בש"פ 376/15 מדינת ישראל נ. גבריאל אדינייב

בקשה שישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בגדרה מבוקש להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, שימנו לגבי משיבים 2-1 החל מיום 24.1.2015 ולגבי משיב 3 החל מיום 27.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 4125-02-13 ות"פ 120-02-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

כתב האישום

1.ביום 1.2.2013 הוגש כתב אישום נגד המשיב 1, בנו (הוא המשיב 2) וזלמן חנוכייב (להלן: זלמן ). ביום 4.2.2013 הוגש כתב אישום נוסף נגד משיב 3 בגין חלקו באותה הפרשה. בהוראת בית המשפט, הוגש ביום 18.2.2013 כתב אישום מאוחד נגד הארבעה, הכולל ארבעה אישומים.

2.על-פי המתואר ב אישום הראשון , בשנת 2009 הלווה המתלונן למשיב 1 סכום של 50,000 ש"ח. המשיב 1 סרב להחזיר את ההלוואה, והחל לאיים על המתלונן כי הוא ימות במידה וידרוש השבת כספו. בהמשך, הגיעו המשיבים 1 ו-2 לביתו של המתלונן, אשר סרב תחילה לפתוח את הדלת, אך התרצה לאחר שהשניים איימו עליו שאם לא יפתח "זה לא יגמר טוב". משנכנסו לדירה, סטר המשיב 1 למתלונן, איים עליו ודרש ממנו לשלם לו מכאן ואילך כסף בכל חודש. בעקבות איומי המשיבים 2-1, אשר נמשכו עד למעצרם, שילם המתלונן למשיב 1 מספר פעמים סכום של 10,000 דולר כל פעם; מימן עבור המשיבים 2-1 התקנת שירותי לוויין בביתם; ונתן למשיב 1 ייפוי כוח בחברת "אופל בלאנס" שאפשר לאחרון לקבל כספים בשמו של המתלונן. בגין מעשים אלו, ייחס כתב האישום למשיבים 2-1 עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק; והדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

3.על-פי המתואר ב אישום השני , ביום 6.7.2012 נעצר המשיב 2 והוגש נגדו כתב אישום בעקבות אירוע אלימות בחנותו של מיכאל פוזילוב (להלן:

מיכאל ), כאשר מיכאל היה עד תביעה במשפטו. עקב כך, דרש המשיב 1 ממיכאל לשלם לו "קנס" עבור ההוצאות בגין שכר טרחת עורך הדין שייצג את המשיב 2 בהליך, בסך 30,000 ש"ח. בהמשך, פנו המשיבים 2-1 במספר מועדים למיכאל ודרשו ממנו בקללות ובאיומים לשלם להם את הסכום האמור. בגין מעשים אלו, ייחס כתב האישום למשיבים 2-1 עבירה של סחיטה באיומים ועבירה של הטרדת עד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 249א(5) לחוק.

4.על-פי המתואר ב אישום השלישי , בהמשך לאירועי האישום השני ובעקבות סירובו של מיכאל לשלם למשיבים 2-1 את הסכום שדרשו, קשרו המשיבים וזלמן בצוותא חדא לסחוט את המתלונן בכוח ובאיומים, על-מנת להניעו להוציא ממיכאל את הכספים ולהעבירם לידיהם. בעקבות כך, הזמין זלמן את המתלונן אליו לשדרות, ואמר לו כי המשיב 1 יאסוף אותו מביתו. משהסתיימה השיחה, התקשר למתלונן אדם שזהותו אינה ידועה והזהיר אותו שלא לנסוע לשדרות, מאחר שמתכננים לחטוף אותו, לכרות לו אצבע ולשלוח אותה לאמו במטרה לסחוט אותה. משכך נמנע המתלונן מהנסיעה. בהמשך, התקשר אל המתלונן אדם נוסף שזהותו אינה ידועה והתריע בפניו כי המשיב 1 מתכנן לפרוץ לבית אמו.

