בש"פ 3968/05 דרויש מנצור נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 13.4.05 (השופט כבוב) בתיק ב"ש 91091/05, שבגדרה נדחה עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 20.3.05 (השופטת בכור) בתיק ב"ש 2626/05, לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב, החזקת נכס חשוד כגנוב, נשיאת סכין שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש הליכי משפט, וכן עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי ציות לתמרור אדום ונסיעה כנגד כיוון התנועה.

ג.לפי הנטען בכתב האישום, במועד 12.3.05 התפרץ העורר יחד עם אחר הנאשם עימו, לרכב; האחר ניפץ את שמשת חלון הרכב והשניים פירקו מכשיר רדיו דיסק. הם נמלטו מן המשטרה שדלקה אחריהם ברכב שבו נהג העורר. העורר סיכן כנטען חיי אדם בנהיגתו וביצע עבירות תעבורה רבות. משנתפסו השניים על ידי השוטרים נמצאו ברשות העורר שלושה מכשירי טלפון נייד החשודים כגנובים, וברשות האחר נתפס סכין. בהמשך ניסה העורר להניע את האחר למסור עדות שקר בחקירתו.

ד.בית משפט השלום האריך את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים, בעמדו על מסוכנות העורר, ועל החשש פן יימלט מאימת הדין וישבש הליכי משפט. צוין כי לעורר הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, שבגינן ריצה עונש מאסר, כי בעת ביצוע העבירה היה אסיר ברישיון וכי לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה בן שבעה חודשים; עוד נקבע, כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו. גם מעצרו של הנאשם האחר הוארך עד לתום ההליכים. ערר שהוגש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי התקבל ביחס לאחר ונדחה ביחס לעורר. לעניין זה צוינו נהיגתו המסוכנת של העורר עת ניסה להימלט מן השוטרים, עברו המכביד, הפרת תנאיו כאסיר ברישיון שלושה חודשים בלבד לאחר שחרורו המוקדם, ואי נטילת אחריות על מעשיו כעולה מתסקיר שירות המבחן. האחר שוחרר, בין היתר, בשל מצבו הרפואי.

ה.(1) בערר הנוכחי נטען, כי עולות שאלות ביחס לעוצמת הראיות כנגד העורר, בין היתר, בשל סתירות בין גרסאות השוטרים, ובשל הימצאות מפתחות הרכב שבו, לפי הנטען, נהג העורר, בחזקת הנאשם האחר. עוד נטען, כי ראוי לאמץ את עמדת תסקיר שירות המבחן, שהמליץ על חלופת מעצר ביחס לעורר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו. נטען, כי לא היה מקום לאבחן לעניין חלופת המעצר בין העורר לבין הנאשם האחר, אשר אף לו עבר פלילי ותלוי כנגדו עונש מאסר מותנה. בדיון טען בא כוח העורר, כי חלופת המעצר שהוצעה בבית אביו של העורר ראויה.

(2) בא כוח המדינה השיב, כי הראיות לכאורה טובות, ולגבי השותף הובא בחשבון מצבו הרפואי.

ו.(1) בית משפט השלום בהחלטתו פירט היטב את הראיות דבר דבור על אופניו, ובית המשפט המחוזי נדרש לכך. לאחר עיון לא ראיתי מקום להטיל ספק בתשתית הראייתית הלכאורית. עיינתי בגליונות ההרשעות הקודמות של העורר ושותפו, וכן בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי לעניין העורר. לעורר תשע הרשעות קודמות בעבירות אלימות ובעבירות רכוש תוך "התמחות" בפריצה לרכבים (כעבירה הנוכחית), ובעבירות סמים, וזאת מגיל 16 ועד עתה (הוא בן 27). בין היתר נדון למאסר בפועל של חמש שנים ושל 7 חודשים וכן למאסרים על תנאי. לשותף – בגיל דומה ובותק פלילי מגיל 17 – עבירות דומות, אך מספר הרשעות פחות, ונשא ככל הנראה עונש מאסר קצר יחסית.

(2) אציין כי בית המשפט המחוזי, בשונה מבית משפט השלום, החליט לבחון חלופת מעצר נגד העורר ושותפו, כיוון שבעבירות רכוש עסקינן, בציינו שאין לגביהן מקום לקבוע מראש העדר חלופת מעצר. שירות המבחן המליץ על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית ההורים. ואולם, בית המשפט לא קיבל את ההמלצה, בשל טיב העבירות המיוחסות לו והעבר הפלילי.

(3) חוששני כי אין בידי להעתר לערר ולהתערב בהחלטת בית המשפט קמא. אדם המבצע עבירות – לכאורה – כשאך לאחרונה שוחרר ממאסר ממושך, כשלחובתו עבר פלילי מגוון, בחלק ניכר בעבירות דומות, חרף גילו הצעיר, והוא מגלה את התעוזה של שיבה לביצוע עבירות בידעו את המחיר – אינו ראוי לאמון בית המשפט. שומה על בית המשפט להביא בחשבון את אינטרס הציבור ואת מצוקתם ותסכולם של קרבנות העבירות, אף כשאלה עבירות רכוש. יש איפוא מסוכנות לבטחון הציבור (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, השופטת ביניש). מתווספת לכך המסוכנות שבעבירות המיוחסות לעורר בקשר לנהיגה הפרועה. אמנם, כאן לא הואשם העורר – כפי שנוהגת פרקליטות מחוז הדרום – בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), ומבלי שאדרש לכך בתיק דנן, ישנה שאלה (שכבר עמדתי עליה לא מכבר בע"פ 3383/05 אנוואר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) של מדיניות ארצית של התביעה בכגון דא. ואולם, די בעובדות שלגביהן נקבעו ראיות לכאורה ובעבירות שבהן הואשם העורר, בנוסף לעברו כאמור, כדי להצביע על מסוכנותו. שותפו רחוק אף הוא מלהיות טלית שכולה תכלת, אך עברו הפלילי מכביד פחות, לו לא יוחסו עבירות התעבורה במקרה דנן, ויש רקע רפואי אליו נדרש בית המשפט המחוזי. לכן אין בידי לקבל את טענת האפליה.

(4) סוף דבר, לא אוכל להעתר לערר. יש לקוות כי כיוון שהעורר במעצר, ייערך משפטו בהקדם האפשרי.