגראס בנהלים שונים, קיבל עדכונים יומיים וחודשיים לגבי היקף פעילותם של המנהלים והעובדים וחישב את שכרם. במקביל, שימש המשיב גם כראש "ענף אכילים", ענף פעילות שפרסם מוצרי קנאביס לצריכה באכילה. בתמורה לעבודתו ברשת, קיבל המשיב שכר חודשי בסך של 16,000 ש"ח וכן קנאביס. כתב האישום מייחס למשיב עבירות של ניהול ארגון פשע לצד עבירות סמים רבות וחמורות. בנוסף, מיוחסת למשיב שותפות עם אחרים לביצוע עבירות מס והלבנת הון בסכום של 30,000,000 ש"ח בגין הכנסות הארגון וכן עבירות מס והלבנת הון של לפחות 190,000 ש"ח בגין שכרו עבור פעילותו בארגון.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ובקשתה התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי.

4.

ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה בהחלטת השופט עמית בהחלטה מיום 23.9.2019, בו נדונה בעיקרו של דבר סוגיית הראיות לכאורה בדבר מעמדו של המשיב במסגרת הארגון. בהחלטה זו נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב היה במעמד בכיר ברשת הטלגראס, עמד בקשר עם הבכירים בארגון, נשא בתפקיד חשוב שאפשר את תפקוד המערכת באופן שוטף ונתפס בעיני המשתמשים כגורם בעל סמכות וידע. כן נקבע כי נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מסוכנות וחשש מפני שיבוש הליכים. נקבע עוד כי למשיב הבנה וכישורים טכנולוגיים המוסיפים לחשש ולמסוכנות האמורים. השופט עמית הוסיף וציין כי גם ההחלטות על מעצרם של נאשמים נוספים בפרשה מקשות על שחרורו של המשיב. לבסוף צוין בהחלטה כי נסיבותיו המשפחתיות של המשיב, היעדר הרשעות קודמות והעובדה כי זה מעצרו הראשון, הצפי להתמשכות ההליך המשפטי, וחקירתו הראשונה בה ניתן לזהות סימני הכאה על חטא והבנה של גודל טעותו – כל אלה הקשו על קבלת ההחלטה לדחות את עררו של המשיב, אך החלטה זו התקבלה נוכח "כף שיקולי המעצר שכנגד", והקושי לראות בנקודת הזמן הנוכחית חלופת מעצר שתפיג את עילות המעצר.

5.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו בתשעים ימים, ובהחלטה מיום 30.1.2020 קיבל השופט א' שטיין את הבקשה. ואולם, בהחלטתו ציין השופט שטיין כי התיקים העיקריים בפרשה אינם קרובים (בלשון המעטה) לשלב ההוכחות, וכי מכל מקום שלב ההוכחות עצמו יהיה מורכב וממושך. בהמשך לכך, צוין כי לקראת בקשה נוספת להארכת המעצר של המשיב (כמו גם נאשמים נוספים בפרשה) יהיה על המדינה להתייחס לשורה של פרמטרים ולהבחנות בין נאשמים "שמעצרם מאחורי סורג ובריח הוא תנאי-שאין-בלתו להתמודדות עם מסוכנתם כמי שעלולים לעבור עבירות נוספות, לשבש הליכים או להימלט מאימת הדין, לבין אלו שניתן לשחררם לחלופת מעצר כזאת או אחרת, לרבות מעצר תחת פיקוח אלקטרוני, כשכל חלופה כאמור מגובה בתנאים מגבילים קשיחים ובביטחונות כספיים משמעותיים" (ראו: בש"פ 140/20 מדינת ישראל נ' מישל (30.1.2020)).

6.

לטענת המדינה, בהתאם למתווה שהוצג בהחלטת השופט שטיין שוחררו נאשמים שונים בפרשה לחלופות מעצר. ואולם, עמדת המדינה הייתה כי אף בהתאם למתווה האמור אין מקום לשחרורו של המשיב או להעברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני. משכך, ומשחלפו 90 ימים נוספים, הגישה המדינה בקשה נוספת (שניה) להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

7.

בהחלטת השופט פוגלמן מיום 5.4.2020 התקבלה בקשת המדינה, ונקבע כי בעת הנוכחית נוטה הכף לטובת הארכת מעצרו של המשיב. ואולם, השופט פוגלמן הוסיף כי אין בכך כדי לשלול את אפשרותו של המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי בהליך מתאים שבמסגרתו יוכן תסקיר משלים בעניינו.

8.

