פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3565/11
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
שמעון פרד'ייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז בעמ"ת 15802-05-11 שניתנה ביום 9.5.2011 על ידי כבוד
השופטת מ' ברנט
בשם המבקש:
עו"ד א' סיף אלדין ותד
החלטה
1.
לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט ) בעמ"ת 15802-05-11 מיום 9.5.2011, בה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח-תקווה (סגנית הנשיא א' וישקין פלורנטל ) במ"ת 2760-11-10 מיום 8.5.2011, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להקלה בתנאי מעצר הבית בו הוא שוהה, כך שיתאפשר לו לצאת מביתו לצורך "סעודה חגיגית עם בני משפחתו" ביום העצמאות בפארק הסמוך לביתו.
2.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת הרשות לערור להידחות. בהתאם לתיקון ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מסק 8), התשע"א-2010 (להלן: התיקון לחוק ), במסגרתו נקבע בסעיף 51(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר אך ורק ברשות. על התכלית המונחת ביסוד התיקון לחוק המעצרים וההיסטוריה החקיקתית שלו עמדה לאחרונה השופטת ע' ארבל בהחלטתה בבש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.4.2011). בהחלטתה הנ"ל הביעה השופטת ארבל עמדתה לפיה לאור תכלית התיקון לחוק יש להחיל בבקשת רשות לערור את אמות המידה שהותוו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). הבקשה דנן מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ומשכך אין היא מגלה עילה למתן רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. גם לגופו של עניין, מדובר בהחלטה מידתית שאין מקום להתערב בה.
3.
לפיכך, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ה' באייר התשע"א (9.5.2011).
ש ו פ ט