בש"פ 3457/01 עלא נעיראת נ. מדינת ישראל

1.בהחלטתי מיום 11.5.01 דחיתי את עררו של העורר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור אותו עד תום ההליכים. נאמר בהחלטה, כתוספת לנימוקים העיקריים, כי "יתר על כן, הרשעותיו בעבר כוללות עבירות של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה חמורה וכן עבירות רכוש וסמים". בא כוח העורר, בבקשתו מיום 17.5.01, מבקש עיון חוזר בהחלטה מן הטעם ש"אין למבקש הרשעות קודמות פרט לעבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה וכי כל היתר הנם מבדים פתוחים ותו לא!".

באת כוח המדינה התנגדה לעיון חוזר בהחלטה, בהעדר נסיבות המצדיקות עיון חוזר, כמפורט בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). עם זאת הסכימה לאמור בבקשת העורר לענין ההרשעות הקודמות.

2.לבקשה לעיון חוזר אין יסוד בדין, כפי שציינה באת כוח המדינה. לפי סעיף 52 לחוק המעצרים ניתן לבקש עיון חוזר רק כאשר "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בענייננו לא מתקיימת אף אחת מן החלופות האמורות. לעצם הענין אין בשגגה שיצאה מתחת ידי כדי לסייע בידי העורר. כאמור לעיל הובא ענין ההרשעות הקודמות רק כתוספת לנימוקיה העיקריים של ההחלטה ואין בכך כדי להשפיע על התוצאה.

3.לפיכך אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר. החלטתי מיום 11.5.01 תתוקן בסעיף 2 סיפא כך שבמקום הפסקה שצוטטה תבוא הפסקה: "יתר על כן, בעבר הורשע העורר בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה".