בש"פ 3314/08 מדינת ישראל נ. אשרף בדראן

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר ) מיום 13.12.07 בב"ש 4383/07, לפיה שוחרר המשיב, הנאשם בת"פ 6166/07, לחלופת מעצר.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, יריות באזור מגורים, איומים והחזקת סכין שלא כדין. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 16.11.07 ניגש המשיב, כאשר הוא נושא על גופו סכין ואקדח, לדוכן בשוק השייך למתלונן – שהוא בן משפחתו של המשיב, ואשר שהו בו אותה שעה שני בניו של המתלונן, דחף את הדוכן, ואיים כי ישחט את המתלונן ואת כל משפחתו. כעבור שלושה ימים – כך נטען – הגיע המשיב באישון ליל לבית המתלונן ביישוב בענה, כשהוא מצויד באקדח, ובעוד המתלונן עומד על מרפסת ביתו, ירה לעברו המשיב ארבע יריות. היריות החטיאו את המתלונן ופגעו בשני חלונות בבית.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה העוררת מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 13.12.07, התמקד בית המשפט בשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, וקבע כי אלו אכן קיימות. עוד הוסיף כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. המשיב ערר על ההחלטה (בש"פ 11086/07 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.08), שנידון בפני השופט א' רובינשטיין ). בית משפט זה אישר את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים, וציין כי "על פניהן מקימות הראיות לכאורה עילות מסוכנות ושיבוש, הכרוכות בין השאר בהיות הסכסוך בתוך משפחה מורחבת בכפר מגוריה" ( שם , סעיף ו' להחלטה). עם זאת, הוסיף בית המשפט, לעניין חלופת מעצר, כך:

"לא שוכנעתי כי אין מקום שלנגד עיני בית המשפט קמא יהא מלוא התמונה לגבי העורר, כדי לבחון אם יש אפשרות לחלופה, אף שאיני מביע כל דעה על כך לעת הזאת. לכן סבורני כי יש מקום להזמנת תסקיר, שיעמוד באופן פרטני הן על המסוכנות והן על אפשרויות החלופה, אם ישנן. הערר מתקבל איפוא אך במובן זה שיונח תסקיר מעצר לפני בית המשפט קמא, אשר ישקול בשנית ויכריע, בלא שאקבע מסמרות".

4.

בעקבות ההחלטה ב בש"פ 11086/07 הנ"ל, הוכנו שני תסקירי מעצר מטעם שירות המבחן, בתאריכים 22.1.08 ו-5.3.08, בהם נבחנו חלופות מעצר שהוצעו בעיר עכו, בפיקוחם של בני משפחה ומכרים שונים של המשיב. סיכום קביעת שירות המבחן בתסקיר השני היתה זו:

"החלופה בעכו נמצאת בקרבה גיאוגרפית לכפר בענה, בו מתגוררים המתלוננים. להערכתנו, נסיבות מעצרו הנוכחי ועברו הפליל של אשרף, אשר היה מעורב באירוע דקירת אחותו, בבית המשפחה, מהווים אינדיקציה ליכולתו המוגבלת לקבל גבולות ומוסכמות בסביבתו החברתית והמשפחתית.

" אנו בדעה כי במקרה זה, החלופה המתאימה אמורה לספק פיקוח סמכותי ומציב גבולות שיתבצע על ידי גורם ניטראלי. בנוסף לכך, על החלופה ליצור הרחקה גיאוגרפית משמעותית ממקום מגוריהם של המתלוננים וזאת מתוך הצורך לספק להם תנאי הגנה ראויים. להערכתנו, החלופה המוצעת אינה תואמת את רמת הסיכון הפוטנציאלי ולכן, אין אנו ממליצים לשחרר את אשרף למעצר בית בה".

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו, מתאריך 11.3.08, כי נימוקיו של שירות המבחן ביחס למפקחים המוצעים, שנפסלו כולם, הם סבירים. בית המשפט ציין כי אם יוצעו מפקחים ראויים, לא תיפסל על הסף חלופת מעצר בעיר עכו, אך הוסיף כי לאותה עת "חסרים לי כאן מפקחים אמינים וראויים", ודחה את הבקשה לשחרור המשיב לחלופת מעצר.

