פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2378/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העוררים:
1. ווליד עבד אל חי
2. מאייס עבד אל חי
3. באקר תאיה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מעצר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ב"ש
94216/07 מיום 21.2.2008 שניתנה על ידי כבוד השופט גלעד נויטל
תאריך הישיבה:
י"ג אדר ב, תשס"ח
(20.3.2008)
בשם המבקשים:
עו"ד גיא אבנון
בשם המשיבה:
עו"ד מיה חדד
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל) מיום 21.2.2008 בב"ש 94216/07 אשר הורה על מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם.
העובדות
2 .
ביום 27.12.2007 הוגש כנגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לשם ביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין ) וגרימת חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. בנוסף הואשם העורר 1 בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
3.
מכתב האישום עולה כי ביום 16.12.2007 בשעות הבוקר עבדו העוררים בחנות "פרש מרקט" ברחוב הנדיב בהרצליה (להלן- החנות ), ביחד עם מ.א. וע.ח.י. (להלן- המתלונן ). שעה שהעורר 2 הכין עגלה להוצאת סחורה, פנה מ.א. העובד במקום כסדרן לעורר 2 תוך שהוא קורא לו בצחוק " MY
ASS " וביקש להביא לו את העגלה הנ"ל. העורר 2 קילל את מ.א. ואיים עליו בכוונה להפחידו ופנה לכיוון המעליות. מ.א. הלך בעקבותיו של העורר 2 על מנת להרגיעו ולשכנעו לחזור לעבודה. בשלב זה, העורר 2 שיצא מן החנות בכיוון רכבו, החזיק בידו דוקרן ואיים על מ.א. בכוונה להפחידו בשנית, באומרו בערבית "אחותי תהיה זונה אם אני לא אדקור אותך". לאחר מכן עזב העורר 2 את המקום. בסמוך לכך, קשרו שלושת העוררים קשר לחזור לחנות ולפגוע במ.א..
4.
במסגרת הקשר, הגיעו העוררים לחנות בסמוך לשעה 14:40. העורר 3 שאל את המתלונן היכן מ.א. ופנה להיכנס לחנות, כאשר העוררים 1 ו-2 נכנסים אחריו. המתלונן שאל את העורר 1 מה הוא רוצה ממ.א. והאחרון השיב בערבית "באתי לזיין אותו". המתלונן רדף אחר העוררים ובין הצדדים החלו דחיפות הדדיות אשר נפסקו עקב התערבות עובדים במקום. לבסוף, נדחפו העוררים אל מחוץ לחנות. מנהלת החנות, אשר שמעה על אירועים, פנתה לעורר 2 על מנת לברר את פשר העניין והאחרון איים באוזניה על מ.א. באמרו "אני את המ.א. הזה אגמור".
5.
לאחר שהוצאו מחוץ לחנות, עמדו העוררים בסמוך אליה. לאחר חילופי דברים בין העוררים למתלונן, שיצא מן החנות על מנת לבדוק האם העוררים עזבו את המקום, הכה העורר 1, באמצעות ידית הדוקרן שאותו שלף מכיסו, בראשו ובכתפו של המתלונן. כאשר ניסה המתלונן להרחיק את העורר 1 ולהוציא מידו את הדוקרן, דקר העורר 1 את המתלונן באמצעות הדוקרן בין המותן לגב בצד שמאל. לאחר מכן, ניסה העורר 3 לדקור את המתלונן בפניו באמצעות דוקרן ובתגובה בעט בו המתלונן ברגלו. העורר 2 עמד במקום ובנוכחותו חיזק את העוררים 1 ו- 3.
הליכים קודמים
6.
ביום 27.12.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו כתב אישום במקביל לבקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. ביום 13.1.2008 קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט ג' נויטל) כי שירות המבחן יגיש תסקירים לגבי העוררים וכי הם יישארו במעצר עד החלטה אחרת בעניינם. ביום 21.2.2008 קבע בית המשפט קמא כי העוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים נגדם, תוך שהוא דוחה את המלצות התסקירים של העוררים 1 ו-2, לשחרר אותם לחלופת מעצר מרוחקת מטירה תחת השגחת ערבים. שירות המבחן סירב להמליץ על שחרורו של העורר 3 לחלופת מעצר עקב עברו הפלילי ולאור הערכת קצין המבחן כי קיים סיכון להישנות מעורבותו של העורר 3 עם החוק.
7.