בחודש יולי או אוגוסט 2012, שב זלמן והזמין את המתלונן לשדרות בלוויית המשיב 1. המתלונן נענה להזמנה. בפגישה שנערכה בביתו של זלמן נכחו המשיבים כולם ואדם נוסף. המשיבים וזלמן אמרו למתלונן שברצונם "לקנוס" את מיכאל ב-30,000 ש"ח. המשיב 3 תקף את המתלונן תוך שהוא בועט באשכיו ומכה בו באגרופים. המשיב 2 דחף את המתלונן והצמידו אל דלת השירותים, בזמן שהמשיב 1 הכה עם רגלו בראש המתלונן. כל זאת, עד שהורה זלמן למשיבים 2-1 לחדול ממעשיהם מכיוון שהם צריכים אותו "חי בינתיים". בהמשך, הבהיר זלמן למתלונן כי יהיה באפשרותו ללכת לביתו, אך זאת בתנאי שיגרום לכך שמיכאל ימסור להם את הסכום האמור עד למחרת. זלמן הוסיף ואמר למתלונן כי מאחר שצידד במיכאל הם "קונסים" אותו ב-100,000 ש"ח, תוך שהוא מאיים על חייו וחיי אמו. בעקבות זאת, מסר המתלונן למשיב 1 50,000 ש"ח, אותם לווה ממיכאל. בהמשך, במספר רב של הזדמנויות, פנו זלמן והמשיבים 2-1 למתלונן, דרשו ממנו כספים ואיימו שאם יתלונן במשטרה יפגעו בחייו ובחיי אמו. בגין מעשים אלו, ייחס כתב האישום למשיבים עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; והדחה בחקירה.

5.על פי המתואר ב אישום הרביעי , בתאריך 20.1.2013 הבחינה אמו של המתלונן במשיב 1 עת שיצאה מחנותו של מיכאל והחלה להתעמת עמו בנוגע למעשיו, תוך שהיא טוענת כי ברצונה לפנות למשטרה. בתגובה, איים עליה המשיב 1 באומרו: "היום אני בא לשחוט אותך בתוך הבית עם הבן שלך". בשעות הערב של אותו היום פגשו זלמן והמשיב 1 את מיכאל ואיימו עליו שיעביר להם כספים, תוך שהמשיב 1 מאיים להרגו. בהמשך, הגיע המשיב 2 למקום והתקרב לעבר מיכאל בעודו מניף לעברו סכין, בכוונה לתקפו. בתגובה, התיז מיכאל גז מדמיע לעבר המשיב 2. או אז הניף המשיב 1 את מקל ההליכה שלו במטרה לתקוף את מיכאל, ועקב כך, התיז מיכאל גז מדמיע גם לעברו. בגין מעשים אלו, ייחס כתב האישום למשיב 1 עבירה של סחיטה באיומים והדחה בחקירה; למשיב 2 יוחסה עבירה של החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק; למשיבים 2-1 יוחסה עבירה של ניסיון תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 379 ו-382(א) בצירוף סעיף 25 לחוק.

הליכי המעצר וההליך העיקרי

6.עקב הגשת כתבי אישום נפרדים בראשיתו של ההליך, פוצלו בתחילה גם הליכי המעצר בעניינם של המשיבים 2-1 ובעניינו של המשיב 3. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי נגד המשיבים 2-1, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם עד תום ההליכים נגדם (מ"ת 126-02-12). בהחלטתו מיום 21.2.2013 קבע בית המשפט (השופט נ' אבו טהה ), כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינם של המשיבים 2-1, כמו גם עילת מעצר. יחד עם זאת, הורה על הכנת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות שחרורם לחלופת מעצר.

כמו כן, במועד הגשת כתב האישום המקורי נגד המשיב 3, הגישה המבקשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים (מ"ת 4138-02-12). בדיון שנערך ביום 4.3.2013, לאחר מספר דחיות של דיונים בבקשה, הסכים המשיב 3 לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ולקיומה של עילת מעצר. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 21.3.2013, לאחר איחוד כתבי האישום בהליך העיקרי, הורה בית המשפט על איחוד הליכי המעצר של המשיבים.