המשיב שב ופנה לשירות המבחן, והלה נתן בתאריך 26.3.08 תסקיר שלישי במספר – תסקיר, אשר כדברי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מתאריך 9.4.08:

"בו, בתפנית של 180 מעלות, כן המליץ על שחרורו של המבקש למעצר בית עם פיקוח אלקטרוני, כאשר המפקחים יהיו אותם המפקחים אותם שלל בשני התסקירים הראשונים" (סעיף 5 להחלטה).

חרף האמור הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת המעצר, בציינו כי על אף "חולשת מה" במפקחים המוצעים, הרי ש"האזיק האלקטרוני, המספר של המפקחים, והזמן שחלף שבו היה המבקש נתון במעצר, יש בהם כדי להבטיח, במידה רבה, את מילוי תנאי מעצר הבית ע"י המבקש" (סעיף 7 להחלטה). חלופת המעצר שנקבעה היא מעצר בית מלא בדירה מסוימת בעכו בפיקוחם של אחותו (לא זו שנדקרה בידו בעבר) וגיסו. בנוסף, תנאי לשחרור המשיב לחלופת המעצר היה מסירת התחייבות עצמית של המשיב, הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית לקופת בית המשפט בידי המשיב ובידי המפקחים גם יחד, ואיזוק אלקטרוני.

הערר שלפניי הוא על החלטה זו.

5.

לטענת העוררת, מסוכנותו של המשיב היא רבה, בהוכיחו, לכאורה, כי הוא מוכן ליטול חיי אדם בשל סכסוך שיש לו עמו. חלופת המעצר שהוצעה אינה מאיינת את מסוכנותו של המשיב, והדברים עולים לטענת העוררת בבירור משני התסקירים הראשונים של שירות המבחן. העוררת מוסיפה כי האקדח אותו החזיק לכאורה המשיב – לא נמצא עד כה והוא עלול לשוב ולשמשו, וכי האיזוק האלקטרוני יאפשר רק לדווח על עזיבת המשיב את מעצר הבית, אך לא למונעו. העוררת מציינת את החלטתו של בית משפט זה ב בש"פ 11086/07 , מכוחה הוכנו תסקירים של שירות המבחן לשם השלמת התמונה הנדרשת לקבלת ההחלטה בעניינו של המשיב, אולם טוענת כי משהושלמה התמונה, המסקנה היחידה המתקבלת – מחייבת את המשך מעצרו של המשיב. מנגד, המשיב מאמץ, כמובן, את החלטת בית המשפט המחוזי לשחררו לחלופת המעצר.

6.

לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו ושמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערר להתקבל.

אין חולק עוד על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, המלמדות על פני הדברים על כך שהוא איים ובחלוף שלושה ימים אף ירה אל עבר המתלונן, שרק דרך מקרה לא קיפד את חייו באותו אירוע. מסוכנותו של המשיב, כנלמד מנסיבות ביצועה לכאורה של העבירה, ואף מעברו הפלילי, היא רבה.

אמנם, כפי שציין ב"כ המשיב בדיון שנערך לפניי, וכפי שקבע בית המשפט זה ב בש"פ 11086/07 , היה במקרה דנן מקום לבחינת חלופת מעצר ולבקש לצורך זה תסקירים משירות המבחן. אפילו בעבירות אלימות הנעשות תוך שימוש בנשק, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996), ניתן לשקול במקרים המתאימים את אפשרות שחרורו של נאשם לחלופת מעצר, ככל שיש בה כדי להשיג את המטרה המניעתית שבבסיס המעצר (ראו לדוגמה: בש"פ 3668/06 מדינת ישראל נ' הייב (לא פורסם, 2.5.06); בש"פ 1464/06

מדינת ישראל נ' נאשף (לא פורסם, 21.2.06)). ברם, במקרה דנן, שני התסקירים הראשונים – על בסיסם דחה בית המשפט המחוזי הנכבד בתחילה את הבקשה לשחרור המשיב לחלופת מעצר – סתמו לשיטתי את הגולל על אפשרות שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת, ואין באמור בתסקיר השלישי ובחקירת המפקחים המוצעים בתאריך 9.4.08, כדי לשנות ממסקנה זו.

