בש"פ 3871/08 סייד גליואת נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' סגן הנשיא השופט ב' אזולאי ) בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים בעניינו.

2.

כנגד העורר ואדם נוסף (להלן – עאטף ) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לעוון, קשירת קשר לפשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה ובנסיבות מחמירות, ניסיון להעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ציוד דו שימושי מפוקח ועשיית מעשים מטעים. מעובדות כתב האישום עולה כי בינואר 2008, או בדצמבר 2007, העורר, תושב רהט, קשר עם אחרים – בהם תושב רצועת עזה המכונה "חמיס" – להעביר לרצועת עזה כמות גדולה של אשלגן חנקתי, שממנו ניתן לייצור חומרי נפץ. העברת החומר האמור לרצועת עזה אסורה ועל פי עובדות כתב האישום, העורר הטעה את עובדי מסוף הגבול בכרם שלום כך שיחשבו שהחומר המדובר הוא קמח וכך יאפשרו לו להעביר את החומר האסור. כעולה מכתב האישום, עאטף שוכנע על ידי העורר להצטרף לקשר ובתיווכו של העורר, העביר חמיס העזתי לעאטף סכום כולל של כ-49,000 ש"ח באמצעות בנק הדואר ברהט. עאטף נאשם כי העביר את האשלגן החנקתי לשקי קמח ואף העלים ראיות על ידי הסתרת שקי האשלגן הריקים בבית גיסו. כאמור בכתב האישום, העורר נאשם כי הודיע בתאריך 13.1.08 לעאטף כי עליו להתכונן להעברת האשלגן לרצועת עזה ועאטף מצידו דיבר עם גיסו שהיה מעורב אף הוא בקשר וביקש אותו לדאוג להעמסת המשטחים ועליהם שקי האשלגן והקמח על המשאית, שתעביר אותם למעבר הגבול. יום למחרת אכן הגיעה משאית שנשלחה על ידי חמיס העזתי, והייתה נהוגה על ידי ליאור אהרון (להלן – אהרון ). על פי כתב האישום העורר נכח במקום בעת העמסת המשאית באשלגן החנקתי. על המשאית הועמסו כ שישה טון אשלגן , ושמונה טון קמח. המשאית נתפסה לבסוף במעבר כרם שלום.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים בעניינו. בית המשפט הנכבד קמא קיים דיון בבקשה והורה לבסוף על מעצרו על העורר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט הנכבד קמא נקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, ובפרט – הודעותיו המפלילות של עאטף, הודאתו של העורר כי הוא שימש כמתווך בעסקה ואי יכולתו להסביר את קיומן של שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו ולדבריו הוא היחיד שמשתמש בו – לחמיס העזתי, זאת למרות טענתו המפורשת כי מעולם לא חייג אל חמיס. בית המשפט הנכבד קמא למד ממכלול הנסיבות כי העורר ידע שלא מדובר בפעולות תמימות של העברת דברי מזון, או מוצרי חקלאות לרצועת עזה וכי מדובר בהעברת חומרים אסורה. כן ציין בית המשפט הנכבד קמא כי בידי המשיבה ראיות המלמדות על רכישת האשלגן, תמונות של שקי האשלגן שנזרקו לאחר שעורבבו עם שקי הקמח, ראיות על קבלת כספים, פלט השיחות היוצאות – ובאלה די כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית בהתאם לסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – החוק ). בית המשפט הנכבד קמא קבע עוד כי במקרה דנן גם מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר, ונוכח חומרת העבירות המיוחסות לו –אין מקום לשקול כאן חלופת מעצר, שכן לא ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר.

4.