7.ביום 9.4.2013, לאחר שעיין בתסקירי המעצר בעניינם של המשיבים, קיבל בית המשפט את בקשת המבקשת והורה על מעצרם של המשיבים וזלמן עד תום ההליכים נגדם. נקבע, כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי לאיין את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיבים. על החלטה זו הגישו המשיבים 2-1 וזלמן ערר לבית משפט זה (בש"פ 3171/13, השופט ע' פוגלמן ), תוך שהם טוענים הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה, והן לעניין שחרורם לחלופת מעצר. ביום 9.5.2013 דחה בית משפט זה את הערר בעניינם של המשיבים 2-1, אך קיבל באופן חלקי את הערר בעניינו של זלמן כך שהחזיר את הדיון בחלופת המעצר שהוצעה על-ידו לבית המשפט המחוזי. ביום 23.5.2013 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של זלמן לחלופת מעצר.

8.משלא נסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינם של המשיבים ובחלוף תשעה חודשים מיום מעצרם, הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרם (בש"פ, 7145/13, השופט ח' מלצר ). בית משפט זה נעתר לבקשה, לאחר שעמד על המסוכנות הרבה הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיבים ועל החשש המתעורר לשיבוש הליכי משפט בעניינם. בקשה נוספת שהוגשה בתום תשעים הימים, להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים (בש"פ 578/14, השופט א' רובינשטיין ) התקבלה אף היא. התמשכות הליכי המשפט מעבר להארכת המעצר השנייה, הובילה לבקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 2831/14, השופט א' שהם ), אשר התקבלה אף היא, וזאת בשים לב לכך שנקבעו מספר רב של ישיבות במסגרת ההליך העיקרי. בחלוף תשעים ימים נוספים, הגישה המבקשת בקשה רביעית להארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 5113/14, השופט א' שהם ). בית משפט זה נעתר לבקשה, תוך שעמד ביתר פירוט על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיבים לביטחונו של הציבור. משלא נסתיימו ההליכים בתיק העיקרי ובחלוף תשעים ימים נוספים, הוגשה בקשה חמישית להארכת מעצרם של המשיבים (6857/14, השופט ח' מלצר ). הבקשה התקבלה, אך יחד עם זאת נקבע, כי המשיב 3 יהיה רשאי להציג לשירות המבחן הצעה לחלופת מעצר הדוקה, כאשר עם הכנת התסקיר יובא נושא המשך מעצרו של המשיב 3 לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי.

9.במסגרת תסקיר המעצר המשלים שנערך בעניינו של המשיב 3 דווח על מידע עדכני שהתקבל מגורמי שב"ס. צוין, כי המשיב 3 הועבר בין אגפים בשל "התנהגות בעייתית", וכי ביצע בזמן המעצר שתי עבירות משמעת. כמו כן נמסר, כי המשיב 3 מסרב להשתלב בפעילות תעסוקתית או חינוכית בבית המעצר. שירות המבחן התרשם, כי גם כיום פועל המשיב 3 מתוך מאפיינים אימפולסיביים ואינו מכיר בהשלכות התנהלותו. לאחר בחינה מחודשת של כלל הנתונים בעניינו, הוערך כי רמת הסיכון להישנות עבירת אלימות מצדו היא בינונית. כמו כן, נפגש שירות המבחן עם המפקחים המוצעים והתרשם כי מדובר באנשים המביעים אכפתיות למצבו של המבקש 3 ומבינים את הנדרש מהם ברמה הטכנית, אך יחד עם זאת אינם ערים לקשיים הנלווים לפיקוח ממושך מעין זה, בין היתר, בהתחשב בהיותם הורים לחמישה ילדים קטינים. נוכח רמת הסיכון הנשקפת מן המשיב 3 והבעייתיות במערך הפיקוח שהוצע, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של המשיב 3 לחלופת המעצר.

10.ביום 16.12.2014 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשת המשיב 3 לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, במסגרתו דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט קבע כי מסוכנותו של המשיב 3 לא התאיינה או פחתה עם חלוף הזמן, וזאת בשים לב לתסקיר המשלים השלילי בעניינו. עוד צוין, כי בהתאם להתרשמות שירות המבחן, דומה כי למבקש 3 קשיים בקבלת סמכות ומרות בהיותו במעצר, ועל כן קשה ליתן אמון כי יקבל את גבולותיה של החלופה המוצעת בעניינו.

