בש"פ 3803/05 עלא אבו סלמאן נ. מדינת ישראל

א.(1) זו בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 9.5.05 שלפיה נותר המבקש במעצר עד תום ההליכים כנגדו. היא מנומקת בכך, שבהחלטה הנזכרת נדרשתי למועד ההוכחות הקבוע לספטמבר 2005, כשהמבקש במעצר מינואר 2005, והתביעה נתבקשה לפנות לבית המשפט המחוזי לבקש הקדמת הראיות בתיק. התביעה פנתה לבית המשפט המחוזי אך הוא לא קיבל את בקשתה, בנימוק כי קבועים בפני ההרכב הדן תיקים אחרים של נאשמים העצורים ממועדים קודמים.

(2) התביעה סבורה כי על בקשה זו להתברר בערכאה קמא, ומכל מקום אין מעצר המבקש תלוי בהקדמת הדיון, ומסוכנותו מובהקת.

ב.עיינתי בדברים לגופם. אכן על פי הפסיקה, וכעניין של מדיניות, ראוי ככלל שבקשה לעיון חוזר תוגש לבית המשפט קמא (המ' 955/72 אלסעדי נ' מדינת ישראל פד"י כז(1)145, הנשיא אגרנט; שלגי וכהן, סדר הדין הפלילי , מה' 2, 172); ראו גם בש"פ 4850/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה) (השופט אנגלרד), ובש"פ 47/01 עיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה)(השופט אנגלרד). ואולם, הואיל והדברים נוגעים ישירות לפירוש הערה שבשולי החלטתי, ולמניעת סרבול מיותר, ומבלי לקבוע מסמרות דיוניים, החלטתי להידרש לכך במקרה דנן, בהמשך לדיון שקוים בפני.

מסוכנותו של המבקש אינה מניחה להיעתר לבקשתו. הערתי בהחלטה הקודמת לא כוונה להתנות את המשך המעצר בהקדמת הדיון. לא יהא זה במקרה דנא אחראי כלפי הציבור, לשון המעטה, אם לגבי מי שלפי ראיות לכאורה המצויות נגדו יכול היה להתנפל על אשה ברחובה של עיר ולאנוס אותה, נתעלם ממסוכנותו והוא ישוחרר ממעצר; לא לעת הזאת. אכן, צר מאוד שרצון המחוקק כי משפטיהם של עצורים יתנהלו בתוך תשעה חודשים אינו מתקיים נוכח עומסים בבתי המשפט, ובמקרה דנן המשפט אך יחל בתום שמונה חודשים. אך אין לחשוף את הציבור לסכנה, שלא פגה בשל ההשתהות, והמוכחת לא רק מן הראיות לכאורה בפרשה דנן, אלא אף מהרשעתו הקודמת של המבקש בשוד אשה ברחוב על-ידי תלישת שרשרת זהב בכוח מצווארה ותלישת תיקה מגופה. זאת, בחינת "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו), וחובתנו כלפי הציבור הרחב. עם זאת סבורני כי יש מקום לעשות כל הניתן לקדם את שמיעת התיק. החלטה זו וקודמתה מיום 9.5.05 יובאו לידיעת נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שיתן דעתו לאפשרות להקדים את הדיון בהרכב אחר; אני ער לכך שרבים הממתינים למשפטם, גם עצורים, אך שמא בכל זאת ניתן למצוא פתרון.