בהמשך לכך, ביום 7.4.2020 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי אשר הורה על קיום דיון בבקשה ועל עריכת תסקיר משלים בעניינו של המשיב.

9.

בתסקיר המשלים שנערך בעניינו של המשיב והתקבל ביום 14.5.2020 צוין כי ההתרשמות מהמשיב היא כי בעיתוי הנוכחי צומצם הסיכון הנשקף ממנו להפרת תנאי מעצר תחת פיקוח וכי המפקחים המוצעים (הוריו, אשתו והוריה) מבינים את תפקידם ומהווים עבור המשיב דמויות משמעותיות ומציבות גבול. כן העריך שירות המבחן כי פחת הסיכון להישנות התנהלות עבריינית מצד המשיב. משכך, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית חמיו בפיקוח המפקחים המוצעים. כן הומלץ על הגבלת השימוש באמצעים אלקטרוניים ועל הטלת צו פיקוח מעצר של שירות המבחן במשך ששה חודשים.

10.

לאחר קבלת התסקיר והדיון שהתקיים בבקשה, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון מחדש, והורה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני בבית חמיו בתנאים מגבילים. בין התנאים המגבילים השונים נקבע גם כי נאסר על המשיב כל שימוש באינטרנט ואף להחזיק או לעשות שימוש בטלפון חכם, וכי עליו להפקיד 40,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי את נסיבותיו המשפחתיות של המשיב, היעדר הרשעות קודמות, העובדה שזהו מעצרו הראשון, הצפי להתמשכות ההליך וחקירתו הראשונה בה ביטא המשיב הכאה על חטא והבנה של גודל טעותו – כנתונים בעלי משקל בהכרעה. עוד צוין כי אף שנתונים אלה לא הספיקו לשחרר את המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח בעבר, נראה שכעת בשלה העת להיזקק לאמצעי פחות פוגעני ממעצר בכליאה. זאת, נוכח הצפי הארוך להימשכות ההליכים; תפקודו של המשיב בעת המעצר, לרבות קבלה ונשיאה בתפקידים דורשי אמון והשקעה; חלוף הזמן מעת מעצרו של המשיב ביום 12.3.2019; התרשמותו החיובית של שירות המבחן; ומהימנות הפיקוח המוצע.

על החלטה זו נסב הערר דנן.

הערר דנן

11.

בעררה ובדיון שנערך בפני היום טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי לא ציין ולא שקל את היות המשיב מנהל בארגון פשיעה, על המסוכנות הגבוהה הנגזרת מכך. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא איזן נכונה בין שלל השיקולים העומדים על הכף, וכי בנסיבותיה החמורות של הפרשה מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני אינו מבטיח את מטרות המעצר. בתוך כך, שבה והדגישה המדינה את פרטי האישומים בהם מואשם המשיב, את מעמדו הבכיר ברשת הטלגראס, את יכולותיו הטכנולוגיות ואת מעורבותו בשיבוש הליכים והתחמקות מרשויות אכיפת החוק. המדינה אף טוענת כי גם התסקיר שערך שירות המבחן לא נתן מענה מספק לחששות העולים משחרורו של מי שהוא בעל יכולות טכנולוגיות וניהוליות משמעותיות, ואינו מרחיב דיו בשאלת עמדותיו של המשיב לגבי עצם ביצוע העבירות אלא עוסק בעיקר במחירים שהמשיב משלם בשל ההליך המתנהל נגדו.

בנסיבות אלה, ונוכח טיב העבירות שיוחסו למשיב, תפקידו הייחודי, הבכיר והמשמעותי ברשת, ובהעדר כל השוואה בינו ובין נאשמים אחרים בפרשה ששוחרו לחלופת מעצר או שנעצרו בפיקוח אלקטרוני, נטען כי לא השתנתה נקודת האיזון בעניינו לעבר מעצרו בפיקוח אלקטרוני. עוד נטען כי נאשמים אחרים שמעמדם דומה לשל המשיב, ואף פחות משלו, נותרו עצורים במעצר מאחורי סורג ובריח.

12.

המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, וטוען כי בהחלטתו נלקחו בחשבון כלל השיקולים הרלוונטיים לעניין וכי ההחלטה משקפת איזון ראוי ביניהם. כן נטען כי טענות המדינה בעניין תוכן התסקיר לא נטענו בפני בית המשפט המחוזי, וכי אין מקום להעלותן לראשונה במסגרת הערר. אשר לטענה בדבר מסוכנותו של המשיב, נטען כי התנאים המגבילים הרבים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מאיינים חשש זה. לבסוף הדגיש המשיב את הצפי הארוך מאוד עד לסיומו של ההליך העיקרי, וגם משום כך, לטענתו, יש כדי לדחות את הערר.