11.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 8809/14, השופט נ' הנדל ). בית המשפט ציין כי אכן נשקל בכובד ראש שחרורו של המשיב 3 לחלופת מעצר, אך עמד על כך ששירות המבחן הדגיש בתסקירו את השיקול לפיו ספק אם המפקחים שהוצעו כחלופת מעצר יצליחו לעמוד במשימה לאורך זמן. ואולם, צוין כי התיק העיקרי מצוי לקראת שלבי סיום, ולפיכך, התקבל הערר באופן חלקי כך שאפשרות שחרור המשיב 3 לחלופת מעצר תוחזר לבחינתו של שירות המבחן, אשר ישקול האם המפקחים המוצעים מתאימים למלא את התפקיד על רקע הנתון בדבר השלב המתקדם בו מצוי ההליך. עוד נקבע, כי בסמוך לאחר הגשת התסקיר ייקבע דיון בבית המשפט המחוזי בעניין אפשרות שחרור המשיב 3 לחלופה שהוצעה (החלטה מיום 5.1.2015). דיון זה טרם התקיים.

12.אשר להליך העיקרי – כנטען בבקשה, שמיעת ההוכחות בתיק הושלמה, ועתה קבוע התיק להגשת סיכומי טענות התביעה (שכבר הוגשו) וההגנה (ביום 3.2.2015), ושמיעת סיכומי הצדדים בעל-פה, בימים 16.2.2015 ו-17.2.2015. נראה כי הסיבה המרכזית לכך שהליך זה נמשך עד כה זמן רב יחסית נעוצה באישיותו של המתלונן, הסובל מבעיות נפשיות שחייבו קטיעת עדותו מפעם לפעם והקשו על העדתו.

הבקשה דנא

13.בבקשה שבפני מדגישה המבקשת את מסוכנותם של המשיבים לציבור, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות להם, ולפרק הזמן הממושך במהלכו הן בוצעו - כאשר למעלה משלוש שנים חי המתלונן בפחד בשל התנהלותם האלימה. לטענתה, דפוס התנהגותם של המשיבים, בשילוב עם עברם הפלילי וההתרשמות השלילית של שירות המבחן בעניינו של כל אחד מהמשיבים – מלמדים כי אין כל חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותם. בצד זאת, מטעימה המבקשת, כי ההליך העיקרי מצוי בישורת האחרונה, ועל כן יש להיעתר לבקשה.

14.בדיון שהתנהל בפני טען בא-כוחו של המשיב 1, כי אין להאריך מעצרו ויש לשחררו לחלופת מעצר, בייחוד בשים לב לחלוף הזמן. לטענתו, על-אף הערכות המבקשת, התיק עתיד להתארך מעבר לצפוי עקב בקשה שהוגשה לאחרונה מטעם המבקשת להגשת חומר ראיות נוסף – תיקו הרפואי של המתלונן מבית החולים הפסיכיאטרי בו הוא מאושפז – מהלך שעשוי להביא לזימון חוזר של המתלונן לעדות או עדכון חוות דעתו של המומחה בפסיכיאטריה שהוגשה על-ידי ההגנה. הודגש, כי מומחה זה בדק את המתלונן וקבע כי יש סבירות לא מבוטלת שהוא אינו יודע להבחין בין מציאות לבין פרי דמיונו. עוד צוין, כי המשיב 1 הוא אדם מבוגר בעל מגבלות פיסיות, המתקשה בהתמודדות עם תנאי המעצר.

מטעם המשיב 2 נטען, כי חלקו בפרשה אינו דומיננטי, וכי דומה שכבר ריצה את תקופה המאסר שתושת עליו ככל שיורשע, ועל כן יש לשחררו לחלופת מעצר.

מטעמו של המשיב 3 נטען, כי חלקו בפרשה הוא מצומצם ביחס לאחרים כאשר מעורבותו באה לידי ביטוי רק באישום השלישי, אשר כל כולו מבוסס על עדותו של המתלונן, שאינה נקייה מספקות נוכח מצבו. לכן, אין מקום להיעתר לבקשה בעניינו. מכל מקום, המשיב 3 טען כי עומדת בתקפה החלטת השופט הנדל בבש"פ 8809/14 ולפיה על שירות המבחן ובית משפט קמא לבחון שוב את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

15.אקדים ואומר, כי במסגרת הליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אין ככלל מקום לדון בטענות המשיבים הנוגעות לעוצמת הראיות לכאורה. ככל שסבורים המשיבים כי חל כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית, שמורה להם הזכות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. לפיכך, נקודת המוצא לצורך ההחלטה דנא תהיה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס למשיבים בכתב האישום.

