בש"פ 11086/07 אשרף בדראן נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שטמר) מיום 13.12.07 בב"ש 4383/07, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בתיק פ' 6166/07.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק, יריות באזור מגורים, איומים והחזקת סכין שלא כדין. כנטען בכתב האישום, ביום 16.11.07 ניגש העורר, כשהוא נושא על גופו סכין ואקדח, לדוכן בשוק אשר שייך למתלונן, בו שהו באותה עת שני בניו, דחף את הדוכן והחל לצעוק לעבר בנו, א', ולאיים שישחט את אביו ואת כל משפחתו. ביום 19.11.07 בסמוך לשעה 1:00 בלילה, הגיע העורר - כך נטען - לקרבת ביתו של המתלונן, שעמד באותה עת במרפסתו, וירה לעברו ארבע יריות, בהחטיאו את המתלונן ובפגעו בשני חלונות בבית.

ג.(1) המשיבה פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקשה את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. הדיון בערר נסב בעיקרו על שאלת קיומן של ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר.

בית המשפט סקר בהחלטה מפורטת את חומר הראיות בתיק. ביחס לאירוע הראשון, מצויות הודעותיהם של שני בני המתלונן, לגביהן קבע בית המשפט שהן מתאימות זו לזו ואינן מקיימות סתירות משמעותיות. בין היתר, נטען בהן, כי באירוע נכח גם אחי העורר, והוא שמנע ממנו לתקוף את א'. הודעותיו של המתלונן עצמו מאשרות, כי בניו סיפרו לו על האירוע הראשון מיד לאחריו, והוא פנה להתייעץ עם שני אחיו והחליט לפנות לדודו של העורר שיתווך ביניהם. הודעותיהם של אחֵי המתלונן מאשרות זאת, ואף הודעת דודו של העורר תומכת בכלליות בקיום האירוע, אלא שהוא טוען שנמסר לו רק על ריב בין העורר לבין א', ומכחיש כי נאמר לו שהעורר נשא סכין ואקדח או איים על א'.

(2) ביחס לאירוע השני מצויה הודעתו של המתלונן עצמו, הטוען שהבחין היטב בעורר ובאקדחו, וכן הודעת השוטר דה קסטרו, שמצא בבדיקתו חור בזכוכית הפונה לכיוון מזרח, והתרשמותה של קצינת החקירות רוזנצוויג, כי תנאי התאורה בסמוך לבית עשויים להתאים לטענת המתלונן שהבחין בבירור בעורר. כן מצויה הודעת רעייתו של המתלונן, אשר מסרה כי שמעה קול יריות, אך לשאלתה השיב לה המתלונן כי הירי מגיע מבית השכנים, וסיפר לה על התקרית עם העורר רק למחרת, לאחר שראתה את סימני הפגיעה בחלונות. העורר בהודעתו ציין כי לא סיפר לרעייתו במועד התקרית מחשש להדאיגה. כן ציין את היוועצותו באחָיו למחרת היום באשר לצעדים שעליהם לנקוט ואת החלטתם להתלונן במשטרה. עניין זה נתמך בהודעות האחים.

(3) בית המשפט ציין, כי העורר עצמו מכחיש את הימצאותו בשוק ביום 16.11.07, וכן מכחיש הוא את האירוע בליל 19.11.07, בטענה כי באותה עת ישן בביתו. אמנם תומכות הודעותיהם של אם העורר ושל שני אחיו בטענתו כי ישן בביתו, אך בית המשפט ציין כי קיימות סתירות לגבי השעה בה הלך לישון ולגבי זהות האדם עמו ישן בחדר. אולם, עדותו של הדוד סותרת את טענת העורר שהוא לא היה בשוק ולא נפגש עם בניו של המתלונן, שכן הדוד מאשר כי שוחח עם העורר בעניין זה.

ד.(1) על בסיס חומר הראיות הנסקר קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה בשלב זה לשם הקמת עילת מעצר, ודחה את טענת העורר כי התשתית הראייתית הלכאורית הוחלשה עד כדי שחרורו. בית המשפט קיבל את טענת המתלונן ובניו, שלא דיווחו על האירוע הראשון מייד לאחריו משום שהעורר הוא ממשפחתם, והם ביקשו איפוא להסדיר את המחלוקת באמצעות גורם מתווך מתוך המשפחה. כך גם לגבי אירוע הירי, אשר דווח אך בבוקר, שכן המתלונן חפץ להתקשר לאחיו על מנת להתייעץ עמם כיצד עליו לפעול. בית המשפט ציין כי אמנם היה מקום לגבות עדויות נוספות מבעלי דוכנים בשוק, אולם אין בכך כדי להחליש את ראיות התביעה במידה המאפשרת שחרור לחלופת מעצר. כך דחה בית המשפט טענות נוספות של העורר – ביניהן הכחשת הדוד בהודעתו את נשיאת הסכין והאקדח על ידי העורר בשוק, והיעדרם של פרטים אלו גם מהודעת האם ששמעה על האירוע משני בניה – בקבעו שאין בהן כדי להפיג את המסוכנות העולה מן הראיות לכאורה. כן נדחתה טענת העורר, כי בניו של המתלונן לא שמעו את היריות וגם בכך יש להחליש את עוצמת הראיות. נקבע כי אין בכך לסתור את התקיימותו של הירי, שכן ייתכן שהשניים לא שמעו את הירי מתוך שנתם; מנגד שמעה האם את היריות. באשר לטענה כי העובדה שלא נמצאו קליעים בזירת האירוע גם היא מעלה שאלות, קבע בית המשפט שבשלב זה מסתפק הוא בתרשומת השוטר דה קסטרו.

