פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3730/13
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
ניקולאי נודלמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב (השופטת מ' סוקולוב) מיום 14.4.13 בצ"א 19907-01-13
תאריך הישיבה:
כ' בסיון התשע"ג (29.5.13)
בשם העורר:
עו"ד ניר אלפסה
בשם המשיבה:
עו"ד חיים שוייצר
החלטה
א.
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת מ' סוקולוב) מיום 14.4.13 בתיק צ"א 19907-01-13, בגדרה הוחלט על המשך צו פיקוח ומעצר כנגד העורר לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן חוק ההגנה על הציבור); זאת למשך שנה, החל מיום 26.1.13.
רקע
ב.
בשנת 2006 הורשע העורר (תפ"ח 1124/04), בעקבות הסדר טיעון, בעבירה של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין זאת הושתו עליו, בין היתר, שלושים חודשי מאסר בפועל. לקראת תום תקופת מאסרו, על רקע הערכת מסוכנות, שקבעה כי נשקפת מן העורר מסוכנות גבוהה בתחום המיני, הגישה המשיבה בקשה למתן צו פיקוח ומעקב עליו למשך ארבע שנים, לפי חוק ההגנה על הציבור, בתנאים מגבילים של שיתוף פעולה עם המפקח והגבלה על שימוש בחומרים ממכרים, אלכוהול וסמים. בא כוחו של העורר השיג על אורך התקופה המבוקשת, אולם לאחר עיון בהערכת המסוכנות ובחות-דעת בעניינו של העורר ושמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 16.3.09, כי נוכח קוי אישיותו של העורר, העולים מן החומר המקובץ, ומשלא עבר טיפול והוא נעדר מערכת תומכת בסביבתו, אין מקום לקצר את תקופת הפיקוח המבוקשת. הוטעם, כי התנאים המגבילים שהתבקשו בפיקוח הם מינימליים, ואין בהם כדי להכביד על המשיב יתר על המידה. משכך ניתן צו פיקוח לארבע שנים.
ג.
בטרם באה תקופת הפיקוח האמורה על סיומה, ציין קצין הפיקוח מן היחידה לפיקוח על עברייני מין (24.10.12) את התקדמותו של העורר ושינוי שחל במסלול חייו, לרבות זוגיות ותעסוקה, והומלץ על הפסקת הפיקוח. ואולם, ניתנה ביום 3.1.13 הערכת מסוכנות עדכנית בעניינו של העורר. נסקרו בה חוות הדעת ותסקירים שנערכו לאורך מאסרו, ומהם עלה כי היה גבר אימפולסיבי, בעל דחפים מיניים מוגברים ונטייה להתמכרויות ולתוקפנות מגיל צעיר, בין היתר בתחום המיני; עתה התרשם מרכז ההערכה, כי נראה שהעורר אכן חולל שינוי במסלול חייו מעת שחרורו מבית האסורים ועבר תהליך של שיקום עצמי; הוא עובד באופן מתמיד ובחריצות, נשא אשה והוא מקיים עמה קשר זוגי משמעותי, ונולדה להם בת, שאותה הוא מגדל באחריות ובמחויבות. עוד עולה, כי לדבריו חדל העורר כליל מצריכת חומר פורנוגרפי, שירותי מין ואלכוהול. כן התרשם מרכז ההערכה, כי נראה שהעורר לקח אחריות על מעשיו, והזכיר כי קצין הפיקוח שלו ציין שלאורך ארבע השנים לא הפר את צו הפיקוח, והמליץ להפסיקו. כן צוין, כי העורר עמה בתנאי הפיקוח, ונפתח כלפי קצין הפיקוח באופן מרבי. עם זאת, וכאן מגיעים אנו לחלק שבמחלוקת, הובע בהערכת המסוכנות חשש, כי הואיל ומדובר באדם בעל אינטליגנציה גבוהה ויכולת למידה טובה, ונוכח דיווחו כי לא רק דפוסי התנהגותו כי אם מלוא עולמו הנפשי השתנה באופן קיצוני, מתעורר חשד מסוים בדבר מידת האמת שביסוד דיווחיו, ועל כן נחוץ מעקב ארוך טווח בקשר להטעמת הדפוסים. "השורה התחתונה" בהערכה היא, כי המסוכנות ירדה לרמה בינונית, אך מומלץ על המשך הפיקוח. בעקבות זאת ניתנה המלצת היחידה לפיקוח על עברייני מין מיום 6.1.13 להארכת צו הפיקוח, והפרקליטות פנתה לבית המשפט בהתאם; על כן ניתן צו זמני (ביום 17.1.13) ובו חובת שיתוף פעולה, התיצבות וקיום מפגשים עם קצין הפיקוח, והגבלה על צריכת אלכוהול וסמים מסוכנים.
