רע"א 740/99 מדינת ישראל נ. שרון חזן

ביום 11.5.98 הואשם המשיב, בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בשתי פרשיות אישום חמורות. בגדר כל אחת מן השתיים יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שידול לביצוע שוד בחבורה וניסיון לביצוע שוד מזוין בחבורה. בגדר האישום השני, שהוא החמור מבין שני האישומים, יוחסו לו - בנוסף לעבירות האמורות - גם שידול לביצוע רצח, נסיון לרצח וכן נשיאת והחזקת נשק שלא כדין. עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום בירור משפטו, ועררו של המשיב כנגד החלטה זו נדחה (בש"פ 3870/98).

משפטו של המשיב טרם הסתיים ולפניי בקשת המאשימה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 10.2.99, או עד למתן פסק דין במשפטו, לפי המוקדם מבין המועדים. סניגורו של המשיב התנגד להארכת המעצר, בטענה שמשפטו של המשיב לא נוהל בקצב מניח את הדעת וכי המשפט עודנו רחוק מסיומו. על-רקע טענה זו החלטתי, ביום 10.2.99, כי קודם שאחליט בבקשה להארכת מעצר, הריני מבקש מבית המשפט המחוזי לקבוע מועדים להמשך בירור המשפט במספר הדרוש עד לסיומו של המשפט. מעצרו של המשיב הוארך עד למתן החלטה בבקשה לגופה והמשך הדיון בבקשה נדחה לימים אחדים. בישיבה הנדחית הגישו לי הצדדים העתק מהחלטת בית המשפט המחוזי, על פיה הוסיף בית המשפט לשני מועדים, שנקבעו להמשך הדיון עוד קודם לכן, חמישה מועדים נוספים. זאת עשה לאחר שנועץ בבאי-כוח הצדדים ושמע את הערכותיהם, שלסיום פרשת הראיות והסיכומים תידרשנה שבע ישיבות. ואכן, התיק עכשיו קבוע לשבע ישיבות והמועד המרוחק ביותר הוא 28.4.99.

בהמשך טיעונו לפניי חזר הסניגור ועמד על התנגדותו להארכת המעצר. ראשית, בשל אופן ניהול המשפט עד להוספת המועדים; ושנית, בשל החשש שגם בהוספת המועדים אין כדי להבטיח שהמשפט יוכל להסתיים בתוך תקופת המעצר הנוכחית. שקלתי טענות אלו והגעתי למסקנה, כי מן הדין להיעתר לבקשת המדינה. השיקולים שעל-יסודם נעצר המשיב מלכתחילה עודם שרירים וקיימים. אכן יש להצטער שמשפטו מתארך, אך ההתחשבות בעובדה זו איננה יכולה להיות שקולה לסיכון שייגרם לביטחון הציבור אם ישוחרר מן המעצר. יש לקוות שבית המשפט המחוזי יעשה כמיטב יכולתו לסיים את המשפט בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.

הבקשה מתקבלת וניתן בזה צו להארכת המעצר כמבוקש על-ידי המדינה.