בש"פ 6667/20 נעים אלאסד נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' אבו טהה ) במ"ת 13166-09-20 מיום 13.9.2020, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.

ביום 7.9.2020 הוגש נגד העורר כתב אישום, בגדרו נטען כי החל מתאריך שאינו ידוע במדויק ועד ליום 19.8.2020, גידל כ-1061 שתילי סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 203.92 ק"ג ודאג לטיפולם ולהשקייתם.

בגין מעשים אלו, יוחסה לעורר עבירה של ייצור, הכנה והפקת סם מסוכן לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973; וכן עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה זו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בגדרה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו של העורר.

במסגרת זאת, צוין כי שתילי הסם נמצאו במתחם מגודר הסמוך לבית מגוריו; כי במהלך חיפוש שנערך במקום ציין העורר כי גידולי הסם שייכים לו; וכי נציגת תאגיד המים באזור ציינה כי במהלך החודשים שקדמו למעצרו ניכר היה כי נעשתה צריכת מים עודפת במקום.

עוד נטען בבקשה, כי קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן קיים חשש שהעורר יסכן את בטחון הציבור; כי קמה חזקה לקיום עילה זו מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, בגין העבירות המיוחסות לו; וכי אף קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א), שכן קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר העורר, הוא יפעל לשיבוש הליכי משפט וינסה לחמוק מהדין.

4.

בהחלטתו מיום 13.9.2020, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים במתנהלים נגדו.

בית המשפט המחוזי ציין כי באת כוח העורר "הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה, אולם טענה לקיומו של כרסום משמעותי" המצדיק את שחרורו לחלופת מעצר; וקבע כי מכל מקום, הונחה "תשתית ראייתית לכאורית כנדרש", המבוססת על התבטאות העורר בפני שוטרים שהגיעו למקום, בגדרה ציין כי שדה הגידול בבעלותו, וכן על "ראיות נסיבתיות ברמה הלכאורית למעורבותו העמוקה" בגידול השתילים.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי "בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר", ובשים לב לכמות הסם המשמעותית אשר נתפסה – כמו גם לתכנון שקדם לכאורה להקמת שדה הגידול – לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות את שחרור העורר לחלופת מעצר. זאת, אף מבלי להפנות את העורר לקבלת תסקיר מעצר.

5.

על החלטה זו מופנה הערר שלפניי, בגדרו שב העורר וטוען, בעיקרו של דבר, כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה אשר יש בהם כדי להביא ל"כרסום" בראיות לכאורה שעל בסיסן הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בכלל זה, טוען העורר כי השוטרים אשר תפסו את הסם בסמוך לביתו הפעילו עליו לחץ פסל שהביא להתבטאותו שלפיה שתילי הסם בבעלותו, וכי הדברים נאמרו על רקע חששותיו כי בני משפחתו יילקחו לחקירה. לעניין זה, צירף העורר סרטונים התומכים, על פי הנטען, במסקנה כי הופעל עליו לחץ פסול כאמור. עם זאת, בדיון שהתקיים לפניי הבהירה באת כוח העורר כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה אף שהוא חולק על עוצמתן.

עוד נטען, כי לאור נסיבותיו האישיות של העורר – ובהן היעדר עבר פלילי לחובתו ומצבה הבריאותי של אמו – היה על בית המשפט המחוזי להפנותו לקבלת תסקיר מעצר בטרם הורה על מעצרו.

6.

מנגד, בדיון שהתקיים לפניי טענה באת כוח המשיבה כי יש לדחות את הערר.

לטענתה, ראוי כי טענות העורר באשר למחדלי החקירה ומשקל הראיות לכאורה תתבררנה בהליך העיקרי, ואין בהן כדי להשליך על ההחלטה בעניין מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו; וכי בהתאם לפסיקת בית משפט זה, במקרים שבהם קיימות ראיות לכאורה לגידול סם מסוכן בכמות משמעותית כבמקרה דנן, יש להורות ככלל על מעצר עד תום ההליכים.

7.

לאחר שעיינתי בטענות העורר בערר ובנספחיו, שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ואף צפיתי בסרטונים והאזנתי לקבצים שצורפו לערר, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

כפי שהבהירה באת כוח העורר בדיון שהתקיים לפניי ,

העורר אינו חולק על עצם קיומן של ראיות לכאורה. אומנם, העורר טוען לקשיים שונים באשר למסכת הראייתית הלכאורית שעל בסיסה הוגשה הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, אולם טענות אלו מקומן להתברר במסגרת הדיון בתיק העיקרי.

על כן, נקודת המוצא לענייננו היא כי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, אשר לא בנקל ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני.

על כך יש להוסיף כי במקרה דנן כתב האישום מייחס לעורר עבירה של גידול סם מסוכן מסוג קנבוס בהיקף לא מבוטל של למעלה מ-1000 שתילי סם אשר משקלם קרוב ל-204 ק"ג, תוך טיפול וטיפוח השתילים והחזקתם שלא לצריכה עצמית.

בנסיבות חמורות מעין אלו, המלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת לכאורה מהעורר, ובהיעדר מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, אין בנסיבותיו האישיות של העורר כדי להורות על שחרורו לחלופת מעצר או על מעצרו באיזוק אלקטרוני (בש"פ 3833/13 עמוס נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (5.6.2013)).

ממילא, לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו אף בלי להפנותו תחילה לקבלת תסקיר מעצר.

8.

הערר נדחה אפוא.