בש"פ 3611/10 עימאד רמאל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם-ס"נ) אשר דחה את בקשת העורר לצאת לעבוד.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה ועבירות בנשק (החזקה ונשיאה). העורר מואשם כי יחד עם שלושה אחרים גנב מא"ג ממוצב הסמוך לגבול. במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. עם זאת טען שיש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה זו וקבע כי מדובר באדם צעיר בן כשמונה עשרה בלבד, איש נורמטיבי ובן למשפחה נורמטיבית שאין לו נגיעה לעולם הפשע. לפיכך הורה בית המשפט ביום 10.3.10 על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית הוריו בפיקוח של אחד המשמורנים שנקבעו. כן נקבעו הפקדות וערובות כתנאי לשחרור.

2.

ביום 12.4.10 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בה עתר לאפשר לו לצאת לעבוד במפעל המשפחתי הנמצא במרחק לא רב מבית הוריו. בית המשפט המחוזי דחה ביום 21.4.10 את בקשתו של העורר. בית המשפט קבע כי לא התקיים שינוי בנסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה אשר קבעה את תנאי הערובה רק שבועות אחדים קודם לכן. עם זאת אישר בית המשפט לעורר לצאת לחופשה משפחתית בבית מלון לרגל חג.

3.

מכאן הערר שבפניי. בא-כוח העורר טען כי מדובר באדם נורמטיבי שהיה אמור להתגייס ליחידה קרבית, ואשר גם משפחתו משפחה נורמטיבית שכוללת קציני צה"ל. העורר טוען כי הוא לא ידע שחבריו מתכננים את הנסיעה לצורך גניבת המא"ג. המשפט מתעכב שכן טרם הוצאה תעודת חיסיון ולפיכך לא התקיימה עדיין אפילו ההקראה. המפעל אליו מבקש העורר לצאת לעבוד הוא בקרבת בית ההורים. אחד המפקחים יביא ויקח אותו למפעל. העורר ישהה כל הזמן או בבית או במפעל כך שהמשטרה תוכל לאתרו בקלות. עוד טען בא-כוח העורר כי לטעמו שיקול הזמן שחלף אינו מה שצריך להכריע כי אם שיקולים לגופו של עניין, וכי האינטרס הציבורי הוא שהעורר יצא לעבוד.

4.

באת-כוח המשיבה טענה כי בקשתו של העורר אינה עומדת בעילות הקבועות בחוק להגשת עיון חוזר. לא חלף די זמן מיום מתן ההחלטה הקודמת בעניין תנאי שחרורו של העורר. תנאי השחרור הוצעו על-ידי בא כוח העורר. כמו כן טענה כי יש הבדל בין שהייה בבית לבין שהייה במפעל. לא ידועים פרטים על מפעל זה והוא אף פתוח לציבור לרבים. העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית. לא נטען כי מדובר בקושי כלכלי שמצדיק יציאה לעבודה.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. אמנם ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק (סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996); הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא; והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, ובמקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהג הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור (ראו גם בש"פ 4672/92 בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.10.92)). המקרה שבפנינו מצדיק לטעמי חריגה זו.

6.

העורר מואשם אמנם בעבירות חמורות, אך נראה כי חלקו במעשים אינו מרכזי. כמו כן מדובר בבחור צעיר ביותר שאך זה סיים את לימודיו התיכוניים, הוא נעדר עבר פלילי ואף משפחתו מוגדרת כנורמטיבית. העורר היה אמור להתגייס לצה"ל ולשרת ביחידה קרבית בטרם בא עניין זה ושינה את מצב הדברים. העורר שוחרר לתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו והוא שוהה בתנאים אלו מזה למעלה מחודשיים מבלי שנטען על כל הפרה מצידו של התנאים. יש לזכור כי מדובר בבחור צעיר אשר יש חשש כי העדר התעסוקה, וזאת ללא קשר לצורך כלכלי כלשהו, יביא אותו לכיוונים לא רצויים, וכבר נאמר כי "סוף הבטלה לעורר עוון" (אבות דרבי נתן, נוסחא ב, פרק ל"ב). לדברים אלו יש להוסיף את העובדה שמשפטו של העורר טרם החל וכרגע לא ברור מתי הוא יתחיל שכן טרם הוצאה תעודת חיסיון. משהפגרה בפתח צפוי המשפט עוד להתארך זמן לא מועט.

7.

לפיכך אני מורה כי העורר יוכל לצאת לעבוד במפעל אותו הציע בין השעות 8:00 עד 17:00. העורר ילווה כל העת, בין ביציאתו מביתו, בין בחזרתו, ובין במהלך עבודתו במפעל על-ידי אחד המפקחים שייקבעו. הדיון יוחזר אל בית המשפט המחוזי אשר יחקור את המפקחים המוצעים ויקבע מי מהם מתאים לצורך מילוי התפקיד, וכן יקבע ערבויות ככל שיראה לנכון. במובן זה הערר מתקבל.