בש"פ 8003/18 אברהים אבו כף נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) מיום 8.11.2018 במ"ת 8664-06-18, המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 8672-06-18. אקדים ואומר כי ההכרעה בערר התעכבה, נוכח הליכי גישור שהתקיימות בין הצדדים, ואשר לא צלחו עד כה.

2.

ביום 5.6.2018 הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד העורר, בו מיוחסות לו עבירות של ייצור, הכנה והפקת סמים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 6, 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על פי עובדות כתב האישום גידל העורר, תושב פזורת אום בטין כבן 29, חממה בסמוך לביתו ובה כ-753 שתילי קנביס. ביום 21.5.2018 נמצאו בחממה על ידי המשטרה 185.15 ק"ג נטו מהסם.

3.

ב"כ העורר הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה לחובתו ולקיומה של עילת מעצר. בהמשך לעתירתה, ביום 17.7.2018 הוגש תסקיר בנוגע לאפשרות לחלופת מעצר (להלן: התסקיר הראשון ). נקבע כי קיים סיכון להתנהגות עוברת חוק מצדו של העורר, לאור הנלמד מאופיו של העורר ומחוסר הבהירות בנוגע למידת מעורבותו בסביבה עבריינית. עם זאת, צוין כי לעורר אין עבר פלילי קודם, ונראה שניהל אורח חיים תקין עם אשתו ובתו עובר להגשת כתב האישום (הגם שהיה שרוי בחובות בסך של כ-100,000 ₪). שירות המבחן העלה אפשרות לחלופת מעצר, בה ישהה העורר בדירת מעסיקו שבחדרה ויהיה נתון לפיקוח המעסיק ואחיו של העורר. עם זאת, לאור הנסיבות שלעיל, ביקש שירות המבחן שהות להגשת תסקיר משלים.

ביום 31.7.2018 קבע בית המשפט קמא כי אין צורך בתסקיר משלים, וכי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין בהחלטתו את המסוכנות הגלומה בעבירות מושא כתב האישום, ואת ההכנה וההשקעה הכספית הדרושות על מנת להכשיר מעבדה לגידול סמים. מכיוון שהבעייתיות טמונה בעורר עצמו ולא במהימנות מפקחיו, נקבע כי אין צורך בבחינת חלופות מעצר אפשריות נוספות.

על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה. בהחלטתו מיום 4.9.2018 (בש"פ 6246/18), קיבל השופט ג' קרא את הערר והורה על הגשת תסקיר משלים, שכן מאז המועד בו הורה בית המשפט על הגשת התסקיר הראשון, לא חל שינוי נסיבות שיצדיק את קטיעת הבחינה של חלופות המעצר. בסיפא להחלטה נאמר: "מבלי שהדבר יהווה רמז באשר לתוצאה אליה יגיע בית המשפט הערר מתקבל. הדיון יוחזר לבית המשפט קמא שיחליט בבקשת המעצר כחכמתו לאחר קבלת תסקיר מעצר משלים".

4.

התסקיר המשלים הוגש ביום 10.10.2018, ובמסגרתו הומלץ על חלופת המעצר הדומה לזו שהוזכרה לעיל: העורר ישהה במעצר בית מלא בדירה שבחדרה תחת פיקוח של מעסיקו ואחיו, בנוסף לשני בני משפחה של העורר. בנוסף, הומלץ כי העורר יתייצב למפגשים בשירות המבחן. זאת, במטרה לאמוד את התמודדותו עם התנאים המגבילים; לברר האם הוא משתמש בסמים; ולבחון אפשרות לתכנית טיפולית עבורו.

ביום 8.11.2018 התקבלה ההחלטה מושא ההליך דנן, ובה נדחתה המלצת שירות המבחן, מנימוקים דומים לאלו שניתנו בהחלטה שמיום 31.7.2018. נקבע כי לא מדובר ב-"חלופה הרמטית" כפי שהוצג בתסקיר המשלים, וממילא נראה כי מדובר בהצעה דומה לזו שבתסקיר הראשון (הגם ששם נזכרה גם האפשרות ליציאת העורר לעבודה בפיקוח מעבידו). עוד תמה בית המשפט על המלצת שירות המבחן לשלב את העורר בהליך טיפולי, בהינתן שהעורר עצמו הצהיר שאינו זקוק להליך שכזה, ובהינתן שלא נערכה פגישה נוספת עם העורר במטרה להעריך את רצונו בהליך טיפולי. על כן, ובהיעדר נסיבות מיוחדות שתצדקנה סטייה מהמדינות הנוהגת בנוגע לעבירות סמים כגון דא, קבע בית המשפט קמא כי העורר יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

על כך נסב הערר שלפני.

5.

העורר טען כי כוונת שירות המבחן מעולם לא הייתה כי מעסיקו של העורר יפקח עליו במהלך כל שעות היממה. הערבים הנוספים שהוצעו הביעו מוכנות לפקח על העורר לאורך כל שעות היממה, ועל כן מדובר בחלופת מעצר בה הפיקוח מקיף דיו. עוד הדגיש העורר כי בדיון שנערך ביום 25.10.2018 ביקש כי תיבחן האפשרות למעצר באיזוק אלקטרוני – בקשה אליה לא התייחס בית המשפט קמא.

6.

דין הערר להידחות.

לצורך הדיון, אני נכון לצאת מנקודת הנחה כי העורר אינו הדמות הדומיננטית בפרשה, וכי ניצבו לצידו גורמים נוספים. אך גם בהנחה שהעורר הוא רק איש הביצוע הניצב בחזית העבירה, הרי שיש לו חלק בלתי נפרד מייצור הסם. קשריו של העורר לחברה שולית ועבריינית על רקע הסתבכותו הכספית, מוסיפים לחזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בחוק. במקרה אחר, שם היה מדובר בכמות של 116 ק"ג נאמר כי "הכמות היא המהות [...] מי שעיקר עיסוקו הוא לטפל ב- 100 ק"ג של סמים, מקומו בבית המעצר. אין בנסיבותיו של העורר כדי להצדיק חריגה מן הכלל הנקוט בעבירות סמים כגון דא, להורות על מעצר עד תום ההליכים. " (השופט

נ' סולברג בבש"פ 3833/13 עמוס נ' מדינת ישראל (5.6.2013)).

והדברים יפים גם לענייננו.

אשר על כן, הערר נדחה.