בש"פ 36/13 חנן אוחיון נ. מדינת ישראל

1.

בפניי

בקשה להארכת מועד להגשת בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) אשר קיבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית המשפט לתעבורה בחיפה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ההחלטה ניתנה ביום 21.11.2012 במעמד המבקש ובא-כוחו, ובבקשה שהוגשה ביום 2.1.2013, אליה צורפה הבקשה למתן רשות לערור אשר הגשתה מתבקשת, ציין המבקש כי בשל אי הבנות שהתגלעו בינו ובין סנגורו בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא החליף סנגור ונוכח עיכובים בהסדרת ההיבט הכספי של הייצוג החדש התעכבה הגשת הבקשה. לטענת המבקש אין לחסום את דרכו מהעלאת טענותיו בבית משפט זה בהינתן השיהוי הקצר, כך לדבריו, בהגשת הבקשה ונוכח מהות ההליך.

2.

המשיבה מתנגדת למתן הארכה המבוקשת, בהדגישה כי הבקשה הוגשה באיחור של כמעט שבועיים לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת הבקשה למתן רשות לערור. עוד טוענת המשיבה כי הנימוק שהוצג לאיחור בהגשת הבקשה אינו מצדיק את מתן הארכה המבוקשת, וזאת בפרט בהינתן העובדה שהיה בידי המבקש לפנות לסנגוריה הציבורית בבקשה כי תייצגו, ולבסוף היא טוענת כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים אף הם להיעתר לבקשה.

3.

כידוע הגישה בבקשות להארכת מועד בפלילים גמישה יותר מזו הנוהגת בהליכים אזרחיים, ובשונה מהליכים אזרחיים אין הכרח להוכיח "טעם מיוחד". עם זאת, גם בהליך הפלילי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק, ומתן ארכה מותנה בקיומו של "טעם ממשי המניח את הדעת". לצורך הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת ערר בעניין מעצר או שחרור על בית המשפט לשקול, בין היתר, את משכו של האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכויו הלכאוריים של ההליך העיקרי, אך על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו (ראו בש"פ 2000/10

מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.3.2010)).

הצדק עם המשיבה כי קיים קושי בטעם שהעלה המבקש, ולו נוכח העובדה שלא הבהיר בבקשתו מדוע לא הגיש בעצמו את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשה למתן רשות לערור, לאחר שהסתבר לו כי בשל הקשיים בהסדרת ייצוגו זו לא תוגש במועד. למרות האמור החלטתי להיעתר לבקשה וזאת בשים לב לעובדה שמשך האיחור אף שאינו זניח אינו ארוך מאוד (12 ימים), כמו גם בהינתן העובדה שאמנם המדובר בהליך ב"גלגול שלישי" אך בהחלטתו להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים התערב בית המשפט קמא בהחלטת בית המשפט לתעבורה אשר הורה על שחרורו של המבקש - אשר בשלב זה עומדת לו חזקת החפות - לחלופת מעצר (ראו והשוו בש"פ 6679/10 בורקאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.9.2010)). בהינתן האמור ובהתחשב ביתר נסיבות העניין, אינני רואה לחסום את דרכו של המבקש לבירור בקשתו למתן רשות לערור בשל מחדלו הדיוני, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת, אפוא.

מזכירות בית המשפט תפתח תיק בש"פ ותתייק בו את הבקשה למתן רשות להגשת ערר וכן את החלטתי זו, ותעביר את הבקשה לטיפולו של שופט תורן.