דיון והכרעה

13.

לאחר העיון בערר ונספחיו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

14.

אמנם כן, כפי שצוין בהחלטות קודמות שדנו במעצרי הנאשמים בפרשה, למעמדו של המשיב ברשת הטלגראס משקל משמעותי בהחלטה בעניין מעצרו. מעמדו הבכיר של המשיב ברשת, כפי שתואר בפסקה 20 להחלטת השופט

עמית , מעלה כי למשיב היה תפקיד מרכזי בפרשה, כי הוא קישר בין ההנהלה לבין הפעילות השוטפת ברשת וכי הוא נתפס על-ידי המשתמשים כגורם בעל סמכות וידע. משכך, מובן כי המסוכנות הנובעת מהמעשים המיוחסים למשיב ומהעבירות בהן הוא מואשם גבוהה, וזאת אף בהשוואה לנאשמים רבים נוספים בפרשה, שמעמדם ברשת היה זוטר. משכך, ומאחר שלא נמצא אמצעי פוגעני פחות לאיון מסוכנותו של המשיב עד כה, במשך 14 החודשים האחרונים הוא מצוי במעצר מאחורי סורג ובריח.

15.

ואולם, בנקודת הזמן הנוכחית, בה צפוי כי ההליך העיקרי יימשך עוד תקופה ארוכה, ולנוכח התסקיר החיובי בעניינו של המשיב כמו גם ההתרשמות כי המפקחים המוצעים מתאימים למשימת הפיקוח, לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (למעט לעניין הסכום שעל המשיב להפקיד במסגרת התנאים המגבילים, כמפורט להלן).

16.

בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן את התרשמותו כי המשיב מודע למחירים אותם הוא משלם בגין התנהלותו וכי הוא מודע באופן ראשוני למצבי הסיכון במצבו. בתסקיר צוין אמנם כי בתקופה שקדמה למעצרו גילה המשיב יכולת התנהלות מניפולטיבית בדרך של הסתרה מול בני משפחתו, מבלי שבחן את השלכות מעשיו. ואולם, כך צוין, מעצרו הראשון בחייו של המשיב שנמשך זמן רב מהווה גורם מרתיע ומציב גבול עבורו. כן צוינו גורמים נוספים מפחיתי סיכון ובהם – יכולותיו התפקודיות של המשיב לאורך שנותיו, תפקודו התקין בתעסוקה ובמסגרת המשפחה, העדר הרשעות קודמות וההתרשמות כי המשיב אינו מאפיין בדפוסים עברייניים מושרשים. נוכח כל האמור, התרשם שירות המבחן כי פחת הסיכון להישנות התנהלות עבריינית מצד המשיב.

17.

אשר למפקחים, שירות המבחן ציין כי ניכר שהם מבקשים לפקח על המשיב באופן הדוק, וכי לדבריהם הם ימנעו ממנו אפשרות לתקשורת אלקטרונית במחשב או בטלפון וימנעו ביקורים של חבריו. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים מבינים את חומרת המיוחס למשיב ומבקשים לסייע בשיקומו, וכן כי הם מבינים את אחריותם במסגרת הפיקוח ויוכלו לתת מענה פיקוחי ארוך טווח וגורם סמכותי עבור המשיב.

18.

משכך, ומבלי להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים למשיב ובמסוכנות הנלמדת מהן, הרי שבנסיבות בהן התרשמותו של שירות המבחן הייתה חיובית, מנומקת ובלתי מסויגת לגבי יכולות הפיקוח של המפקחים המוצעים; וכן בנסיבות בהן שירות המבחן העריך כי פחת הסיכון להישנות של פעילות עבריינית והפרת תנאי המעצר מצד המשיב מאז מעצרו ועד היום; כל זאת לצד היעדר עבר הפלילי המיוחס למשיב, הצפי הארוך לסיום ההליך וחלוף הזמן מאז מעצרו – לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים משמעותיים.

19.

נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להידחות בעיקרו, והחלטת בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני ובתנאים מגבילים תעמוד על כנה. ואולם, על המשיב להפקיד סך של 100,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, ולא 40,000 ש"ח כפי שנקבע בסעיף ז' לתנאים שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי. על המשיב להפקיד סך של 30,000 ש"ח באופן מיידי כתנאי למעצרו בפיקוח אלקטרוני, ואת היתרה (70,000 ש"ח) יפקיד עד ליום 1.6.2020 בשעה 13:00. כל יתר התנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו יעמדו בעינם.