ד.
לבית המשפט קמא הגיש הסניגור, הערכה פרטית מיום 10.3.13 של קרימינולוג ופסיכותרפיסט שעיקרה כי בנסיבות, בהיעדר אינדיקציה להתמכרות פעילה, ונוכח כיבוד הצוים ואימוץ חיים נורמטיביים בזוגיות ובתעסוקה, וכן שיתוף פעולה עם יחידת הפיקוח, רמת המסוכנות לטווח קצר היא נמוכה-בינונית, ועל כן הסרת תנאי הפיקוח המינימליים אינה עלולה להעלות את מסוכנותו בעתיד הקרוב.
ה.
בית המשפט קמא החליט ביום 14.4.13, לקבוע צו פיקוח ומעקב למשך שנה חמישית, שראשיתה ב-26.1.13. נומק, כי גם המומחה מטעם ההגנה לא שלל מסוכנות גם אם דירג אחרת, והעורר מצוי בתחומי תחולתו של חוק ההגנה על הציבור, ועל כן ראוי המשך הפיקוח, מה גם שמדובר בתנאים "סבירים ומידתיים, למעשה מדובר בתנאים מינימליים בלבד".
הערר והדיון
ו.
בערר נטען, כי קצין הפיקוח המצוי בקשר ישיר עם העורר ציין – כאמור – היעדר הפרות, יחס חיובי לתנאים, וכן זוגיות ותעסוקה, ויש להתחשב בעמדתו ובחוות דעת מומחה ההגנה, העומד על אותנטיות השינוי התהומי שעבר העורר. על כן נתבקש ביטול צו הפיקוח.
ז.
עו"ד אלפסה טען לעורר, וציין במישור הדיוני כי זכות הערר בנידון דידן היא על פי פסיקה (בש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2012)). לגופם של דברים טען, כי הפיקוח נועד להפחית את סיכון הישנותן של עבירות מין; ואם לפנינו עבריין שהשתקם, עבר שינוי תהומי וניצל באופן יוצא דופן את ארבע שנות הפיקוח, ועדיין ממשיכים בפיקוח – המסר הוא כי המסוכנות לשכמותו עומדת בכל מקרה, ואין כל התיחסות לשינוי. הוטעם, כי בנידון דידן הובעה עמדה ברורה מפי המפקח אוכף הצו, והוא הוא המתרשם כי חל שינוי לעומת החיים הכפולים שניהל העורר בעבר; מדוע איפוא להמשיך בפיקוח. מקרה ייחודי כזה, כך נטען, זקוק להתייחסות, וכדוגמה, להקלה בתנאי הפיקוח. עוד נטען, כי אין הצדקה לדרוש מן העורר להמשיך להשקיע מזמנו לצורך פיקוח, מקום שנוכח עבודתו המאומצת משאב הזמן יקר במיוחד בעבורו.
ח.
עו"ד שוייצר טען למדינה כי אין מחלוקת שהעורר עבר כברת דרך משמעותית, אך הערכת המסוכנות – מפי גורם מקצועי מוסך – מבקשת לתהות האם אכן השינוי הדרסטי הוא בר קיימא, וכיום נותרו 8 חודשים בלבד לפיקוח, בתנאים מינימליים של איסור אלכוהול וסמים ושמירה על קשר עם המפקח; על כן אין מקום להתערבות.
הכרעה
ט.
בבש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל הנזכר סקר חברי השופט עמית בהרחבה את מסגרת החוק בו עסקינן ואת הפסיקה לאורך התקופה, והקורא יעיין וילמד, אזכיר בהקשר דיוני, כי בעקבות דברי השופט עמית בפסקה 18 שם, ועל פי הסכמת המדינה גם בנידון דידן, יש לראות את הערר כערר בזכות, אף בטרם תיקון סעיף 23 לחוק המייחד כביכול את הערר לתביעה בלבד. ולגופם של דברים, עסקינן בתוספת שנת פיקוח – שנה חמישית, המסיימת את התקופה המרבית שבדין (סעיף 14). האיזונים שבחוק דנא מטרתם
מזה שמירה על הציבור מרצידיביזם עברייני בתחום עבירות המין, תחום שיש בו במקרים רבים רכיב של הישנות, ומזה הגנה מידתית מפני פגיעה רבה מדי בחרות העבריין, תוך התאמה אינדיבידואלית. אוצר הכלים שבידי בית המשפט מנוי בחוק, שהוא חדש יחסית ומפורט כדבעי, וכמובן יציקת תוכן לכלים נשענת על הערכות מומחים כאלה ואחרות, המשוקללות לתוך ההכרעה. בסופו של יום, לדעתי, יש לזכור את תכלית החוק המבוטאת בשמו, קרי, הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, ועל כן במקום של ספק או גבוליות תיטה הכף לכיוון הפיקוח. כך כתב גם השופט עמית בפסקה 21 בעניין פלוני הנזכר, כלהלן:
"איני סבור כי הארכת צו הפיקוח לתקופה המירבית של חמש שנים, כשלעצמה, מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. צווי הפיקוח נועדו למניעת הישנות עבירות, והם צופים פני עתיד. אכן, העובדה שהעורר לא הפר את תנאי הפיקוח משך שלוש שנים וחצי, נזקפת לזכותו במובן זה שהעבר יכול להעיד על העתיד, והעורר הוכיח לכאורה כי ניתן ליתן בו אמון שלא יחזור לסורו. אולם התקופה שחלפה אינה חזות הכל, ויש הגורסים כי דווקא עם חלוף הזמן פוחתת מידת ההרתעה של ההליך המשפטי, ומכאן משקל היתר שיש ליתן להערכת המסוכנות העדכנית, אשר מביאה במכלול שיקוליה את שיתוף הפעולה מצד העורר".