16.אשר לבקשה גופה – לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, עם חלוף הזמן עשויה להשתנות נקודת האיזון בין הצורך לשמירה על שלום הציבור וניהול תקין של הליכי המשפט לבין הפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם. יחד עם זאת, התמשכות תקופת המעצר מהווה שיקול אחד הנבחן לצד שיקולים נוספים וביניהם משך הזמן הצפוי להשלמת ההליך בתיק העיקרי; העילות שהובילו למעצרו של הנאשם מלכתחילה; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופה (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי , פסקה 7 (20.9.2010)).

אכן, בשל התמשכות ההליכים המשפטיים בעניינם של המשיבים, מצויים הם מזה כשנתיים במעצר, ואין עוררין כי מדובר בתקופה ממושכת המהווה פגיעה משמעותית בחירותם. ברם, דומה כי ההליך העיקרי מצוי בישורת האחרונה וסיומו של המשפט נראה באופק. בהקשר זה יצוין, כי טענותיהם של המשיבים באשר לצפייתם את התארכות ההליך בעקבות בקשתה של המבקשת להגשת חומר ראיות נוסף מהוות בשלב זה השערות בלבד, וככל שיתברר שאכן מדובר בשינוי משמעותי של הצפי הנוכחי באשר למועד סיום ההליך, ניתן יהיה לטעון שחל שינוי המצדיק עיון חוזר במעצר.

17.בכל הנוגע למשיבים 2-1, מהחומר שהונח בפני התרשמתי כי נשקפת מהם מסוכנות, הנלמדת בעיקרה מחומרת המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, וממשך הזמן שבמהלכו הם התרחשו. כנטען, במשך כשלוש שנים סחטו המשיבים כספים מקורבנותיהם והטילו עליהם מורא מפני פנייה לרשויות, תוך שימוש באיומים ובהפעלת כוח ואלימות. לכך, מתווספים תסקירי המעצר השליליים שנערכו בעניינם, המצביעים על סיכון להישנות התנהלות אלימה מצדם, אשר לא ניתן לאיינו באמצעות חלופות המעצר שהוצעו, וזאת בצד עברם הפלילי בעבירות אלימות. נוכח האמור, לא התרשמתי כי יש בחלוף הזמן כדי להשפיע על נקודת האיזון בעניינם, ודומה כי אין מנוס מהארכת מעצרם, בשל מסוכנותם הרבה. התמשכות ההליך עד כה מקורה, בעיקרו של דבר, באילוצים אובייקטיביים, ואף שיש להצר על כך, אין להטילה לפתחן של הרשויות.

18.אשר למשיב 3 - מעורבותו בפרשה אמנם חמורה, שכן היה זה הוא אשר יזם את האלימות כלפי המתלונן במהלך הפגישה בביתו של זלמן. ואולם, יש להבחין בין מעשיו האלימים כלפי המתלונן במסגרת הפגישה האמורה, כמתואר באישום השלישי בכתב האישום, לבין מעשיהם השיטתיים והנשנים של המשיבים 2-1. מנגד, התסקיר שנערך בעניינו אך לאחרונה מצביע על כך שרמת המסוכנות הנשקפת ממנו לא השתנתה. כמו כן, יש לעמוד על כך שעברו הפלילי, בשונה מהשאר, הוא מכביד – כאשר לחובתו עומדות הרשעות מספר בעבירות שונות, בין השאר, בעבירות תקיפה ואיומים. על כן, מצאתי לנכון להיענות לבקשה אף בעניינו. בצד זאת אציין, כי בעקבות החלטותיהם של חבריי השופטים ח' מלצר

ו- נ' הנדל , כפי שפורטו לעיל, אפשרות שחרורו לחלופת מעצר עודנה מצויה בבחינה בבית המשפט המחוזי, ואין בהחלטתי זו כדי לטעת מסמרות לכאן או לכאן באשר לתוצאות מהלך זה.

19.דין הבקשה, אפוא, להתקבל.

מעצרם של המשיבים 2-1 מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 24.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 4125-02-13 ות"פ 120-02-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

מעצרו של המשיב 3 מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 27.1.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 4125-02-13 ות"פ 120-02-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.