בש"פ 140/20 מדינת ישראל נ. בר-אל לוי

1.

לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) – וזאת, החל מיום 17.1.2020 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בגדרי תפ"ח 42209-04-19 ותפ"ח 42587-04-19, בהתאמה ביחס לכל אחד מהמשיבים, על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (להלן: התיקים העיקריים ).

2.

עניינם של התיקים העיקריים הוא פרשה ידועה וחמורה שזכתה לשם "טלגראס" (להלן:

פרשת הטלגראס ). במרכזה עומדת רשת מאורגנת שחבריה עסקו בסחר אסור בסמים מסוכנים מסוגים שונים באמצעות פלטפורמה דיגיטלית ותוך שימוש באינטרנט. חברי הרשת הקימו ארגון, שהלך והתעצם, אשר פיתח וניהל תשתית טכנולוגית לביצוע סחר בסמים בהיקפים עצומים, לצד ביקורת איכות, פיתוח, תמיכה טכנית, גביית כספים, וכיוצא באלה. הארגון פעל בהתאם למבנה היררכי ונהלים אשר נקבעו על-ידי הדרג הבכיר ונאכפו על המשתמשים בשירותיו. במסגרת זו, כל אדם שהיה מעוניין למכור סמים באמצעות הפלטפורמה של "טלגראס" נדרש לעבור תהליך של זיהוי ואימות אשר נועד, בין היתר, לשלול את האפשרות שהוא שוטר סמוי. רוכשי הסמים דרך "טלגראס" כללו קטינים. לפי האמור בכתבי האישום שהוגשו בתיקים העיקריים, פעילות הארגון בתחום של סחר בסמים, אשר כלל סמים פסיכודליים לצדו של קנביס, הניבה הכנסה עצומה, המוערכת בעשרות מיליוני שקלים, אשר חולקה בין חברי הארגון בהתאם לפועלם ולמעמדם ההיררכי. האשמות אלה מאומתות בראיות לכאורה בעניינו של כל משיב ומשיב, בהתאם לחלקו בפעילות הארגון. ברי הוא, כי בנסיבות אלה קמה נגד כל אחד מהמשיבים חזקת המסוכנות הקבועה בסעיפים 21(א)(1)(ג)(3) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים. כל אחד מהמשיבים, ללא יוצא מן הכלל, נתון אפוא להשלכותיה של חזקה זו בכל הקשור לאפשרות לשחררו בערבות ולקבוע עבורו חלופת מעצר.

3.

התיקים העיקריים אינם קרובים (בלשון המעטה) לשלב ההוכחות. באי-כוח המשיבים טרם קיבלו לידיהם את כל חומר הראיות – כזה שהמדינה תבקש לעשות בו שימוש, וכזה שעשוי להועיל להגנה. חלק לא מבוטל מחומר זה הוא חומר דיגיטלי שטרם פוענח, ואין תחזית ברורה לגבי מועד הסיום של הפיענוח. במהלך הדיון שהתקיים לפניי, התברר כי חומר זה גם טרם נאסף במלואו כאשר הוא מגיע טיפין-טיפין מחוץ לארץ. ברי הוא גם, כי תהליך ההוכחות בתיקים העיקריים יהא מורכב וממושך.

4.

בנסיבות אלו, סבורני כי בשלב הנוכחי המדינה זכאית לקבל את מבוקשה כדי לקדם את ההליכים ולקבל תמונה ברורה לגבי המשכם. יחד עם כך, לנוכח החובה למזער את הפגיעה בחירות המשיבים, בעודם זכאים לחזקת החפות (ראו סעיפים 1(ב), 21(ב)(1) ו-61(א) לחוק המעצרים), בהתקרב המועד להארכת מעצרם השנייה בגדרו של סעיף 62 לחוק המעצרים, תהא המדינה חייבת לעשות דיפרנציאציה ברורה בין אלו שמעצרם מאחורי סורג ובריח הוא תנאי-שאין-בלתו להתמודדות עם מסוכנותם כמי שעלולים לעבור עבירות נוספות, לשבש הליכים או להימלט מאימת הדין, לבין אלו שניתן לשחררם לחלופת מעצר כזאת או אחרת, לרבות מעצר תחת פיקוח אלקטרוני, כשכל חלופה כאמור מגובה בתנאים מגבילים קשיחים ובביטחונות כספיים משמעותיים.

5.

במסגרת זו, תידרש המדינה להבחין בין:

א.

משיבים המואשמים במעשי עבירה חמורים יותר ואלו שמואשמים בעבירות פחות חמורות.

ב.

משיבים שלפי הנטען תפקידם בארגון היה בכיר יותר ואלו שמילאו תפקידים יותר זוטרים.

ג.

משיבים שלחובתם יש הרשעות קודמות בעבירות המזוהות עם מסוכנות לענייניו של חוק המעצרים, ואלו שאין להם עבר פלילי או שעברם איננו מכביד.

ד.

משיבים שיש לגביהם תסקיר מעצר שתומך בשחרורם לחלופת מעצר, ואלו שאין לגביהם תסקיר כזה.

ה.

משיבים שמצבם דומה לזה של נאשמים אחרים ב פרשת הטלגראס אשר שוחררו ממעצרם מאחורי סורג ובריח, עם או בלי תנאים מגבילים, ומשיבים שלכאורה ביצעו עבירות חמורות יותר מאלו שמיוחסות לנאשמים ששוחררו.

6.

בקשת המדינה להארכת מעצר השנייה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, אם וכאשר תוגש, תתייחס, לצד יתר הפרטים הרלבנטיים, לכל ההבחנות הללו ולהשלכותיהן על המשך מעצרו של כל משיב ומשיב.

7.

באשר לנסיבותיו האישיות של כל משיב ומשיב – אלו צריכות להידון, בראש ובראשונה, במסגרתו של עיון חוזר, ככל שתהא לכך הצדקה, ולא בגדרי ההליך הנוכחי. לנסיבות אלו לא ניתן להתייחס בלא תשתית עובדתית, שאותה יש להניח בבית משפט קמא ולא כאן.

8.

בתום הדיון שהתקיים לפניי, הבהרתי לבעלי הדין כי להערכתי, מן הדין להיענות לבקשתה הנוכחית של המדינה בכפוף לכל האמור לעיל, ובשים לב לכך ש"מורכבותו של התיק או ריבוי של נאשמים, עדים או אישומים", לצד חומרת העבירות המיוחסות למשיבים והמסוכנות הנשקפת מהם, מהווים הצדקה להמשך מעצרם בשלב זה (כאמור בסעיף 62(ב) לחוק המעצרים). חלק מהמשיבים הסכימו עם הערכתי זו וחלקם טענו כי מן הדין לשחררם לחלופת מעצר כבר עכשיו.

9.

לאחר ששקלתי את טענותיהם של בעלי הדין, אלו שבכתובים ואלו שהועלו בעל-פה, לרבות ההודעה המשלימה שהוגשה לעיוני על ידי בא-כוחו של המשיב 1 בבש"פ 140/20 ותגובת המדינה להודעה זו, הגעתי למסקנה כי מן הדין להיענות לבקשת המדינה ולהורות על המשך מעצרם של המשיבים כמבוקש על ידיה, בכפוף לאמור בפסקאות 6-4 לעיל.

10.

אשר על כן, הנני מורה כי מעצרם של המשיבים יוארך כמבוקש לעיל.