בש"פ 3571/98 יוסף אפרים נ. מדינת ישראל

בשל ביצועם בצוותא של ניסיון לשוד מזוין בחבורה בבית-מגורים ברעננה, בלילה שבין 21 ו22- במארס 1998, ושל ניסיון לרצח וניסיון לשוד מזוין בחבורה, בשכונת רמת-אביב ג' בתל-אביב, אור ליום 7.4.98, הובאו העוררים לדין על-פי כתבי-אישום נפרדים. העורר בבש"פ 3571/98, יוסף אפרים (להלן: "יוסף"), הואשם בצוותא-חדא עם מרטין פטר (להלן: "מרטין"), שלפי הנטען שידל את העוררים לביצוע העבירות נשוא האישומים. ואילו נגד העורר בבש"פ 3656/98, צביקה הורוביץ (להלן: "צביקה"), הוגש כתב-אישום נפרד, כשמטרת ההפרדה היא לאפשר את העדתו כעד-תביעה, לאחר סיום משפטו, במשפטם של יוסף ומרטין. עם הגשת כתבי האישום עתרה המאשימה, לפני בית המשפט המחוזי, למעצרו של כל אחד מן העוררים, וכן למעצרו של מרטין, עד לסיום ההליכים במשפטו. הבקשה למעצרו של יוסף נדונה (בנפרד מן הבקשה למעצרו של מרטין) בפני כבוד השופט בייזר, אשר הורה לעצור את יוסף עד לסיום משפטו. הבקשה למעצרו של צביקה נדונה בפני כבוד השופטת סירוטה, שאף היא הורתה לעצור את צביקה עד לסיום משפטו. לפניי עררים כנגד שתי ההחלטות; ובהסכמת הצדדים דנתי בשני העררים במאוחד.

2.פרשת האישום הראשונה אינה מעוררת מחלוקת של ממש. בעקבות מידע שנמסר על-ידי מרטין, שבבית משפחה פלונית ברעננה מוחזק בארון סכום של 200,000 ש"ח, וכי במועד הקובע ייעדר אבי המשפחה מן הבית ובבית יימצאו רק האם וילדיה, קשרו העוררים עם מרטין ועם שני אנשים נוספים, להיכנס לבית בלילה, תוך שימוש בתחבולה ובכוח, להשתלט על בני הבית וליטול מרשותם את הכסף. לשם כך הצטיידו בסכין, בגז מדמיע, באזיקים, בסרטי הדבקה, בכפפות ובכובעי גרב. בשעת לילה מאוחרת הגיעו לפתח הבית והתדפקו על הדלת. בני הבית לא מיהרו לפתוח בפניהם את הדלת, ובעוד הם ממתינים הגיעה למקום מכונית. השודדים חשדו כי זו מכונית משטרה וברחו מן המקום.

פרשת האישום השניה היא יותר מורכבת: אור ליום 7.4.98 נעצרו העוררים בעת שהמתינו, בנסיבות שעוררו חשד, ליד הכניסה לבית-מגורים בשכונת רמת-אביב ג' בתל-אביב. השניים היו מצוידים בכפפות ובכובעי גרב ובכיסו של צביקה נתגלה אקדח טעון ודרוך. בסמוך ניצב קטנועם של השניים. חקירתו של צביקה העלתה, כי הוא ויוסף ארבו במקום לאחד שלי נרקיס, במטרה לרצחו וליטול מרשותו כ100,000- דולר, שהלה אמור היה לשאת עמו. הוברר כי נרקיס (מסעדן ומלווה כספים) גר בבית שלידו נעצרו העוררים. בשעת מעצרם הוא לא היה בבית, אך עמד לשוב בשעת לילה מאוחרת. צביקה מסר, כי התכנית האמורה הוצעה לו על-ידי מרטין, שגם סיפק לו את המידע הדרוש לזיהוי רכבו ומראהו של נרקיס. על-פי ההסכם עם מרטין, אמורים היו העוררים ליטול לעצמם מן השלל הצפוי 60,000 דולר, ואת היתרה (40,000 דולר) התחייבו להעביר למרטין. לקראת הביצוע סיפק לו מרטין את האקדח והכדורים וכן מסר לו סך 5,000 ש"ח במזומנים. הוא עצמו השיג את הקטנוע, שנועד לשמש לשניהם לצורך המילוט. יוסף הודה בחקירתו, כי הוזמן (על-ידי מרטין) להשתתף בתכנית לשדוד את נרקיס, ובכך אכן הסכים להשתתף. אך הוא הכחיש מכול וכול, כי מרטין או צביקה גילו לו, שהתכנית הפלילית כוללת כוונה לרצוח את נרקיס. מרטין אמנם אמר לו, כי לצביקה יש "כלי" (משמע אקדח), אך ממה שהוסבר לו אודות התכנית הבין, כי בהגיע נרקיס לביתו, צביקה יאיים עליו באקדח, ואז הוא יחטוף מנרקיס את תיקו, ושניהם יברחו.