בתסקיר הראשון, מתאריך 22.1.08, נבחן כאמור עניינו של המשיב, ונבחנה חלופת המעצר בביתו של אותה אחות, שלבסוף בית המשפט הנכבד קמא הורה לשחרר את המשיב –לפיקוחה. בתסקיר האמור נקבע כי המשיב "לא גילה תובנה לגבי נסיבות מעצרו", וכן כי הוא "אינו חווה את המעצר כמרתיע ומציב גבולות, ולהערכתנו הדבר יכול לשמש אינדיקציה לקושי הצפוי לעמוד בסייגים הנדרשים בחלופת המעצר". עוד צוין לגבי המשיב – והדברים רלבנטיים, כמובן, לעניין מעצר בית בפיקוח משפחתו – כי הוא "נוטה להתנהגות אימפולסיבית במצבי עימות בתא המשפחתי", וכי קיים "קושי לקבל גבולות ומוסכמות הן במשפחת המוצא והן במשפחתו המורחבת". לפיכך נקבע שם כי חלופת המעצר המוצעת "אינה יכולה להתמודד עם רמת הסיכון הפוטנציאלי שטמון במקרה זה", וזאת בפרט כאשר "מדובר ביחידת דיור צפופה אשר הימצאותו המתמשכת של אשרף בה, יכולה להביא לחיכוכים בינו לבין בני המשפחה". אין תימה איפוא כי שירות המבחן, אף בתסקירו המשלים מתאריך 5.3.08 שמסקנתו הובאה במלואה לעיל, קבע כי החלופה הנדרשת "אמורה לספק פיקוח סמכותי ומציב גבולות, שיתבצע על ידי גורם ניטראלי", עליה "ליצור הרחקה גיאוגרפית משמעותית ממקום מגוריהם של המתלוננים", ולאור כל האמור החלופה המוצעת "אינה תואמת את רמת הסיכון הפוטנציאלי". אמנם, בתסקיר השלישי התרשם לבסוף שירות המבחן מ"התגייסותם המאסיבית של בני משפחתו של אשרף וכוונתם לדאוג לצרכיו ולאכוף את התנאים המגבילים בחלופה". ברם, לאור הקשיים הרבים שצוינו בשני התסקירים הראשונים, והאמון המוגבל שניתן לתת במשיב כי יקיים את תנאי מעצר הבית וכי יימנע מלפגוע במתלונן ובאחרים (לרבות באמצעות האקדח שטרם נמצא), הרי שאין בתוספת האיזוק האלקטרוני שהוצע בידי שירות המבחן כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. איזוק אלקטרוני, כידוע, הוא אמצעי מתריע, לא כזה המונע את עזיבת אתר חלופת המעצר וסיכון הציבור (ראו לדוגמה: בש"פ 7990/06 חזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.10.06).

מצב הדברים כאן של נאשם, אשר יש ראיות לכאורה על כי ביצע עבירה חמורה המסכנת חיי אדם, בנוסף למסוכנותו הגבוהה והיותו אימפולסיבי וחסר תובנה לגבי מהות המעצר – מחייב את המסקנה כי חלופת המעצר שהוצעה לגביו (הסמוכה למקום מושבו של המתלונן) לא תציב לו גבולות מספקים ואין בה כדי להפיג את "רמת הסיכון הפוטנציאלי שטמון במקרה זה" (ראו האמור בנושא זה בתסקיר המשלים מתאריך 11.3.08). אין איפוא מקום להורות על שחרורו של אותו נאשם לחלופת המעצר שהוצעה.

7.

לאור כל האמור לעיל – הערר מתקבל. המשיב ייוותר במעצר עד תום ההליכים במשפטו. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע בעתיד בחינה של חלופת מעצר הולמת יותר, אם תוצג כזו לפני בית המשפט הנכבד קמא.