ב"כ העורר שב וטוען בהודעת הערר כי העורר לא ידע שבכוונת עאטף וחמיס (שאיתו הוא מודה כי יצר את הקשר הראשוני, אך זאת לדבריו במטרה למכור לו קמח) להעביר אשלגן חנקתי לרצועת עזה. כן טוען העורר כי לא ביצע כל פעולה אקטיבית המעידה כי ידע על הקשר בין עאטף לחמיס. העורר מדגיש כי אף במהלך העימות שנערך בינו לבין עאטף, התקשה עאטף לחזור על טענותיו המפלילות בפה מלא וכי הודעותיו של עאטף לגבי העורר אינן מלאות ומדויקות. ב"כ העורר ציין עוד כי בניגוד למיוחס לו, לא נכח במקום בעת העמסת האשלגן החנקתי על המשאית, ואין לכך כל תימוכין בחומר הראיות. בדיון בפני טען ב"כ העורר עוד כי בזמן האירועים המיוחסים לעורר שירת בנו כחייל בצבא ההגנה לישראל באזור רצועת עזה ולא מתקבל על הדעת כי העורר יבצע את העבירות המיוחסות לו בזמן שהדבר עלול – בסופו של יום – לפגוע בבנו החייל.

עמדת המשיבה היא כי דין הערר להידחות. לטענת המשיבה, קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי הודעותיו של עאטף, בשילוב עם אמרותיו של העורר עצמו כי הוא מכיר את חמיס העזתי וכי הוא זה שפנה אליו לראשונה וכן נוכחותו של העורר בשיחה שקיים עאטף עם חמיס ובה דובר על העברת אשלגן וקמח ולבסוף פלט השיחות של העורר המלמד על שיחותיו עם חמיס– מלמדות על מעורבותו באירוע ומהוות תשתית ראייתית מספקת לצורך החוק.

5.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהודעה מטעם המדינה, שמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה ועיינתי בחומר הראיות שנמסר לי – מסקנתי היא כי דין הערר להידחות.

6.

סעיף 21(ב) לחוק מחייב קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנאשם לצורך מעצרו עד תום ההליכים. לאחר עיון בחומר החקירה שנמסר לי, שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה במקרה דנן במבחני ההלכה הפסוקה להוכחת המיוחס לעורר. במה דברים אמורים –אבהיר להלן:

ראשית , הפללתו של העורר בידי עאטף. הודעותיו של עאטף במשטרה, כמו גם זיכרונות הדברים מחקירותיו בשירות הביטחון הכללי, מסבכות את העורר במעורבות באירועים. עאטף מספר בהודעותיו ובחקירותיו בשירות הביטחון הכללי כי העורר הוא זה שיצר את הקשר הראשוני עם חמיס העזתי, וכי חמיס אמר בשיחה שניהל עם עאטף ברמקול, כאשר העורר מאזין לה, כי מדובר בקמח ובאשלגן. כמו כן מספר עאטף כי כמעט מדי יום לפני העברת החומר לרצועת עזה התקשר אליו העורר ושאל שוב ושוב האם "הסחורה" מוכנה. בהודעה אחרת מסביר עאטף כי המילה "סחורה" שימשה בשיחותיהם לתיאור הקמח והאשלגן. עאטף אף אומר בהודעתו כי העורר אמר לו, עוד לפני שהוא עצמו דיבר עם חמיס העזתי, כי מדובר בקמח ובאשלגן. כמו כן, עאטף מסר בחקירותיו פרטים שהתבררו כנכונים, כמו, למשל, העובדה שחשבונו של העורר מעוקל ועל כן חמיס העביר את הכסף אך ורק לעאטף ולא לעורר. עאטף מוסר גרסה סדורה של האירועים, שאמנם אינה חפה מסתירות פנימיות, אך גם אלה מוסברות על ידו בדיעבד לאחר שהוא מעומת עם הסתירות.

שנית , הודעתיו של העורר עצמו. העורר מכחיש בחקירותיו כי ידע שמדובר גם באשלגן ומתעקש שמדובר היה בקמח בלבד. הוא גם מכחיש כי שוחח עם חמיס העזתי. ואולם, אין לעורר כל הסבר לקיומן של שיחות נכנסות מחמיס העזתי למכשיר הטלפון הנייד שלו. הוא גם לא יודע להסביר מדוע מספרו של חמיס שמור במכשיר הטלפון הנייד שלו תחת השם רמזי. יודגש כי העורר מודה כי אין בינו ובין עאטף סכסוך כלשהו ואינו יכול להסביר מדוע ירצה עאטף להפליל אותו. היינו, גרסתו של העורר לאירועים אינה סדורה, אינה עקבית, וקיימות בה סתירות משמעותיות, בפרט לגבי הקשר שלו עם חמיס העזתי.

