בש"פ 3833/13 דוד עמוס נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 40813-04-13 מיום 26.5.2013, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של יצור, הכנה והפקה, וכן החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. על-פי כתב האישום, החל מחודש מרץ 2013 ועד למעצרו ביום 15.4.2013, גידל העורר בדירתו באשדוד, סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 116.05 ק"ג , וזאת ב-292 אדניות אשר היו פזורות במרפסות בדירתו, ואשר אליהן חיבר העורר מערכת צינורות השקייה, מדחס וציוד נוסף לגידול הצמחים. העורר החזיק בדירתו גם סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 51.51 גרם וסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 2.91 גרם . במהלך פעילות משטרתית יזומה של תחנת אשדוד, נתפסו הסמים המסוכנים; והעורר נעצר.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבית המשפט המחוזי לא הייתה מחלוקת על אודות קיומן של ראיות לכאורה ועילה למעצר. עיקר הדיון התמקד באפשרות של חלופה למעצר. שירות המבחן הציע 'מעצר בית' בבית הוריו של העורר באשדוד ובפיקוחם, לצד צו פיקוח מעצר למשך ששה חודשים לשם שילובו בקבוצה טיפולית בנושא הסמים. בית המשפט המחוזי התרשם כי הוריו של העורר אינם מעורים מספיק בתפקודו ובעיסוקיו של בנם, וספק רב האם יש ביכולתם להציב גבולות להתנהגותו. בית המשפט המחוזי קבע כי לא קיימות בעניינו של העורר נסיבות חריגות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן הכלל שהתווה בית משפט זה לגבי מעצר בעבירות נשוא כתב האישום. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי השיקול בדבר העדר עבר פלילי אינו עומד בפני עצמו. באשר להמלצת שירות המבחן, נקבע כי בית המשפט אינו כבול אליה והשיקולים המנחים את שירות המבחן אינם חופפים לשיקוליו של בית המשפט.

נימוקי העורר

4.

ב"כ העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא אימץ את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי שירות המבחן, ובכך שלא ייחס משקל לכך שהעורר הוא אדם צעיר נעדר עבר פלילי שהשלים שירות צבאי מלא. לדידו, בית המשפט המחוזי התעלם מפסיקה בנסיבות דומות בה נקבע כי נתונים כגון העדר עבר פלילי, עשויים להצדיק שחרור לחלופת מעצר. לפי עמדת ב"כ העורר, בית המשפט המחוזי יחס משקל-יתר למשקלו של הסם המסוכן שנתפס, בניגוד להלכה הפסוקה, ועל אף שבהתאם לראיות, מדובר בסם שהושקה במים בסמוך לתפיסתו, ועל כן משקלו האמיתי הזמין לשימוש וצריכה הוא נמוך במידה ניכרת מהמשקל שנמדד בעת תפיסתו.

5.

לטענת ב"כ העורר, החמיר בית המשפט המחוזי יתר על המידה עם העורר כשיִחס לו מעורבות בהפצת הסם המסוכן, ללא כל התחשבות במשך הזמן הקצר של ביצוע העבירה. בהקשר זה, הוסיף ב"כ העורר וציין כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי מסוכנותו של העורר גבוהה, בשעה ששירות המבחן התרשם מרמת סיכון נמוכה.

דיון והכרעה

6.

צודקת באת כוח המשיב: "הכמות היא המהות" ; 116 ק"ג שנתפסו, אל מול 15 גרם ; כמות שלמעלה מ- 15 גרם

היא משקלו של סם הקנבוס שלא לצריכה עצמית, על-פי החזקה הסטטוטורית שבפקודת הסמים המסוכנים. על רקע זה נראית טענתו של העורר כי הסם נועד לצריכתו העצמית (למשך 10 שנים) קלושה. אין לעורר הכנסה כספית קבועה, יש לו חובות כספיים, תיקים בהוצל"פ, ואף-על-פי-כן, הוא שוכר דירת פנטהאוז עם בריכה כנגד תשלום חודשי על סך 6,300 ₪, ולטענתו מוציא סך של 4,000 – 4,500 ₪ לחודש על שימוש בסמים. אכן, העורר איננו מואשם בסחר, ברם, מי שעיקר עיסוקו הוא לטפל ב- 100 ק"ג של סמים, מקומו בבית המעצר. אין בנסיבותיו של העורר כדי להצדיק חריגה מן הכלל הנקוט בעבירות סמים כגון דא, להורות על מעצר עד תום ההליכים. הערר נדחה.