בש"פ 3822/01 מדינת ישראל נ. יוסף סניור

1.על המשיב הוגש בבית משפט שלום בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו - לפי נוסחו המתוקן בשנית - בעשרים ואחד אישומים, עבירות של נסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, גניבה, שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיה, התחזות כאדם אחר, הוצאת שיק ללא כיסוי ושבועת שקר. דברים אמורים בעשרות פרשיות של מעשי מרמה שנעשו במשך תקופה של כשנה ומחצה, כלפי בתי משפט, שופטים, לשכת ההוצאה לפועל, עורכי דין, בנקים, חברת ביטוח, מוסדות להשכלה גבוהה, לשכת רישום מקרקעין, קרובי משפחה וחברים. בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' שריזלי), בהחלטתו מיום 24.9.00, ציוה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' לבהר שרון), בהחלטתו מיום 19.11.00, דחה את עררו על ההחלטה. כך דחה גם חברי הנכבד, כבוד השופט א' מצא, בהחלטתו מיום 3.1.01, את עררו על ההחלטה האחרונה. משלא נסתיים משפטו תוך תשעה חודשים מבקשת עתה המדינה להאריך את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים.

2.עד היום העידו במשפטו של המשיב ששה עדי תביעה והוגשו בהסכמה הודאות של שבעה עדי תביעה נוספים, מתוך שבעים וששה עדי תביעה האמורים להעיד במשפט. שמיעת הראיות במשפט נדחתה מספר פעמים בעקבות הודעות של באי כוח בעלי הדין לפיהן הם בעיצומו של משא ומתן לקראת הסדר טיעון. בבקשתה של המדינה להאריך את תקופת המעצר אף נאמר כי "קבועה ישיבת תזכורת ביום 16.5.01, במהלכה אמורים הצדדים להציג בפני בית משפט השלום את ההסדר אליו הגיעו". בפתיחת הדיון היום הודיעו באי כוח בעלי הדין כי אכן גובש הסדר טיעון, שאף נחתם, אולם, בסופו של דבר, לא הוגש לבית המשפט. לפיכך יש לדון בבקשה להארכת המעצר.

3.אין מחלוקת שיש ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות. מעשיו של המשיב גם מקימים עילת מעצר. לצורך ההחלטה בבקשה שלפני אינני רואה צורך לחזור על כל פרטי מעשיו של המשיב שנסקרו בהחלטות הקודמות. דייני שאומר כי מעשי העבירה הרבים המיוחסים לו נעשו בתעוזה, בתחכום ובשיטתיות נדירים, ולא היה מעצור - מורא הדין, ציווי המוסר ורגשות אנושיים - שבלם אותו. נאשם שכזה, אפילו אין לו הרשעות קודמות, אינו ראוי לאמון ואין לשחררו לחלופת מעצר. יש להגן על הציבור מפניו וזאת ניתן לעשות רק על ידי כליאתו.

למרבה הצער לא תסתיים, כנראה, שמיעת הראיות במשפט תוך החודשים הקרובים וחוששני שיהיה צורך בהארכה נוספת של תקופת המעצר ואולי אף יותר. אולם, בנסיבות אלה שתיארתי, אין מנוס מהארכת המעצר גם נוכח תחזית זאת.

4.לפיכך אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל ביום 21.5.01, או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 10191/00 של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.