שלישית , העימות בין עאטף לעורר. במהלך העימות בין עאטף לעורר מטיח בו עאטף כמה וכמה פעמים כי ידע על קיומו של האשלגן וכי ידע על כל הפרשה. העורר אמנם מכחיש בעימות כי ידע עובדה זו ואולם עאטף לא מפסיק ואומר לעורר "אתה רוצה להגיד לי שלא ידעת כלום, אין דבר כזה, אתה יודע הכל... אתה רוצה שאני אפול בתיק". עוד אומר לו עאטף "אתה מפיל עלי את התיק סתם". עאטף מטיח בעורר כי הוא ידע הכל, וכי הוא שוחח איתו (עם עאטף – ח"מ) פעמים רבות בטלפון. העורר מכחיש כי שוחח איתו בטלפון, ועאטף מסביר לחוקרים כי הוא אכן שוחח איתו אך לא ממכשיר הטלפון שלו וזאת על מנת שלא יירשמו השיחות. בחלק מסוים של העימות אף מכחיש העורר כי הוא מכיר את חמיס העזתי, המכונה כאמור גם רמזי, ואף אומר שלא דיבר איתו כלל. הדבר עומד, כאמור, בסתירה לפלט השיחות הנכנסות למכשירו של העורר, דבר המלמד על קיומן של שיחות עם חמיס העזתי.

הצטברותן של הראיות המפורטות לעיל מהווה, לשיטתי, תשתית ראייתית לכאורית מספיקה לצורך סעיף 21(ב) לחוק בהתאם למבחנים שנקבעו לכך בפסיקה הקובעים כי בשלב זה על הראיות לכאורה לעמוד במבחן הפוטנציאל ההוכחתי ובמבחן סיכויי ההרשעה על פיהן (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 133 (1996); בש"פ 3352/08 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.6.2008)).

7.

חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מצביעות על מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר. המעשים המיוחסים לעורר הם מעשים חמורים, שהיה בהם כדי לפגוע בביטחון המדינה ובשלום הציבור באופן חמור. בהקשר זה יוער כי מחוות דעתו של ראש מעבדת החבלה במחוז דרום במשטרת ישראל עולה כי כמות של 6 טון אשלגן חנקתי יכולה לשמש למאות קילוגרמים של חומר נפץ הודף, המשמש לרקטות המיוצרות ברצועת עזה. על כן, בדין קבע בית המשפט הנכבד קמא כי במקרה דנן לא ניתן, בשלב זה, לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר –בחלופת מעצר. אולם, נוכח עברו הנקי של העורר והעובדה שניהל, על פי הטענה, חיים נורמטיביים עד כה ובניו שירתו בצבא, נראה כי לא ניתן לפסול על הסף חלופת מעצר כלשהי, במידה וזו תוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. מובן שנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, צריך שתהא חלופה זו מתאימה לנסיבות העניין. ככל שיהיה בידי העורר להציע חלופה מסוימת, שתוכל לשיטתו לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ותכלול פיקוח הדוק של מפקחים הולמים וראויים, ריחוק גיאוגרפי מן האזור ואיזוק אלקטרוני – שמורה לו הזכות לפנות בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט הנכבד קמא, זאת אם יחול בעתיד כרסום כלשהו בראיות, כנטען וכמובטח על ידי פרקליטו או שתקום עילה אחרת המצדיקה עיון חוזר. יודגש כי אין באמור בהערתי זו כדי להשפיע לכאן או לכאן על החלטת בית המשפט הנכבד קמא, ככל שתוגש בקשה מתאימה כזו בעתיד.

8.

נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה איפוא.