בית משפט קמא נימק החלטתו בכך כי הראיות לכאורה במקרה דנן מקימות חזקת מסוכנות גבוהה וכי ישנו חשש כבד לשיבוש הליכי משפט. עוד ציין בית המשפט קמא כי "על פי פסיקת בית המשפט העליון, בהעדר נסיבות מיוחדות, מי שעושה שימוש בחפץ חד, דוקר את האחר, גורם לו חבלה גופנית ממשית, דינו מעצר עד תום ההליכים".
מכאן, הערר שלפניי.
טענות
העוררים
8.
לטענת העוררים 1-2, שהינם אחים, שגה בית המשפט קמא בהחלטתו לעצור אותם עד תום ההליכים תוך התעלמות מהמלצות שירות המבחן. לטענתם, בית המשפט קמא היה צריך להתמקד בשאלה האם ניתן לשחרר את העוררים לחלופת מעצר מתאימה כפי שהמליץ שירות המבחן. עוד טוענים העוררים, כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי להיעדר הרשעות קודמות בעניינם, לכך שלתקופת המעצר הממושכת יש אפקט הרתעתי עליהם, למעורבותה המוגברת של משפחת העוררים בעניינם של העוררים אשר מהווה גורם משמעותי בהפחתת הסיכון, ליזמת אביהם לעריכת סולחה
ולכך ששירות המבחן התרשם לחיוב מן הערבים המוצעים.
9.
עוד טוענים העוררים 1-2, כי מהתסקירים של שירות המבחן עולה כי בשחרורם לחלופת מעצר הסיכון הינו נמוך. החלופה המוצעת היא כי העוררים ישהו בכפר ג'דיידה בצפון הארץ בריחוק משמעותי מטירה, תוך פיקוח של הערבים המוצעים, סוריה ועלי ג'מאל, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם הנשואים מזה
18 שנים.
10.
לטענת העורר 3, שירות המבחן סירב להמליץ לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר שהוצעה בעניינו, בפיקוח אביו, בשל מורכבות היחסים ביניהם. העורר מבקש מבית המשפט להורות על המצאת תסקיר משלים, אשר יבחן חלופת מעצר אחרת שתוצע לשירות המבחן.
11.
בנוסף, טוענים העוררים כי לבית המשפט קמא הוגשו, נוסף על תסקירי שירות המבחן, מסמכים נוספים: הסכם סולחה, מכתבים מראש עיריית טירה ומכתבים ממנהל היחידה לקידום נוער בעיריית טירה. לגבי העוררים 1 ו-2 התקבל בנוסף מכתב מהלשכה לשירותים חברתיים בעיריית טירה. במכלול הדברים, טוענים העוררים, שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר חלופת מעצר.
12.
לבסוף טוענים העוררים כי צו המחוקק וההלכה היא כי בכל מקרה ומקרה יש לבחון אפשרות לחלופה פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח וכי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש. העוררים מציינים בכתב הערר מספר החלטות של בית משפט זה במקרים של עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות ובכולם שוחררו העוררים לאחר המלצה מתאימה של שירות המבחן. [בש"פ 3668/06 מדינת ישראל נ' טארק הייב (לא פורסם, 2.5.2006); בש"פ 11141/07 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.2008); בש"פ 6236/06 כמאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2006)(להלן- עניין כמאלי )].
טענות המשיבה
13.
לטענת המשיבה, אין מחלוקת על כך שבכל עבירה על בית המשפט לבדוק חלופת מעצר. התסקירים שהתקבלו לגבי העוררים 1 ו-2 המליצו לשחררם לחלופת מעצר, אולם המלצת שירות המבחן אינה יכולה לבוא במקום החלטה של בית משפט. ההחלטה של בית המשפט קמא התבססה על שיקולי מסוכנות ולא על שיקולי ענישה משום שהעובדות בכתב האישום מצביעות על אירוע יזום ומתוכנן ולא על אירוע של איבוד שליטה. לטענתה, בית המשפט קמא לא התעלם מן התסקירים, אלא איזן את ההמלצות בהם אל מול העובדות שעולות מכתב האישום ובחר לתת לתסקירים משקל אחר.
14 .
בנוסף, טוענת המשיבה כי ניתן ללמוד על מסוכנותם של העוררים מכך שמסכת האירועים הייתה יזומה ומתוכננת ובסופו של דבר המתלונן, איתו לא היה לעוררים סכסוך, נתקף באורח קשה. על מסוכנות זו ניתן ללמוד אף מכך שהן המתלונן והן המוכרת בחנות ניסו להרגיע את הרוחות טרם פרוץ מעשי האלימות.
