רע"א 740/99 מדינת ישראל נ. שרון חזן

המבקש עומד לדין, לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשל סידרת עבירות חמורות, בכללן שידול לביצוע רצח, ניסיון לרצח, שידול לעבירות שוד מזוין בחבורה, ועוד. כתב האישום נגדו הוגש לבית המשפט ביום 1.5.98. עם הגשתו הורה בית המשפט המחוזי לעצרו עד לתום בירור משפטו, ועררו נגד החלטה זו נדחה (בש"פ 3870/98). משלא הסתיים משפטו, בתוך תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. בקשה זו, שהוגשה במסגרת תיק זה, נדונה לפניי.

בהחלטתי מיום 18.2.99 קיבלתי את בקשת המדינה והארכתי את מעצרו של המבקש. בעשותי כן לא התעלמתי מקובלנת הסניגור, כי משפטו של המבקש לא נוהל בקצב מניח את הדעת וכי המשפט עודנו רחוק מסיומו. אף שקיבלתי את עמדת המדינה, כי השיקולים שעל יסודם נעצר המבקש מלכתחילה עודם שרירים וקיימים, וכי שיחרורו מן המעצר כרוך בסיכון לביטחון הציבור, ביקשתי להבטיח שמשפטו של המבקש יסתיים בהקדם, וככל האפשר בתוך תקופת ההארכה. על רקע זה, ובטרם אחליט בבקשה לגופה, ביקשתי מבית המשפט המחוזי לקבוע מועדים להמשך בירור המשפט במספר הדרוש עד לסיומו. בית המשפט המחוזי נענה לבקשתי, ולאחר שנועץ בבאי כוח הצדדים, קבע חמישה מועדים בנוסף לשני מועדים שנקבעו קודם לכן. משנוכחתי כי המשפט קבוע לשבע ישיבות, והמועד המרוחק ביותר הוא 28.4.99, נחה דעתי כי האיזון פועל לצד הארכת המעצר.

לפניי עתה בקשת הסניגור, כי אחזור ואעיין בהחלטתי מיום 18.2.99. מסתבר, כי ביום 11.4.99 הודיע בית המשפט לצדדים כי בשל מח לתו של ראש הרכב השופטים, שלפניו מתברר משפטו של המבקש, נאלץ בית המשפט לבטל את חמשת המועדים שנקבעו לבירור המשפט בחודש אפריל ולהועיד את המשך השמיעה לשני מועדים חדשים בחודש יוני. בשל שינוי נסיבות זה, טוען הסניגור, מן הדין לבטל את צו המעצר ולהורות על שיחרורו של המבקש בערובה ובתנאים שייראו לבית המשפט.

לאחר שמיעת טענות הפרקליטים הצעתי להם לשקול הסדר, לפיו ישוחרר המבקש בתנאי שמעת שיחרורו ישהה בתנאי "מעצר בית" ובהשגחה צמודה בבית אימו בהרצליה. באת-כוח המדינה, שמלכתחילה התנגדה לבקשה, הסכימה לתנאים שהצעתי, למעט המקום בו יחויב המבקש לשהות. לדידה, מאחר והעבירות בוצעו באזור תל-אביב, וחלק מן המעורבים טרם העידו במשפטו של המבקש, יש להתנות את השיחרור בהרחקתו של המבקש מתל-אביב.

בהיעדר הצעת חלופה אחרת מוטל עליי להכריע בבקשה לגופה. נראה לי כי בנסיבות שנוצרו, כשאין כל אפשרות מעשית להעריך אימתי צפוי משפטו של המבקש להגיע לסיומו, נשתנה האיזון בין השיקולים, שעל יסודו החלטתי, ביום 18.2.99, להאריך את מעצרו של המבקש.

הבקשה מתקבלת במובן זה שהמבקש יוכל להשתחרר מן המעצר בהפקדת ערבות אישית, בחתימת שני הוריו, בסך 60,000 ש"ח, שמחצית ממנה (30,000- ש"ח) תובטח מראש בהפקדת ערבון במזומנים או ערבות בנקאית. מעת שיחרורו יישהה המבקש בבית אימו בהרצליה, כשהוא נתון בכל הזמנים בהשגחה צמודה של אחד מהוריו, או אחד משני אחיו הבוגרים; ולא יצא מפתח הבית אלא להתייצבות בבית המשפט במועדים בהם יוזמן להמשך משפטו, שאף אז ילווה על-ידי אחד מהוריו. המבקש יימנע מיצירת קשר כלשהו עם מי מעדי התביעה או קרוביהם.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של המבקש מישראל, ואם מצוי ברשותו דרכון עליו להפקיד את דרכונו בבית המשפט המחוזי.