בש"פ 3870/98 שרון חזן נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי (ת.פ. 4052/98) בגין עבירות של שידול לביצוע שוד בחבורה, שידול לרצח וכן קשירת קשר וניסיון לביצוע עבירות אלה. כתב האישום מתאר שני ארועים חמורים. לפי האישום הראשון, שידל העורר את מרטין פטר (להלן - מרטין) לבצע שוד בבית ברעננה. העורר התווה את תוכנית השוד, וקבע את המועד ליום 21.3.98 בשעות הלילה. הוא מסר את המידע שהיה לו, בדבר העדרותו של אבי המשפחה אותה עת מן הבית, כך שבבית יהיו רק האם והילדים, המחזיקים, על פי המידע שמסר, בסכום כסף גדול בחדר השינה. לשם ביצוע השוד, קשר מרטין קשר עם שלושה אחרים: אייל מלכה (להלן - אייל), צביקה הורוביץ (להלן - צביקה) ויוסף אפרים (להלן - יוסף). שלושת האחרונים הצטיידו בנשק קר, באו לבית ברעננה, אך ברחו משם כאשר בני הבית לא פתחו את הדלת, מפני שחשדו שעוברת במקום מכונית משטרה. לפי האישום השני, העורר הזמין ביצועו של שוד ורצח של אדם בשם שלי נרקיס (להלן - שלי), משום שנודע לו ששלי חושד שהעורר אחראי לפריצה שארעה בביתו של חברו, ישי וענונו. לשם ביצוע השוד והרצח, פנה העורר למרטין ושידל אותו לבצע את הרצח, ולשדוד את כספו של שלי בתמורה לביצוע הרצח. מרטין הביע הסכמתו לביצוע העבירות, והעורר מסר למרטין את פרטיו של שלי, הנחוצים לשם מימוש התוכנית: מקום מגוריו, שעת הגעתו לביתו, המקום בו הוא נוהג להמצא, פרטי מכוניתו. מרטין פנה לאותם צביקה ויוסף, שהופעלו על-ידו גם באישום הראשון, וסיכם איתם על ביצוע הרצח וחלוקת הכסף. לפי הסיכום, הכסף היה אמור להתחלק באופן שצביקה ויוסף יקבלו כל אחד מהם קצת פחות משליש מהסכום, ואילו מרטין והעורר יתחלקו בכסף שנותר. במסגרת הקשר סיפק העורר למרטין אקדח, מחסנית וכדורים, בהם החזיק שלא כדין. מרטין מסר את האקדח לצביקה. בליל 6.4.98 המתינו צביקה ויוסף לבואו של שלי, סמוך לביתו ברמת אביב, ומרטין המתין בקרבת מקום עם קטנוע למילוט. בעודם ממתינים, עוררו צביקה ויוסף את חשדם של אלמונים, שהזעיקו את המשטרה. המשטרה הגיעה למקום ועצרה את השניים, כשבכיסו של צביקה נמצא אקדח טעון.

ביום 14.6.98 החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט א' בייזר) לעצור את העורר עד תום ההליכים. ערר זה מופנה כנגד הקביעה של בית המשפט כי קיימת תשתית מספקת של ראיות לכאורה, הקושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו. מהן, אם כן, הראיות לכאורה עליהן ביסס בית המשפט קמא את החלטתו?

בית המשפט קבע כי לעניין האישום הראשון, התשתית הראייתית כוללת הודעה של צביקה, לפיה הוא היה נוכח בתחילת הפגישה בין העורר למרטין, שבה העורר מסר למרטין פרטים על השוד. צביקה מספר, שבסוף הפגישה, מרטין הראה לו פתק שבו רשם את פרטי השוד שהזמין העורר. במסדר זיהוי תמונות שנערך במהלך חקירתו, צביקה זיהה את העורר, מבין שמונה תמונות, כ'אינפורמטור'. בית המשפט קבע כי הזיהוי וההודעה של צביקה מחזקים האחד את השני ומהווים ראיה לכאורית נגד העורר.

