בש"פ 3889/06 מדינת ישראל נ. אלירן גואל

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 40251/05 בעניינם, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. בשל העובדה, כי באי-כוח המשיבים 1 ו-4 נתנו הסכמתם לבקשת המבקשת, הבקשה אשר בפני הינה בנוגע למשיבים 2 ו-3 בלבד.

5129371

ביום 20.11.2005 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיבים ואדם נוסף, המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); כן הואשמו המשיבים 2 ו-3, יחד עם המשיב 1 בעבירה של ייצור נשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק וכן החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק. בנוסף, הואשם המשיב 2 בעבירה של רכישת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ראשית הפרשה בסכסוך דמים אשר נוצר בין המשיב 1, אסיר, לבין אדם אחר - חני ג'רבי (להלן: ג'רבי), שלו ייחס המשיב 1 את רצח אחיו וכן ניסיון לפגוע בו. לפיכך, קשר המשיב 1 עם המשיבים 2-4 ואנשים נוספים קשר לרצחו. כתב האישום מגולל את פעולותיהם השונות של המשיבים, אשר בתמצית, גנבו לבנות חבלה צה"ליות, השתמשו בהם בכדי לייצר מטעני חבלה נשלטים בשלט רחוק, כל זאת מתוך מטרה להצמידם לרכב וליצור פיגוע המכוון לרצוח את ג'רבי. כל הפעולות הללו נעשו באמצעות תכניות מפורטות, שיחות טלפוניות ופגישות, כולן בהדרכתו ובהנחייתו הפעילה של המשיב 1, כאשר הוא עדיין נמצא מאחורי סורג ובריח. לאחר הכנות רבות מתוך דחיפות גדולה, בתאריך 1.8.2005 נעצרו משיבים 2 ו-3 בכניסה למזכרת בתיה, כשברכב שבו נסעו היה מונח לרגלי המשיב 3 מטען חבלה מוכן לפעולה. זמן קצר לאחר מכן, נעצרו משתפי פעולה עם המשיבים בבית ששכרו המשיבים מבעוד מועד, כאשר ברשותם נמצאו מטעני חבלה מוכנים, לבנות חבלה נוספות, אמצעים נוספים לבניית מטענים וכן כדורי אקדח. ראיותיה העיקריות של המבקשת מושתתות ברובן על עדותו של עד המדינה, יצחק מויאל (להלן: מויאל), אשר היה חלק מחבורת הקושרים במשך זמן מה, עד שהתחיל לשתף פעולה עם המשטרה וכן עדותו של שלמה קראדי (להלן: קראדי), אשר לקח חלק פעיל בבניית מטעני החבלה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים ויתר הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. בתאריך 8.9.2005 התקבלה בקשה זו בנוגע למשיב 1 ובתאריך 21.9.2005 התקבלה הבקשה גם ביחס למשיבים 2 ו-3. באשר למשיב 4, לאחר דיון מפורט בנוגע לראיות שבתיק קבע בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) ביום 26.9.2005, כי גם נגדו קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. כן קבע בית-המשפט המחוזי, כי עילת המעצר מזדקרת מאליה וכי המשיב 4 קשר קשר לרצח, לא רק בדיבור ובכוונה, אלא בפעולה אינטנסיבית, תוך השקעת משאבים ומאמץ לרכוש ולייצר אמצעי חבלה בכוונה לפגוע בבני אדם. משכך, נעצר גם הוא עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. עררו של המשיב 4 על החלטת בית-המשפט המחוזי נדחה על-ידי בית-משפט זה בבש"פ 10106/05 (כבוד השופט א' א' לוי), בשל הקביעה, כי מסוכנות המשיב 4 גלויה על פניה ובנסיבות כה קיצוניות אין כל מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר.

משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פונה המבקשת לבית-משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים, היא הבקשה שבפני.

לטענת בא-כוח המבקשת, נסיבותיהם של המעשים המיוחסים למשיבים מקימים חזקה בדבר מסוכנותם הרבה. כן טוען בא-כוח המבקשת, כי בתיק קבועים מספר תאריכים לשמיעת הוכחות שבהם, בתקווה, תסתיים לפחות פרשת התביעה. כן טוען הוא, כי חלק מהעיכובים בשמיעת ההוכחות מקורם בהתנהלות המשיבים ובאי-כוחם. על-כל-פנים, מסוכנותם הרבה של המשיבים, לאור המיוחס להם בכתב האישום החמור ועברם הפלילי הכבד, מחייבת את הארכת מעצרם - כך אליבא דבא-כוח המבקשת.

מנגד, מתנגדים באי-כוח המשיבים לבקשה וטוענים, כי אין מדובר בעבירה של ניסיון לרצח, אלא בקשירת קשר לביצוע פשע, שהיא עבירה פחותה בחומרתה. בנוסף, טוען בא-כוח המשיב 2, כי אין למשיב 2 עבר פלילי מכביד כלל וכלל וכי הינו אדם צעיר, אשר יש לו אפשרות אמיתית להשתקם ויש מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו. באשר למשיב 3, טוען בא-כוחו, כי התארכות ההליכים שלא באשמתו מביאה לכך, כי האיזון בין האינטרסים השונים חייב להשתנות לטובת שקילת חלופת מעצר בעניינו, בוודאי כאשר מביאים בחשבון את פרשת ההגנה, העלולה גם היא להתארך. כן טוען בא-כוח המשיב 3, כי חלקו בפרשה קטן ביותר יחסית למשיבים האחרים, באשר הוא נקשר רק עם תפיסת המטען ואין לגביו טענה, כי ייצר או רכש מטענים או גייס את קראדי, מייצר המטענים. בנוסף, מצביע בא-כוח המשיב 3 על נסיבותיו האישיות ומעמדו כמפרנס וכאב לתינוקת.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

כפי שציין בית-משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם), בדונו בסוגיית הארכת המעצר לאחר תום התקופה של תשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (וראו גם בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר (לא פורסם); בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית-משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על-מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסם)).

במקרה שבפנינו, מדובר במשיבים אשר כנגדם קיימות ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירות מהחמורות ביותר המנויות בחוק העונשין ואשר בוצעו מתוך תכנון קר, מתוך תכלית ברורה לפגוע בחיי-אדם ומתוך אדישות לפגיעה נוספת בחיים של אנשים סובבים, כפי שקורה במקרים רבים של אירועים חבלניים על רקע פלילי. משכך, אני דוחה מכל וכל את הטענות כאילו לא נשקפת לציבור מסוכנות מהעוררים. באשר לקצב התקדמות שמיעת התיק, לנוכח המועדים אותם קבע בית-המשפט בחודשים הקרובים, כולי תקווה, כי משפטם של המשיבים יסתיים בקרוב.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים 2 ו-3 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 21.5.2006 או עד למתן פסק-דין בת"פ 40251/05 בבית המשפט-המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.