בש"פ 3668/06 מדינת ישראל נ. טארק בן מוחמד הייב

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת א' הלמן), בתיק ב"ש 1665/06 מיום 1.5.2006, לפיה שוחרר המשיב לחלופה של מעצר בית מלא בביתו של מימון ביטון (להלן: המפקח) ובכפוף למתן ערבויות והפקדות.

כנגד המשיב הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום, המייחס לו, יחד עם נאשם נוסף, וליד בן מוחמד הייב (להלן: וליד), עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות בנשק (נשיאה והחזקה), לפי סעיף 144 (א) ו-(ב) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וכן יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

המשיב ווליד שייכים למשפחת פארס, אשר נמצאת בסכסוך מתמשך ואלים עם משפחת סאלח חליל, שניהם פלגים של שבט אל-הייב בכפר טובא זנגריה. על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 4.3.2006, קשרו המשיב ווליד קשר ביחד עם אדם נוסף לפגוע בכרם בן מוחמד שגור הייב (להלן: המתלונן 1) ואברהים בן יוסף הייב (להלן: המתלונן 2), שניהם בני משפחת סאלח חליל. בתאריך המתואר, נסעו השלושה ברכב לכיוון בתי המתלוננים. כאשר הבחינו במתלונן 1, ירה וליד לעברו באקדח אשר היה מוחזק ללא רישיון כדין. המשיב, אשר נהג ברכב, דלק באמצעותו אחרי המתלונן 1, בעוד וליד ממשיך לירות לעברו. אחד הכדורים פגע במתלונן 1 ופצעו. לאחר אירוע זה, המשיכו המשיב ווליד והגיעו עם רכבם סמוך לבית המתלונן 2, שם הבחינו בו, קרבו אליו בנסיעה בעוד וליד יורה לעברו מספר כדורים. אחד הכדורים פגע במתלונן 2 ופצעו ברגלו. שני המתלוננים הובהלו לבית-החולים, נותחו ואושפזו למספר ימים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בנצרת, בקשה למעצרם של המשיב ווליד עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

בהחלטתו מיום 11.4.2006 קבע בית-המשפט המחוזי, כי קיימות בעניינם של המשיב ווליד ראיות לכאורה להוכחת אשמתם בעבירות המיוחסות להם וכי חומרתן היתרה של עבירות אלו, מקימה לכאורה עילת מעצר כנגדם, מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). באשר לוליד קבע בית-המשפט המחוזי, כי עברו הפלילי העשיר אינו מאפשר סתירת חזקת המסוכנות. באשר למשיב, אשר לו אין עבר פלילי כלשהו, הורה בית-המשפט המחוזי על הזמנת תסקיר מעצר משירות המבחן, בכדי לבחון חלופה מתאימה.

שירות המבחן לא הצליח להיפגש עם המפקח בשל אי הבנות ועל-כן קבע, כי למרות שהמשיב הינו בעל נתונים חיוביים, אשר לו זו הפעם הראשונה בה נכשל, אין הוא יכול לסמוך את ידיו על חלופה שלא נבדקה. יחד-עם-זאת, התרשם בית-המשפט מן המפקח באופן אישי כאדם אמין ועל-כן קבע, כי החלופה המוצעת למעצר הינה חלופה הולמת ושחרר את המשיב לחלופה זו, בכפוף להתחייבות עצמית, עירבון וערבויות נוספות.

מכאן הערר שבפני.

לטענת בא-כוח העוררת, שגה בית המשפט המחוזי משקבע, כי למרות שקיימות בעניינו ראיות לכאורה בדבר ביצוע העבירה, סתר המשיב את חזקת המסוכנות המתבטאת בעבירות שבוצעו לכאורה. העבירות שבוצעו הינן עבירות אלימות חמורות בנשק חם, אשר היו יכולות להסתיים בקיפוח נפשו של מי מהמתלוננים. בנוסף, בוצעו העבירות בצוותא (כאשר המשיב לקח חלק פעיל במעשה בעודו נוהג ברכב), מתוך תכנון מוקדם, בתוך כפרם של המשיב ווליד וכנגד אנשים אקראיים, אשר נפגעו רק בשל היותם שייכים משפחתית לפלג יריב. כל אלו מדגישים את המסוכנות המובהקת שעלולה להשתקף מהמשיב, המתגלה מתוך מעשיו. גם גילו של המשיב, כבן 28, אינו כה צעיר בכדי להביא להתחשבות מיוחדת. בא-כוח העוררת טען, כי שחרורו של המשיב, עלול בהחלט להביא לאירועים אלימים נוספים.

מנגד, סומך בא-כוח המשיב את ידיו על החלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את הערר. כן מדגיש בא-כוח המשיב את העובדה, כי המשיב עצמו נאשם בכך שנהג ברכב ולא בעצם הירי. חזקת המסוכנות הינה חזקה הניתנת לסתירה ובא-כוח המשיבה טוען, כי במקרה שלפנינו אכן נסתרה חזקה זו. בא-כוח המשיב מוסיף וטוען, כי חלופת המעצר לא נבדקה אך בשל ליקויים טכניים, ליקויים אשר נרפאו בחקירת המפקח עצמו על-ידי בית-המשפט המחוזי. המפקח הוא אדם רציני ומוכן לעמוד בחלופת המעצר, מתוך אמונו במשיב.

לאחר עיון בערר ובהחלטת בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

כנגד המשיב אכן קיימות ראיות לכאורה ועל-כן השאלה שבפנינו נוגעת אך ורק לחזקת המסוכנות הנשקפת ממנו והאם הצליח המשיב לסתור חזקה זו.

למשיב אין כל עבר פלילי. התרשמות שירות המבחן מהמשיב הינה התרשמות חיובית והסיבה בגינה לא נבדקה על-ידי שירות המבחן חלופת מעצר הינה סיבה טכנית. בהתחשב בנתונים שבפני, לא הבחנתי בנתונים המצביעים על מסוכנות הנשקפת מן המשיב אשר אינה יכולה לקבל מענה על-ידי חלופת מעצר, אשר יהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר. חלופה שכזו נבדקה על-ידי בית-המשפט המחוזי ונמצאה ראויה.

החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

סוף דבר, הערר נדחה.