בש"פ 3843/06 מדינת ישראל נ. מאהר חילף

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת.פ. 1105/05 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ביום 15.8.05 הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב-אישום, המייחס למשיב ולשלושה אחרים מספר רב של עבירות רכוש. לאחר ששלושת הנאשמים האחרים הודו במיוחס להם והורשעו, תוקן כתב האישום, ביום 15.1.06 נגד המשיב והוא כולל כעת 16 אישומים נפרדים. בגדרי האישומים האמורים מיוחסות למשיב ביצוע של 15 עבירות גניבה; 15 עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון; 4 עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע עוון; עבירה של פריצה לרכב; שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט; 3 עבירות של הסתייעות ברכב לביצוע פשע; עבירה של מסחר ברכב; שתי עבירות של גניבת רכב; שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של הדחה בחקירה.

על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המשיב שימש חלק מחבורה, אשר פעלה באיזור הצפון וביצעה באופן שיטתי גניבות של כלי רכב חקלאיים, ציוד הנדסי חקלאי וארגזים למשאיות. על-פי רוב, הגניבות בוצעו תוך שימוש בדפוס פעולה קבוע, שעה שעם איתורו של הרכוש המיועד לגניבה, היה מגיע המשיב למקום עם משאית ומעמיס לתוכה את הרכוש הגנוב, אשר היה מועבר לאחר מכן לשטחי הרשות הפלסטינית ונמכר שם, לכל המרבה במחיר. שוויו של הרכוש הגנוב מוערך במאות אלפי שקלים.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת (להלן: המדינה) בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 18.8.05, הורה בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ב' ארבל) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. להשלמת התמונה העובדתית, יצוין, כי בחודש ינואר 2006 נעצר אחיו של המשיב, שנחשד אף הוא במעורבות במעשיי הגניבה המיוחסים למשיב. בעקבות האירוע האמור, ובהתאם לבקשה מוקדמת של המדינה, הוחלט, מטעמי יעילות, לאחד את הדיון בעניינו של המשיב עם זה של אחיו, ואף הוגש כתב אישום מתוקן.

עתה, משנסתיימו תשעה חודשים בהם המשיב נתון במעצר, ומשלא נסתיים המשפט, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

לטענת באת-כוח המדינה, המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מקימים חזקת מסוכנות ברורה, נוכח העובדה שמדובר בשורת עבירות גניבה, שבוצעו בתכיפות רבה, בחבורה ובאופן שיטתי ומתוחכם. בנוסף, נטען, כי עניינו של המשיב מעלה חשש מובהק לשיבוש הליכי חקירה, שכן בעת ביצוע העבירות האמורות נקטו המשיב ושותפיו אמצעים שונים שנועדו להטעות את רשויות החוק, וכן לאור העובדה, שהמשיב מואשם בהדחת אדם אחר לשבש חקירה. כמו-כן, טוענת המדינה, כי משפטו של המשיב התעכב בשל דחיות רבות, שנבעו תחילה בשל הצורך להסדיר את ייצוגו של המשיב ובהמשך לאור כוונת התביעה לאחד את משפטו של המשיב, עם משפטו של אחיו, שנעצר, כאמור, בשלב מאוחר יותר.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מעצרו של המשיב, מאחר שהתביעה היא זו שגרמה, כך לדידו, להתמשכות ההליכים, בשל הגשת הבקשה לתקן בשנית את כתב האישום ולהוסיף לרשימת עדיה עדים נוספים. עוד טוען הוא, כי חלקו של המשיב במעשים נשוא כתב האישום הינו מצומצם וכי העונש הצפוי לו אינו כה חמור.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום להיעתר לבקשה.

בבואו בית-המשפט לדון בשאלת הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעת החודשים, מקום שמשפטו טרם נסתיים, עליו לתת את הדעת לשני שיקולים מרכזיים. האחד, נוגע לקצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק והשני, עניינו במידת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם וברמת המסוכנות הנשקפת ממנו (ראו למשל, בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם); בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ'

חידיקל (לא פורסם)).