(2) עוד קבע בית המשפט, באשר לחלופת המעצר, כי יש בעורר מסוכנות כלפי המתלונן ובני ביתו, ואין בחלופת המעצר כדי לאיינה. על כן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ה.(1) בערר חוזר בא כוח העורר על טענותיו באשר לחולשת הראיות ואי-ההצדקה למעצר עד תום ההליכים. נטען, כי בהודעות בניו של המתלונן עולות סתירות בין הודעות מיום 22.11.07, בהן נטען כי ראו את הסכין והאקדח בעת שהעורר הרים את חולצתו, לבין ההודעות מיום 26.11.07, בהן נטען כי ראו זאת כשחולצתו של העורר התרוממה, ובהן נזכרים לראשונה עניין הפיכת הדוכן ופרטים נוספים שנעלמו מן ההודעות הראשונות. כן נטען, כי לא נגבו עדויות מבעלי דוכנים נוספים בשוק, חרף העובדה ששמות העדים נמסרו לבית המשפט המחוזי וניתנו תצהירים (התצהירים לא צורפו לערר). נטען, כי הודעות המתלונן עצמו מעלות סתירות רבות, בעיקר באשר להימצאותו במרפסת ביתו – סיבת הימצאותו שם בלילה גשום ואופן הימצאותו, עמידה או ישיבה. לטענת העורר, לא ניתן לקבוע אם אכן בוצע ירי, או שמא נזרק חפץ כלשהו על חלון ביתו של המתלונן – שהרי לא דווח על אירוע ירי. לרעייתו אמר המתלונן כי היה ירי לעבר השכנים, וחוקרי המשטרה הגיעו למקום רק שמונה ימים לאחר האירוע ולא מצאו קליעים או תרמילים, אף שהבית נסרק.

(2) עוד נטען בערר, לעניין חלופת המעצר, כי העורר צעיר ועברו אינו מכביד, וכי ניתן להתגבר על המסוכנות – הנקודתית, כלפי המתלונן ובניו בלבד – בחלופה מרוחקת המוצעת על ידי בא כוח העורר.

(3) בדיון טען בא כוחו המלומד של העורר כל הניתן, ובמיוחד הדגיש את חולשת הראיות לשיטתו. עוד ציין, כי בשל הרגישות ביחסים בין המשפחות, הוצעו חלופות מחוץ לכפר, כגון בעכו. טענה באת כוח המשיבה באשר לאירוע הראשון, כי דודו של העורר מאשר בהודעתו שהעורר שוחח עמו. ביחס לאירוע השני צוין, כי אל עדות המתלונן מצטרפות עדות השוטר קסטרו וטכנאי מז"פ כמו גם עדות אשתו של המתלונן שהתעוררה עקב הירי. ביחס לחלופת המעצר נטען, כי אין מדובר בעניין נקודתי אלא בסכסוך מקיף, רב מסוכנות.

ו.עיינתי בראיות, ושוכנעתי - כבית המשפט קמא - כי בסופו של יום הרושם המצטבר ממכלול, הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים. הסתירות שהעלה העורר, אינן כאלה המאיינות את הראיות לכאורה, וכמובן יחקרו העדים עליהן ככל שינוהל משפט הוכחות. אשר לאירוע הראשון, העורר עצמו אישר, בהודעתו מיום 20.11.07, כי היה בשוק בבענה ב-16.11.07. כך גם בהודעתו מ-25.11.07, אף כי בשתיהן הכחיש את המיוחס לו. ראיות היסוד הן הודעות איאד ומוטלק בני המתלונן (מ-22.11.07 ו-26.11.07 בהתאמה), המוסרות את סיפור המעשה. האירוע השני מתועד בראש וראשונה בהודעת המתלונן מ-19.11.07. לכך מצטרפות הודעות תומכות נוספות כפי שפורט מעלה. כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148-149 מפי הנשיא ברק), ועוד יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" ( שם , עמ' 149). אלה נתקיימו. אין זה המועד לבחינת מהימנות, כפי שניסה לשכנע בא כוחו המלומד של העורר. הראיות לכאורה קושרות, איפוא, את העורר לעבירות, ולא מצאתי מקום להתערבות במסקנותיו של בית המשפט קמא בהקשר זה. על פניהן מקימות הראיות לכאורה עילות מסוכנות ושיבוש, הכרוכות בין השאר בהיות הסכסוך בתוך משפחה מורחבת בכפר מגוריה.

ז.השאלה היא האם יש מקום להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופה (סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996). בבקשת המעצר עד תום ההליכים נאמר גם כי לעורר עבר פלילי, לרבות בעבירות אלימות. לכך לא התיחס בית המשפט קמא, ולפני לא הוצג גליון ההרשעות הקודמות. הסניגור טען בבית המשפט קמא, כי המדובר בעבירת היזק לרכוש בשנות התשעים ובעבירת אלימות ב-1998. לא שוכנעתי כי אין מקום שלנגד עיני בית המשפט קמא יהא מלוא התמונה לגבי העורר, כדי לבחון אם יש אפשרות לחלופה, אף שאיני מביע כל דעה על כך לעת הזאת. לכן סבורני כי יש מקום להזמנת תסקיר, שיעמוד באופן פרטני הן על המסוכנות והן על אפשרויות החלופה, אם ישנן. הערר מתקבל איפוא אך במובן זה שיונח תסקיר מעצר לפני בית המשפט קמא, אשר ישקול בשנית ויכריע, בלא שאקבע מסמרות. התסקיר יוגש עד יום 28.1.08, ואני מקדים תודה לשירות המבחן. עד להחלטה נוספת יישאר העורר במעצר.