3.בהחלטתה להורות על מעצרו של צביקה התמקדה השופטת סירוטה בפרשת האישום השניה. סניגורו של צביקה קיווה לשכנעני, כי הראיות המצויות בידי התביעה אינן מבססות לכאורה את אשמת העורר בעבירה של ניסיון לרצח. הסניגור לא התעלם מן העובדה שפרטי התכנית הפלילית, שלשם ביצועה שכר מרטין את שירותיהם של העוררים, נודעו בחקירה מפיו של צביקה. אך מהתבטאויות אחרות של צביקה, באמרותיו בחקירה, ביקש הסניגור להעלות, כי אף שנענה להצעת מרטין, וקיבל על עצמו לירות בנרקיס לפני שייטול ממנו את כספו, רקם צביקה במחשבתו תכנית אחרת, שתכלול שוד וניסיון מדומה לירות בנרקיס, אך בפועל יירה באוויר ויחמוק מן הזירה מבלי לפגוע בנרקיס כלל. עיינתי באמרותיו של צביקה ואכן מצאתי בהן התייחסויות שונות לנושא הריגתו של נרקיס. ואולם, בכל אשר אמר במהלך חקירתו אין כדי לגרוע ממשקל הדברים שמסר לשוטרים אשר עצרו אותו ואת יוסף בליל האירוע, לאמור, כי שניהם ארבו במקום לנרקיס בכוונה לרצוח אותו ולשדוד את כספו עם שובו הביתה. זאת, בעליל, היתה התכנית הפלילית שהוצעה לו על-ידי מרטין ושלביצועה שכר מרטין את שירותיו; ובעובדה שהחזיק בכיסו אקדח דרוך, עם כדור בבית הבליעה, יש כדי לחזק את הודאתו בדבר מהות התכנית הפלילית אותה התכוון לבצע. לחובת צביקה הרשעות קודמות בעבירות אלימות וכן תלוי לחובתו עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה. הסיכון המשמעותי לביטחון הציבור, הטמון במי שהיה נכון להשכיר את שירותיו לביצוע רצח תמורת בצע כסף, מצדיק ואף מחייב את מעצרו של צביקה. עם זאת יוער, שכמי שהתוודה בחקירה והפליל גם את שותפיו לקשר הפלילי, וכמי שעתיד (לאחר סיום משפטו) להעיד מטעם התביעה במשפטם של האחרים, עלול צביקה, בהיותו במעצר, להיחשף לסכנות חמורות. הדבר מחייב את מעצרו בתנאים מוגנים והפרדתו ממרטין גם בהסעות ובבית המשפט.

4.נראה כי מצבו של יוסף, מבחינת התשתית הראייתית הקיימת נגדו לעניין האישום בניסיון לרצח, הוא יותר נוח. יוסף אמנם הודה בהשתתפות בתכנית לשדוד את נרקיס. אך הוא כפר בטענה, כי נמסר לו, או כי ידע, על התכנית לרצוח את נרקיס וכי הסכים להשתתף בביצוע רצח. הראיה העיקרית המצויה בידי התביעה, לביסוס לכאורה של אשמתו בניסיון לרצח, היא עדותו של צביקה. ראיה נוספת מצויה בתמליל שיחה מוקלטת, שקיים מרטין עם מדובב בתאו, ושבה הפליל בניסיון לרצח את שני העוררים. אלא שעדותו של צביקה, בהיותו שותף לעבירה, טעונה דבר לחיזוק, וכשלעצמי, הנני מפקפק אם בחומר הראיות מצוי דבר ממשי לחיזוקה. ואילו סיכויי התביעה להסתייע במה שאמר מרטין בשיחתו עם המדובב, כראיה נגד יוסף, מותנים, במידה רבה, בהחלטת מרטין להעיד במשפטו, בו הוא נאשם ביחד עם יוסף.

