בש"פ 3923/07 מדינת ישראל נ. אליהו אריש

(בעניינם של משיבים 5-2)

1.

על-פי המיוחס להם בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, קשרו משיבים 4-1, בחודש אפריל 2006, להשיג מאחרים תת-מקלע מסוג "עוזי", תחמושת וציוד להשתקת-קול לכלֵי-נשק. משיב 5, שנתבקש לסייע בהעברתם של אמצעי לחימה אלה מנתניה לירושלים, עשה כן בתאריך 27.4.06 אך נעצר בידי המשטרה בטרם היה סיפק בידו להשלים את שליחותו. המשיבים כולם הועמדו לדין בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בנשק, רכישת נשק והובלתו.

2.

עם הגשתו של כתב-האישום נעצרו המשיבים עד תום ההליכים נגדם. הם מוחזקים במעצר מזה כשנה (משיב 5 מתאריך 12.5.06 והיתר מיום 29.5.06), וכעת מבקשת המדינה להאריך את מעצרם בשלושה חודשים נוספים. בדיון שהתקיים בפני טענה באת-כוחה המלומדת של המדינה, עורכת-הדין א' גליקסברג , כי קיימות ראיות מוצקות הקושרות לכאורה את המשיבים למעשים המיוחסים להם, וקיים חשש להימלטותם מן הדין ולשיבוש מהלכי משפט. עוד נטען, וחיזוק לכך נמצא למשיבה גם בעברם הפלילי המכביד של משיבים 3-1 ו-5, כי תרופתה היחידה של המסוכנות הנשקפת מן המשיבים היא המשך החזקתם מאחורי סורג-ובריח. הוסיפה המדינה והטעימה, כי משפטם של המשיבים, שנשמע כיום ברציפות ובאורח תדיר, מצוי בשלב מתקדם בו קרובה התביעה לסיים את השמעת עדיה, ואם התעכב ההליך מראשיתו אין לזקוף זאת אלא לחובת המשיבים ובאי-כוחם.

3.

מנגד, טען בא-כוחו של משיב 2, עורך-הדין ש' קוקוש , כי ביסוד בקשתה של המדינה לא עומדת מסוכנותם של המשיבים כי אם טעמים שאינם ממין הענין, וכי נוכח העדויות שנשמעו עד כה במשפטם, ממילא מתערערת התשתית הראיתית שהוצגה לחובת המשיבים. הוסיף עורך-הדין וטען, כי האישום המיוחס לשולחו – רכישת נשק, אינו מצדיק את הותרתו במעצר. בא-כוחם של משיבים 4-3, עורך-הדין ד' דרעי , גרס מצדו כי אין יסוד להצהרת המדינה כאילו עומדת היא בפני סיום פרשת התביעה, שכן עדים רבים מאלה המנויים בכתב האישום טרם העידו, ובפרט אמורים הדברים בעֵד המדינה בפרשה, אשר הוכרז כעד עוין והשלמת חקירתו תארך עוד זמן רב. ממילא, הוסיף וטען, ניתן להתגבר על המסוכנות הנטענת באמצעות קביעתה של חלופת מעצר, כפי שנעשה בענינם של חלק מן הנאשמים האחרים בפרשה. ואילו בא-כוחו של משיב 5, עורך-הדין מ' אדטו , הוסיף לשולחו כי המסוכנות הנטענת בענינו אין לה על מה שתסמוך נוכח חלקו השולי, יחסית, בפרשה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה והאזנתי לטענות הצדדים, מסקנתי היא כי אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים כולם. את הכף בענין זה מכריעה, לפחות בעת הזו, התקדמותם של ההליכים בבית-המשפט המחוזי והעובדה שהם מתנהלים בקצב מהיר יחסית. בד בבד, שיוויתי לנגד עיני את חומרתם של האישומים המיוחסים למשיבים, כמו גם את פעולתם כחבורה למימושו של הקשר הפלילי שנרקם, ולכך הוספתי את ההרשעות הקודמות הנזקפות לחובת חלקם. המסקנה המתחייבת מכל אלה היא כי המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, כמו גם החשש כי מי מהם יפעל לשיבוש ההליכים, הם מוחשיים ולא ניתן להתגבר עליהם באמצעות קביעתה של חלופת מעצר.

ברי, עם זאת, כי ככל שבגדר ליבון נוסף של הענין בתום תקופת המעצר המבוקשת, יהא בידי המשיבים להצביע על שינויה של נקודת האיזון בין משך ההליכים לבין מידת המסוכנות הנשקפת, כי אז יוכלו הם לחזור ולהציע חלופה למעצרם, אשר תיבחן לגופה.

5.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרם של משיבים 4-2 ב-90 ימים שמנינם מיום 30.5.07, ועל הארכת מעצרו של משיב 5 לפרק זמן זהה החל מיום 13.5.07, או עד למתן פסק-הדין בת"פ 2077/06 של בית-המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם.