בש"פ 3968/13 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצר ראשונה בתשעים ימים מיום 13.6.2013, או עד למתן פסק הדין בת"פ 33735-09-12 בבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן

והשופטים ר' כרמל ור' פרידמן-פלדמן ), לפי המוקדם.

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות מין רבות וחמורות של אינוס ומעשי סדום בקטינה. על-פי עובדות כתב האישום, בשנת 2008, בסמוך למועד בו מלאו למתלוננת 11 שנים, פגשה המתלוננת לראשונה במשיב שעבד כנהג הסעות בבית הספר בו למדה. לאחר זמן קצר החל המשיב לקיים קשר מיני עם המתלוננת ובמסגרתו ביצע בה עבירות מין תכופות, לרבות מעשי אינוס ומעשי סדום, לאורך תקופה ממושכת אשר הסתיימה באמצע שנת 2012. ביצוע מעשים אלו התרחש בדירתו של המשיב אליה הגיעה המתלוננת לבקשתו או כאשר המשיב הביאה לשם. כשסירבה המתלוננת, לעיתים, להגיע לדירת המשיב, הוא איים עליה באומרו כי יתנקם בה וידרוס אותה, כך בכתב האישום. נטען כי גם במהלך שהותו של המשיב בחו"ל במסגרת התקופה בה התנהל ה"קשר" בין השניים, הוא והמתלוננת שמרו על קשר רציף. על פי כתב האישום לאורך כל התקופה המפגשים בין המשיב למתלוננת התקיימו על בסיס כמעט יומי.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, לרבות הודעות מפורטות של המתלוננת, תחלופות דואר אלקטרוני בינה לבין המשיב ועדויות נוספות בדבר מצבה הנפשי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 18.10.2012, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת עילת מעצר מכוח החוק לאור מסוכנותו של המשיב. מסקנה זו של בית המשפט התחזקה לאחר שהוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב אשר קבע רמת מסוכנות גבוהה וכי לא נמצאה חלופת מעצר מתאימה. על כן הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

4.

על החלטה זו של בית המשפט הוגשה, ביום 13.11.2012, בקשה לעיון חוזר בטענה כי נמצאה חלופת מעצר ראויה בדמות 'מעצר בית' במרכז הטיפולי "בית חם". נטען כי מדובר במקום מרוחק ממקום מושבה של המתלוננת, שאין בו קטינים, ויש בו השגחה צמודה של מפקחים ראויים, בהתאם לסטנדרטים שקבע שירות המבחן. בקשה זו נדחתה, ועל כך הוגש ערר לבית משפט זה, במסגרתו הורה כבוד השופט סולברג להגיש תסקיר מעצר משלים בעניינו של המשיב. בתסקיר זה הגיע שירות המבחן למסקנה דומה, לפיה אין לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת. על בסיס תסקיר זה והתסקיר הקודם, ונוכח רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, הערר נדחה.

5.

באשר להתנהלות התיק העיקרי, ביום 27.9.2012 הוקרא כתב האישום למשיב, אולם רק ביום 2.6.2013 החלה להישמע פרשת התביעה בתיק, לאחר מספר רב של דחיות אשר נתבקשו ברובן על ידי המשיב מנימוקים הנוגעים לקבלה ועיון בחומר חקירה. הדיון הבא, שנועד להמשך שמיעת הראיות, נקבע ליום 26.6.2013 במסגרתו צפויים להעיד המתלוננת ועוד שני עדים בלבד.

6.

המבקשת טוענת כי המשיב, אשר לפי האישומים המיוחסים לו לא בחל בביצוע עבירות מין חמורות ביותר בקטינה לאורך תקופה ממושכת, הינו מסוכן לציבור. על מסוכנותו הגבוהה של המשיב ניתן ללמוד גם משני תסקירי המעצר שהוגשו בעניינו. בדיון שנערך לפניי הוסיפה המבקשת כי בתסקיר הראשון שערך שירות המבחן נקבעה רמת מסוכנות גבוהה בבחינת אישיותו של המשיב, ובמנותק מהיעדרה של חלופת מעצר מתאימה, עובדה שהתבררה לאחר מכן. בנוסף טענה המבקשת לקיומה של עילת מעצר בדבר שיבוש הליכי משפט, מאחר שהמתלוננת עתידה להעיד בקרוב, ושחרורו של המשיב ממעצר בשלב זה עלול להשפיע לרעה על יכולתה להעיד, אף ללא הדחה מצידו. לעניין קצב שמיעת המשפט, נטען כי על אף התמשכותם של הליכים מקדמיים שונים, כעת חלה התקדמות ממשית, הצפויה להימשך ברצף נוכח העובדה כי הרכב השופטים שיושב בתיק בבית המשפט המחוזי עתיד לצאת לשבתון בספטמבר 2013. המבקשת הוסיפה כי נמסר לה מבית המשפט שבכוונת השופטים לקדם את ניהול התיק במהירות האפשרית ולסיים את שמיעת הראיות טרם היציאה לשבתון.

