בש"פ 944-23 בש"פ 944-23

1.לפניי בקשה למתן רשות לערור ב"גלגול שלישי" לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' גורדון) בעמ"ת 78546-01-23 מיום 31.01.2023. במסגרת החלטה זו, מחק בית המשפט ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' פס) במ"ת 69540-01-23 מיום 31.01.2023.

2.נגד המבקש הוגש כתב אישום הכולל חמישה אישומים, אשר מייחס לו עבירות של החזקה וסחר בסמים מסוכנים לפי סעיפים 7(א), 7(ג), 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.ביום 31.01.2023, התקיים דיון בבקשת המעצר. המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה הקושרות אותו לביצוע העבירות המיוחסות לו ולקיומה של עילה למעצרו, אולם עתר לשחררו לחלופת מעצר נוכח גילו הצעיר והעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי. במהלך הדיון שנערך נבחנה אמו של המבקש כמפקחת אפשרית על-ידי בית משפט השלום; אולם בסוף הדיון, הורה בית המשפט על המשך מעצרו של המבקש, לצורך קבלת תסקיר מעצר.

5.באותו יום, נמחק ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום, וזאת – מבלי שהתקיים דיון בו. בית המשפט המחוזי ציין כי מדובר בערר נגד החלטת ביניים שלא מסיימת את הדיון בבקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים; וכי הערר אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם בית המשפט יידרש לערר מסוג זה.

6.על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

7.לטענת המבקש, לא היה מקום למחוק את הערר שהגיש בזכות ללא קיום דיון בו. לטענתו, החלת אמת מידה מצומצמת ביחס לדיון בערר על החלטות ביניים בהליך מעצר ייתכן שהייתה נכונה לשעתה; אולם כיום נאשמים עשויים לחכות פרק זמן ממושך לקבלת תסקיר מטעם שירות המעצר, וללא אפשרות מעשית להגיש ערר על החלטת ביניים שמותירה אותם מאחורי סורג ובריח. כן טוען המבקש, כי בנסיבות אלה, אמת המידה המצמצמת פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות יסוד של נאשמים, וביניהם הזכות לחירות וזכות הגישה לערכאות. לגופם של דברים, טוען המבקש, כי היה מקום לשחררו לחלופת מעצר טרם קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

9.כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על-ידי בית המשפט המחוזי, ב"גלגול שלישי", תינתנה במשורה, ורק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית, או כאשר מתעורר חשש לאי-צדק חמור או עיוות דין (בש"פ 7481/22 אבו לבדה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (21.11.2022)). הבקשה שלפניי אינה נמנית עם אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחותה.

10.הלכה מושרשת היא, שבית המשפט לא יידרש לדיון בערר המוגש נגד החלטת ביניים בהליך מעצר, אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 4026/15 מזאריב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (15.06.2015)). לאחר עיון, בית המשפט אף עשוי לסבור כי אין מקום בנסיבות העניין לקיים דיון בערר (בש"פ 8528/22 סיני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (19.12.2022); בש"פ 8505/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (12.12.2022)). לא מצאתי מקום לסטות מהלכה זו.

11.ההשלכות של העומס המוטל על שירות המבחן על מעצרם של נאשמים, ופרט על הותרתם ב'מעצר ביניים' לפרקי זמן שאינם מבוטלים – מוכרות היטב (ראו מיני רבים: בש"פ 5669/22 מדינת ישראל נ' הייב, פסקה 12 (26.08.2022); בש"פ 8652/22 מדינת ישראל נ' קראסנופולסקי (16.12.2022)). ואולם, בית משפט זה נותר בדעתו, כי אין בכך כדי להצדיק הימנעות מהסתייעות בתסקיר מעצר, מקום בו הדבר נדרש (בש"פ 611/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (27.01.2023)).

12.נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין סחר בסמים, כאשר אין חולק שהעבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. כידוע, הנטל המוטל להפריך את חזקת המסוכנות מוטלת על הנאשם, כאשר לא בנקל יורה בית המשפט על שחרורו של נאשם בעבירות סמים לחלופת מעצר (בש"פ 6667/20 אלאסד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (11.10.2020)). בית משפט השלום סבר, כי בנסיבות אלה, נדרש לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן לצורך בחינת האפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר. לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת בית משפט השלום המצדיק היעתרות לבקשה; וממילא סבורני כי החלטה זו מאזנת באופן ראוי בין זכותו של המבקש לחירות, לבין האינטרס של הגנה על שלום הציבור וביטחונו מפני המסוכנות הנשקפת מהמבקש.

13.אשר על כן, הבקשה נדחית.