בש"פ 3401/17 מדינת ישראל נ. מוחמד ג'רדאת

1.בפני בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62

ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בת"פ 6710-02-16 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2.ביום 3.2.2016 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בנסיבות סעיף 29(ב) לחוק. המשיב, כך על-פי הנטען בכתב האישום, קשר יחד עם שני אחרים לשדוד רכב. לשם כך, ביים המשיב, יחד עם שני האחרים, תאונת דרכים עם רכבה של המתלוננת, וכשזו עצרה את רכבה בשולי הדרך – נמשכה באלימות אל מחוץ לרכב והוטלה על הכביש על-ידי אחד משותפיו, שעלה למושב הנהג ונמלט מהמקום. המתלוננת שאחזה בצדו של הרכב אף נגררה על הכביש מספר מטרים בעקבותיו, וכתוצאה מהאירוע נגרמו לה פגיעות גופניות וטראומה נפשית. המשיב, יחד עם השותף האחר, נסעו מהמקום אף הם כאשר הם מותירים את המתלוננת שרועה חבולה על הכביש.

3.בעקבות הגשת כתב האישום הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 27.10.2016, תשעה חודשים לאחר מכן, הוחלט להאריך את מעצרו אך לעשות כן במתכונת של פיקוח אלקטרוני. מעצרו של המשיב במתכונת זו הוארך כבר פעמיים בהסכמתו (בש"פ 8239/16, השופט נ' סולברג , ובש"פ 531/17, השופט י' עמית ).

4.בקשה זו להארכת מעצרו הוגשה באיחור – ביום 23.4.2017 במקום ביום 21.4.2017. המדינה הביעה צערה על הטעות שהובילה לכך, אך טענה כי לגופם של דברים מסוכנותו של המשיב מצדיקה את המשך מעצרו במתכונת המידתית הנוכחית של מעצר בפיקוח אלקטרוני. המדינה הצביעה על המועדים הנוספים שנקבעו לקיום הדיון בהליך העיקרי, ביום 3.5.2017 וביום 19.6.2017, ועל ההערכה הזהירה באשר להשלמתה של פרשת התביעה במועדים אלה.

5.זו הפעם המשיב מתנגד להארכת מעצרו בהצביעו על הפגם שנפל בבקשה להארכת המעצר, כמו גם על ההכבדה הכלכלית והכללית הכרוכה בהמשך מעצרו עליו ועל משפחתו, בשים לב לכך שאביו מפקח עליו הרחק מבית הוריו.

6.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להתקבל. אני מבקשת לחזור ולהתריע על החשיבות הנודעת להגשת בקשות להארכת מעצר (כאשר הדבר דרוש) במועדן ולהקפדה כללית ביישומם של דיני המעצרים. יש לקוות שהלקחים הנדרשים מן הטעות שנפלה במקרה זה יילמדו על מנת שלא יישנו. עם זאת, בשים לב למכלול הנסיבות ובהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, אין מקום להימנע מהארכת המעצר, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת, אך מחמת הפגם שנפל בבקשת הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9519/06 מדינת ישראל נ' אבנר בן יאיר , פסקה ז' (21.11.2006); בש"פ 6100/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (17.11.2013); בש"פ 8763/16 ניאזוב נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (23.11.2016)) .

7.יש לציין כי במהלך הדיון הצביע בא-כוחו של המשיב על כך שהוגשה בשמו בקשה לעיון חוזר על מנת שיתאפשר למשיב לקבל "חלון התאווררות". הבקשה נדחתה, אך במכלול הנסיבות ציינה באת-כוח המדינה כי לא תהיה התנגדות לכך שבקשה ברוח זו תוגש בשנית (בכפוף לשמירת טענות המדינה לגוף הדברים).

8.סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני עד ליום 19.7.2017 או עד למתן פסק דין בת"פ 6710-02-16 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.