לעניין האישום השני, המקור הראשון הקושר את העורר לעבירה הוא צביקה. צביקה מסר בהודעותיו פרטים אודות קיומו של סכסוך בין מרטין או אחר לבין שלי. כאמור לעיל, נראה כי סכסוך כזה אכן היה קיים בין העורר לשלי, וכך גם מסר שלי בהודעה במשטרה. כמו כן, מספר צביקה על כך שאת האקדח שמסר לו מרטין, קיבל מרטין מ'אחר'. עוד הוא מספר שאת השלל מן השוד, לאחר הרצח, אמורים היו לחלק גם עם 'אחר'. לבסוף, צביקה טוען שהוא זיהה את קולו של אותו 'אינפורמטור' מהאישום הראשון בהודעה שהושארה במשיבון של הפלאפון של מרטין, כאשר משך את ההודעה, עובר לניסיון הרצח. בהודעה נאמר "יש לי עבודה בשבילך". מקור הראיות השני הוא מרטין, שבשיחה עם מדובב אמר: "חזן זה המזמין". חיזוק לראיות אלה, מצא בית המשפט בשיחה בין מרטין לעורר שהוקלטה על-ידי המשטרה, ובה תידרך מרטין את העורר כי הם לא מכירים, וכי למרטין אין פלאפון. העובדה כי שיחה זו התנהלה בלשון נקבה חיזקה את מסקנת בית המשפט כי מדובר במסר שנועד לשבש הליכי חקירה. לבסוף, ניתן להזכיר גם פתק שנמצא בביתו של העורר ועליו השם "שרון" ומספר טלפון.

העורר, שמכחיש כל קשר לעבירות המיוחסות לו, טוען טענות רבות לעניין כל אחת מן הראיות עליהן הסתמך בית המשפט קמא. בא-כוח העורר טען בדיון בפני כי מדובר בניסיון לעשות "תשבץ", כדי לבסס את התשתית הראייתית נגד העורר. אולם אין זה אלא דבר רגיל שהאשמה של נאשם עולה, לא מראיה אחת, ישירה ומכרעת, אלא מצירוף של ראיות, שלעתים הן מפלילות ולעתים הן תמימות, היוצרות ביחד תשבץ של ראיות לכאורה, שיש בהן כדי לבסס הרשעה. ראו ע"פ 351/80 חולי נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 477. לדעתי, כאלה הן הראיות הקיימות נגד העורר.

העורר טוען כי עדותו של צביקה היא עדות כבושה, שכן הפללת העורר נמצאת רק בהודעותיו המאוחרות, למרות שכבר בהודעותיו הראשונות במשטרה שיתף פעולה עם חוקריו. בנוסף, הוא טוען כי גירסתו של צביקה מעורפלת, ויש בה סתירות, וכן שעדותו היא עדות שמיעה וסברה. מעבר לכך, העורר מדגיש שצביקה משתף פעולה בציפייה לטובת הנאה. לגבי זיהוי הקול במשיבון, ובעניין התקשרויות טלפוניות שנעשו בין מרטין ל'אינפורמטור' ערב הניסיון לרצח, טוען העורר כי מדובר בעדות שקר, כי ההודעה והשיחות לא נרשמו בפלטי השיחות של הפלאפון. כל אלה הן טענות בדבר מהימנות הודעותיו של צביקה. אולם, ההלכה היא שבית המשפט לא נכנס בהליך המעצר לשאלת מהימנות הראיות ואמינות העדויות. עם זאת, אציין שצביקה זיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות, ובכך יש ראיה אובייקטיבית לחיזוק דבריו. גם בעניין הטענה בדבר עדותו של צביקה כעדות שמיעה או סברה נראה כי יש לאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי, כי אין לקבלה, שהרי עולה מההודעות כי צביקה ראה בעיניו את העורר, וכן את הפתק ובו פרטי המידע לביצוע השוד, ואף שמע את ההודעה במשיבון, כפי שנאמרה מפיו של העורר עצמו.

בהקשר זה יש מקום לציין כי צביקה ויוסף נעצרו אף הם עד תום ההליכים, ועררים שהגישו לבית משפט זה נדחו על ידי השופט ת' אור (בש"פ 3571/98 ובש"פ 3656/98).

הוא הדין לגבי טענות העורר לענין אמירותיו של מרטין. הטענה שמרטין מעורער נפשית אינה טענה שבית המשפט צריך להכנס אליה בשלב זה. כך גם הטענות בדבר משקלן של אמירותיו בשיחתו עם המדובב, לעומת הכחשת מעורבותו בעבירות בעת חקירת המשטרה. כל אלה הן שאלות אשר יבחנו לעומקן במהלך המשפט עצמו. אין בהן כדי לשלול קיומן של ראיות לכאורה. בשלב זה, בהתחשב בראיות הקיימות, צדק בית המשפט כאשר קבע כי קיימות די ראיות לכאורה לשם מעצר העורר עד תום ההליכים.

בא-כוח העורר הודה, בהגינותו, שאם יקבע בית המשפט כי קיימות די ראיות לכאורה למעצר העורר עד תום ההליכים בעבירות המיוחסות לו, הרי שעילת המעצר היא חזקה בהתחשב בחומרת העבירות ובתקופת הזמן הקצרה בין שני הארועים המתוארים בכתב האישום. לאור זאת, אני מאשר את החלטת בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.