פרשת ההוכחות במשפטו של המשיב החלה ביום 1.3.06 ועד כה נתקיימו 5 ישיבות הוכחות בתיק, בתאריכים: 1.3.06; 12.3.06; 13.3.06; 27.3.06 ו-4.5.06, במהלכן נגבתה עדותו של החוקר הראשי בתיק ושל 17 עדי תביעה נוספים. כאמור, משפטו של המשיב טרם הגיע לסיומו, אולם בית-המשפט המחוזי קבע שמונה מועדים נוספים לסיום שמיעת הראיות: 29.5.06; 8.6.06; 12.6.06; 22.6.06; 9.7.09; 3.9.06; 7.9.06 ו-11.9.06. חלק מן המועדים האמורים נקבעו לאחר שניתנה על-ידי החלטה, ביום 16.5.06, לפיה המדינה פנתה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לקבוע מועדים נוספים להמשך שמיעת התיק. לטענת המדינה, בית-המשפט המחוזי הציע שלושה מועדים אפשריים נוספים לפני תקופת הפגרה, אולם מועדים אלו לא תאמו ללוח הזמנים של סניגורו של המשיב.

נכון הדבר, כי בתחילה חלו עיכובים מסוימים, חלקם שלא באשמת המשיב, בשמיעת ההוכחות בתיק וקצב משפטו לא התנהל באורח משביע רצון. אולם, כעת מצטייר רושם ברור, כי בית-המשפט המחוזי עושה כל שניתן כדי להאיץ את קצב שמיעת המשפט ולסיימו. ואכן, 8 ישיבות הוכחות צפויות להתקיים במהלך ארבעת החודשים הקרובים, זאת לאחר שמספר ישיבות נוספות נדחו בשל אילוצי יומן של בא-כוחו של המשיב.

כמו-כן, ביום 15.11.05, לאחר ששלושת הנאשמים האחרים הודו במיוחס להם והורשעו, הודיע המשיב לבית-המשפט המחוזי על החלפת הייצוג ובמקביל ביקש את דחיית שני מועדי ההוכחות שנקבעו מבעוד מועד. בהזדמנות זו, ציינה באת-כוח המשיב, כי בהסכמת הנאשם, לא תועלה מצידו כל טענה כנגד חלוף תשעת החודשים. המשיב אף הבהיר, כי הוא מודע לכך שמעצרו עלול להיות מוארך מעבר לתשעת החודשים עקב הדחיות לשם הסדרת הייצוג. אמנם, המשיב טוען כעת, כי הגשת כתב האישום המתוקן השמיטה את הקרקע מתחת להסכמה האמורה. אלא, שמהסכמה זו למדים אנו, כי עוד טרם הגשת כתב האישום המתוקן, המשיב היה ער לכך, שחילופי הסניגורים הביא לשיהוי ממשי בתחילת משפטו, אשר עשוי להצדיק את הארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים.

זאת ועוד, יש לזכור, כי העבירות המיוחסות למשיב הן חמורות ביותר. הדבר בא לידי ביטוי, בתדירותן של מעשי העבירה, בהיקף הנזקים שנגרמו, ברמת התחכום ובאופן השיטתי בו נהגו המשיב ושותפיו. אין חולק, כי לאור טיבן של עבירות אלו, מסוכנותו של המשיב לציבור הינה גבוהה. בהתחשב בכך, כמו גם בעובדה שמדובר בהארכת מעצר ראשונה, לא נותר לי אלא לקבוע, כי במערך האיזונים בין מסוכנותו לציבור מחד לבין זכותו למשפט מהיר מאידך, הכף מטה לעבר האינטרס הציבורי המתבטא בנטרול מסוכנותו של המשיב באמצעות הארכת מעצרו.

אשר-על-כן, בהתחשב במכלול הנסיבות האמורות, ובכללן: רמת המסוכנות הנשקפת מן המשיב; העובדה שהשיהוי בהתנהלות המשפט נגרם, בין היתר, עקב חילופי הסנגורים; הסכמתו של המשיב להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים; וכן לאור העובדה שבזמן הקרוב צפויות ישיבות הוכחות רבות, איני רואה כל הצדקה, לעת הזו, להורות על שחרורו של המשיב.

אי לכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 15.5.06, או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ. 1105/05 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים.

בית-המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים, על-מנת לסיים את שמיעת התיק במועד מוקדם ככל שניתן.