לא למותר להוסיף, כי גם על-פי גירסתו של צביקה, חלקו של יוסף בתכנית הרצחנית היה פחות חד-משמעי מחלקו שלו. מאמרותיו של צביקה עולה, כי מלכתחילה התכוון מרטין לבצע את הרצח והשוד במו-ידיו ובשיתופו של צביקה בלבד, והשניים נדברו על כך עוד ביום 3.4.98, היינו כשלושה ימים לפני המועד המתוכנן. אלא שלקראת הלילה בו עמדו לבצע את הפשע, החליט מרטין להרחיק את עצמו מזירת הביצוע והזמין את יוסף, על-מנת שצביקה ויוסף יבצעו את מעשי הרצח והשוד בשליחותו אך ללא השתתפותו הפעילה. נראה אפוא שהתכנית הפלילית החמורה הבשילה בין מרטין וצביקה זמן ניכר בטרם נקרא יוסף (ברגע האחרון ממש) לקחת חלק במעשים. ובנסיבות אלו לא הייתי שולל על הסף את האפשרות שמרטין וצביקה לא הכניסו את יוסף בסוד תכניתם לאשורה.

5.גם משקם יסוד להבחין בין צביקה לבין יוסף, מבחינת התשתית הראייתית הקיימת לאישום בניסיון לרצח, אינני רואה להתערב בהחלטה למעצרו של יוסף. במשך תקופה קצרה יחסית היה יוסף מעורב בשני ניסיונות לביצוע שוד מזוין בחבורה. בשתי הפעמים, לדבריו, הודיע לו מרטין כי יש לו "עבודה" עבורו והוא נענה לקריאה ומיהר להתייצב בידיעה מפורשת שהמדובר בהזמנה להשתתף בביצוע פשעים. גם הוא, כצביקה, מצטייר כעבריין המוכן ומזומן להשכיר את שירותיו. גם לחובת יוסף רשומות הרשעות, בכללן הרשעה בעבירת אלימות, וכן יש לחובתו שישה חודשי מאסר על-תנאי בני-הפעלה. סניגורו של יוסף היפנה אותי להחלטת השופט זמיר בבש"פ 3442/98, לפיה אושרה החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר בתנאים של חלופת מעצר את אייל מלכה, שנמנה עם שותפיהם של העוררים לניסיון השוד ברעננה. אינני רואה בסיס להשוואה בין מלכה, צעיר כבן 20 שהשתתף בניסיון לשוד אחד ושלחובתו רישום פלילי אחד ללא הרשעה, לבין יוסף, שהסיכון לביטחון הציבור, הנלמד מעברו הפלילי ומהשתתפותו בשתי עבירות חמורות בתוך פרק זמן קצר, הינו גדול וממשי לאין ערוך.

6.סניגורו של יוסף עמד על החשש, שמשפטם של יוסף ומרטין עלול להתארך יותר מן הראוי. שמיעת משפטו של צביקה, שבסיומו מותנית יכולת התביעה לזמנו כעד מטעמה במשפטם של השניים, נקבעה לעוד כחצי שנה, והסניגור חושש שיוסף יוחזק במעצר תקופה ארוכה מאוד בטרם יחל משפטו. חשש זה אכן אינו מבוטל, אלא שהמסקנה הנלמדת ממנו אינה כי יש לשחרר את יוסף ממעצרו לאלתר, כפי שהציע הסניגור, אלא כי יש לבקש מבית המשפט המחוזי לעשות כל מאמץ להחשת הדיון במשפטו הנפרד של צביקה, על-מנת שניתן יהיה לזמנו כעד תביעה במשפטם של מרטין ויוסף במועד קרוב ככל האפשר. אין צריך לומר, כי לא קיימת מניעה לקיים את שמיעתם של שני המשפטים, האמורים להתברר בפני הרכבים שונים, במקביל, באופן שרק השמעת עדותו של צביקה תעכב את השלמת פרשת ראיות התביעה במשפטם של מרטין ויוסף. בטוחני שאם יפנו הצדדים את תשומת-לבו של הרכב בית המשפט המחוזי לצורך להחיש את שמיעת משפטו של צביקה, יעשה בית המשפט כל שלאל-ידו כדי להיענות לבקשה.

7.העררים נדחים.