15.
לגבי העורר 3, מציינת המשיבה כי יש לו הרשעות קודמות והתסקיר המליץ לא לשחררו לחלופת מעצר עקב מסוכנותו.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בכתב הערר ושמעתי את הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
17.
באשר לטענה כי בית המשפט קמא התעלם מהמלצות השירות מבחן בעניין העוררים, דינה להידחות. בית המשפט קמא התייחס בהחלטתו לתסקירים של שירות המבחן בהם צויין כי לעוררים 1 ו-2 אין הרשעות קודמות, למעצר יש אפקט הרתעתי עליהם, משפחתם מעורבת באופן מוגבר בחייהם וכי קיימת אפשרות חלופת מעצר בכפר ג'דידה. בית משפט קמא דן בנאמר בתסקירים אלה והגיע לכלל מסקנה כי השתלשלות האירועים וההסלמה לכדי אלימות מצביעים על כוונתם של העוררים 1 ו-2 להשתמש באלימות כלפי מ.א. והם אינם עולים בקנה אחד עם דברי העוררים בתסקירי שירות המבחן כי לא הייתה להם כוונה לפגוע באיש.
18.
בית המשפט קמא אף התייחס להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים ולמכתבים מעיריית טירה בעניין העוררים. לאחר שעיין בחומר שהוצג לפניו ושקל אותו אל מול העובדות כפי שהן מפורטות בכתב האישום, הגיע למסקנה כי אין ליתן משקל גבוה להסכם הסולחה באירוע אלימות כה קשה.
19.
לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. אכן, על בית המשפט לשאול עצמו האם ניתן לשחרר את העוררים לחלופת מעצר ראויה
[ראה: בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.2004)] או במילותיו של בית משפט זה: "עלינו לבחון את חלופת המעצר הספציפית אל מול הנאשם הספציפי" [ עניין כמאלי ]. במקרה דנן, האירוע נשוא כתב האישום מצביע על יזמה, תכנון והסלמה אשר הלכה והקצינה לכדי אירוע אלימות קשה. אופן ההצטיידות בדוקרן, ההמתנה מחוץ לחנות לשם יציאתו של מ.א. ולבסוף האלימות הקשה שננקטה כנגד המתלונן, בכך יש כדי להצביע על מסוכנות גבוהה לציבור, חרף המלצות תסקירי שירות המבחן, מכתבי עיריית טירה והסכם הסולחה שהוגשו לעיון בית המשפט. [ראו למשל: בש"פ 6293/07 פיזולאיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2007); בש"פ 5277/05 מדינת ישראל נ' דחלה (לא פורסם, 3.6.2005)]
20.
בנוסף, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי דברי העוררים בתסקירים אינם מתיישבים עם העובדות כפי שעולות מכתב האישום. במקרה דנן, ההצטיידות מראש של העורר 1 בדוקרן מעידה על כוונה להשתמש בו, בניגוד לנאמר בתסקיר. גם
דבריו של העורר 2 כי לא הייתה לו כוונה לפגוע באיש אינם מתיישבים עם האיומים מצידו כלפי מ.א., איומים שלבסוף התממשו לכדי אלימות קשה.
אין ביכולתה של חלופת המעצר המוצעת על ידי העוררים במקרה דנן בכדי לאיין מסוכנותם לאור השתלשלות האירועים שתוארה לעיל.
21.
לבסוף, באשר לבקשת העורר 3 להמצאת תסקיר משלים בעניינו, גם דינה להידחות. שירות המבחן עמל על תסקיר מפורט שהוגש ביום 20.2.2008, בו המליץ שלא לשחררו עקב סיכון להישנות מעורבותו עם החוק. אינני רואה כיצד המצאת תסקיר משלים בעניינו, יש בה כדי לשנות המלצה זו, בהתחשב בפרק הזמן הקצר שחלף מאז הוגש התסקיר הקודם ולאור הרשעותיו הקודמות, ביניהן, הרשעה בעבירת אלימות של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין.
על יסוד כל האמור, הערר נדחה. העוררים 1-3 יישארו במעצר עד תום ההליכים נגדם.
ניתנה היום, ט"ז אדר ב, תשס"ח (23.3.2008).
ש ו פ ט