7.

לטענת בא כוח המשיב, הארכת מעצר בנסיבות המקרה הנדון הינה החריג לכלל, וכי השימוש שיעשה בית המשפט בסמכותו מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים צריך להישמר אך למקרים חריגים. בנוסף, העלה בא כוח המשיב אפשרות לחלופת מעצר חדשה בדמות ישיבה כאשר המשגיחים שבה ישמשו מפקחיו של המשיב. חלופה זו לא נבחנה עד כה ואף אינה מוכרת למבקשת. לגופו של עניין טען בא כוח המשיב כי אם אכן קיימת מסוכנות הרי שהיא ספציפית לעניינה של המתלוננת, מאחר שבין השניים נרקמה מערכת יחסים אשר נסתיימה בהחלטת המשיב ולמורת רוחה של המתלוננת. רק לאחר מכן נפתח התיק כנגד המשיב. מכאן עולה, לעמדת בא כוח המשיב, כי האפשרות שאירוע מסוג זה יקרה שוב אינה ממשית. לעניין התמשכות ההליכים, נטען כי עם חלוף הזמן המסוכנות של המשיב הולכת ונחלשת. בא כוח המשיב טוען כי הדיונים בעניינו של המשיב נדחו מספר פעמים בשל מחדלה של התביעה להעברת חומר חקירה. כמו כן, נטען כי אין מקום להסתמך על ההשערה לפיה שלב ההוכחות בתיק יסתיים עד ליציאת השופטים לשבתון, וכי יכול והמשך הדיון בהוכחות יידחה לאחר מכן.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (5.3.03)). באשר לרמת מסוכנותו של המשיב סבורתני כי המעשים המיוחסים לו הם מן החמורים ביותר, המשלבים ביצוע מגוון רחב של עבירות מין קשות, מספר רב של פעמים, בקטינה בת 11 בלבד, ובמשך זמן רב העולה כדי שנים אחדות. כל זאת תוך שהמשיב, אדם מבוגר, שימש כנהג הסעות של תלמידות בית הספר בו למדה המתלוננת, כאשר הוא נושא באחריות לשלומן ולביטחונן. עוד לעניין זה, מצאתי שיש לדחות את טענת בא כוח המשיב לפיה גם אם קיימת מסוכנות, מדובר במסוכנות ספציפית ביחס למתלוננת, שכן כאמור נוכח מערכת היחסים ההדדית והמיוחדת שנרקמה ביניהם אין חשש להישנות המעשים כלפי קורבנות נוספים. העובדה שהמשיב ניהל "מערכת יחסים", כהגדרתו, עם ילדה בת 11 שהייתה נתונה להשגחתו, היא לבדה מעידה על מסוכנות כללית וברמה גבוהה.

המעשים שבוצעו לכאורה נגד המתלוננת בשילוב מסקנות תסקירי שירות המבחן מעידים על מסוכנותו הגבוהה של המשיב, ואלה מובילים למסקנה לפיה יש להיעתר לבקשה להארכת המעצר.

9.

באשר לקצב שמיעת המשפט, ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת, משתנה נקודת האיזון והולך ופוחת משקלו של אינטרס ההגנה על הציבור אל מול המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ובה-בעת גובר בהדרגה משקלה של זכות הנאשם לחירות (בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (29.1.04); בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס (1.1.03)). במקרה שלפניי, עולה מדברי המבקשת כי על אף התמשכות הליכים עד כה, הרי שבחודש האחרון נרשמה התקדמות משמעותית בתיק כאשר שלב שמיעת ראיות התביעה עומד להסתיים ביום 26.6.2013. כמו כן, דומה כי התקדמות מהירה זו תישמר, נוכח הנכונות שהביעו שופטי ההרכב לסיים את שמיעת ראיות ההגנה טרם יציאתם לשבתון, בחודש ספטמבר 2013. מכאן שעל אף חלוף הזמן ממועד הגשת כתב האישום, מסתמן שינוי מהותי בקצב שמיעת המשפט ונראה שהתיק נמצא בישורת האחרונה.

לאור האמור אני סבורה כי המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב והמשך התנהלות ההליכים הצפויה, מטים את הכף לטובת הארכת המעצר.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 13.6.2013 או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי נגד המשיב בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.