דברים אלה יפה כוחם לענייננו.
י.
חרף האמור, ועל רקע המסגרת המשפטית האמורה, שאלתי עצמי בתיק זה, היש דרך ליתן ביטוי של עידוד להתרשמות, שאין עליה חולק, כי חל בעורר שינוי. ואולם, נתתי אל לבי כי מחד גיסא לפנינו ההערכה הנזכרת, ומאידך גיסא – ובנסיבות זו עיקר – הפיקוח הקיים הוא אכן מינימלי, ברף נמוך שקשה לרדת הימנו. נתבונן בסעיף 13(ב) לחוק הפיקוח, הקובע את רשימת התנאים – והיא כוללת שנים עשר תנאים אפשריים, שמהם מוטלת על העורר דנא מגבלה אחת בלבד, זו שבפסקה ב(1), ועניינה "מגבלה על צריכת משקאות משכרים, או שימוש בסמים מסוכנים...". דבר זה מציב את המוטל על העורר ברף התחתון של המגבלות, כאמור; יתכן כי אילו היו המגבלות קשות יותר ניתן היה לצמצם בנסיבות.
יא.
אכן, העורר דנא ראוי לעידוד על השתלבותו המרשימה עד הנה במרקם חיי משפחה, נישואין והולדה, ובעבודה. לאו מילתא זוטרתא היא לאורך ארבע שנים, ויש לקוות כי יהיו לו כוח רצון, נחישות וסייעתא דשמיא להתמיד בדרך זו, לטובתו ולטובת הסובבים אותו וכולי עלמא. אך בטוחני שגם הוא יבין, גם אם אין הדבר נעים במובן מסוים, כי הפיקוח הוא כלי חיובי כאמצעי מניעתי, מה גם שהקשר בינו למפקח הוא חיובי במיוחד.
יב.
עסקינן בתחום שיפה לו זהירות מטעם בתי המשפט, מטעמים שאין צורך לפרטם, והחשש המובנה – כאמור – לרצידיביזם בסוג עבירות זה. על כן אין לומר שהחלטתו של בית המשפט קמא היתה שגויה; היא נתבססה על המלצתו של הגורם המעריך המוסמך, וכך ראוי להם לבתי המשפט לנהוג ככלל בכגון דא, שכל הזהיר בו הרי זה משובח. תיתכן מחלוקת מקצועית, והגורם המעריך מטעם העורר הוריד את הערכת המסוכנות ב"מחצית דרגה", מבינונית לבינונית-נמוכה. אך גם לשיטה זו, לכאורה, עדיין ישנו חשש – והפיקוח לתקופה הנוספת אמור לסייע להפגתו, וכמאמר הפתגם, "מי שנכוה ברותחין, נזהר בצוננין".
יג.
במישור הקונספטואלי אין לבוא בטרוניה, כאמור, לא על הגורם המקצועי הנושא באחריות כלפי הציבור, ולא על בית המשפט, הנושא באחריות גדולה הימנו, אם הולכים הם "צעד נוסף של זהירות" בהטלת שנת הפיקוח החמישית. אין העורר צריך להיפגע מכך; וכמובן כל עוד אכן אינו צורך אלכוהול וסמים מה ממנו יהלוך אם יפוקח ברמה מינימלית, ועסקינן כיום אך ב- 8-7 חודשים.
יד.
איני נעתר איפוא לערר, אך מאחל אני לעורר כי יתמיד בדרך הטובה בה הילך בשנים אלה, ושכרו טובתו וטובת הציבור כאחת.
ניתנה היום, כ"ו בסיון תשע"ג (4.6.2013).
ש ו פ ט