בש"פ 399/09 חסן אנואר נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' אברהם) להאריך את מעצרם של העוררים עד תום משפטם.

2.

ביום 9.11.08 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד העוררים ואדם נוסף בשם וליד חסן (להלן – וליד ) (להלן ביחד – הנאשמים ). העורר 1 (להלן – אנואר ) הינו אחיו של וליד. העורר 2 (להלן – מועין ) הינו בן דודם. הנאשמים מתגוררים בכפר משהד. בין משפחתם של הנאשמים לבין פלג אחר של משפחתם המורחבת (להלן – משפחת המתלוננים ) שרר סכסוך. בתי משפחת המתלוננים נמצאים בסמוך לבתי משפחת הנאשמים. על פי כתב האישום, בשעות הערב המאוחרות של יום 29.9.08 פרצה קטטה רבת משתתפים בסמוך לבתי משפחת המתלוננים. במהלך הקטטה יידו אנשים משתי המשפחות אבנים לעבר בני המשפחה היריבה. בני משפחת הנאשמים אף השתמשו בחומרי נפץ, כגון רימונים וזיקוקים. בשלב מסוים גמלה בלב הנאשמים החלטה, כך לפי כתב האישום, להשתמש בנשק חם על מנת להרוג אנשים מבני משפחת המתלוננים. וליד מסר לאנואר אקדח, אשר הוחזק ללא רישיון. אנואר נעמד באמצע הכביש, כיוון את האקדח לעבר אנשים ממשפחת המתלוננים, אשר היו במרחק של כמה עשרות מטרים, וירה לעברם פעמים רבות. תוך כדי הירי החליף אנואר מחסנית באקדח והמשיך לירות. וליד עמד לידו וזרק רימונים לעבר בני המשפחה היריבה. על פי כתב האישום, מועין החזיק אף הוא אקדח בלא רישיון וירה בו פעמים רבות לעבר משפחת המתלוננים. בנוסף לנאשמים שהה במקום אדם נוסף, אשר ירה לכיוון בני משפחת המתלוננים. כתוצאה מהירי נפצעו שניים מבני משפחת המתלוננים. בגין מעשים אלו יוחסו לנאשמים העבירות הבאות: ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ; חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; החזקה ונשיאה של נשק, לפי סעיפים 144(א)-(ב) לחוק העונשין); תגרה, לפי סעיף 191 לחוק העונשין.

3.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד תום משפטם. ביום 4.12.08 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה. בהחלטה קבע בית המשפט, כי קיימות ראיות לכאורה נגד שלושת הנאשמים. עם זאת, מצא בית המשפט לנכון להבחין בין הנאשמים. לגבי וליד, קבע בית המשפט כי הראיות נגדו חלשות מאלו הקיימות לגבי שני הנאשמים האחרים. על כן, כך נקבע, ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר. לגבי העוררים קבע בית המשפט, כי אין מקום לשקול בעניינם חלופת מעצר. בית המשפט ציין בהקשר זה, כי לעוררים יש עבר פלילי בעבירות אלימות. בית המשפט האריך אפוא את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. להשלמת התמונה יצוין, כי בעניינו של וליד הוגש תסקיר מעצר ובהחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 24.12.08 הוא שוחרר לחלופת מעצר.

על ההחלטה להאריך את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים הוגש הערר שבפניי.

4.

בדיון שהתקיים בפניי, הסכים בא כוחם המלומד של העוררים כי לגבי אנואר קיימות ראיות לכאורה. ואכן, בהודעות רבות שנמסרו במשטרה על ידי אנשים שהיו במקום בזמן הקטטה והירי נאמר כי אנואר ירה באקדח לכיוונם של אנשים. עם זאת, נטען על ידי הסניגור כי על אף קיומן של ראיות לכאורה היה מקום להזמין תסקיר מעצר על מנת שניתן יהיה לשקול חלופת מעצר. דעתי היא, כי חומרתם של המעשים המיוחסים לאנואר בכתב האישום אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר ועל כן אין טעם להורות על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו. כאמור, קיימות ראיות לכאורה כי אנואר ירה פעמים רבות לכיוונם של אנשים מתוך כוונה לפגוע בהם ולהמיתם. מעשים אלו מצביעים על מסוכנות גבוהה, שלא ניתן להפיגה על ידי חלופת מעצר. לאמור יש להוסיף את עברו הפלילי של אנואר, הכולל מספר הרשעות, ביניהן בעבירות אלימות. הגם שאין מדובר בעבר פלילי מכביד ביותר, דומה כי בעובדה שמדובר במספר לא קטן של עבירות יש כדי להוות אינדיקציה נוספת למסוכנות. טענת הסניגור, לפיה שחרורו של אנואר עשוי לתרום לקידומה של "סולחה" בין הפלגים היריבים במשפחה, אין די בה כדי להצדיק שחרור בנסיבות אלה. על כן, יש לדחות את הערר בעניינו של אנואר.

5.

שונים פני הדברים בכל הנוגע למועין. כאמור, במשטרה נמסרו מספר הודעות על ידי אנשים שנכחו במקום בזמן הירי. חלק מהאנשים שהיו עדים לאירוע לא הזכירו כלל את מועין או אמרו כי "רק" זרק אבנים. אחד מהנוכחים אמר בהודעה הראשונה שמסר במשטרה, כי ראה את מועין יורה באקדח לכיוון אנשים. אולם, בהודעה נוספת שמסר אמר כי ראה אותו יורה באוויר ולא לכיוון אנשים (מחמוד חסן, הודעה מיום 1.11.08). אדם אחר שהיה במקום אמר, כי ראה את מועין יורה באקדח זיקוקים (עבד אלקדר חסן, הודעה מיום 1.11.08). אחת מעדות הראייה אמרה תחילה כי ראתה את מועין יורה לכיוון אנשים. בהודעה שנייה שמסרה במשטרה אמרה שראתה אותו יורה "דברים עם אור ושורקים" (סאתנה חסן, הודעה מיום 1.11.08). ניסוח זה של הדברים יש בו לכאורה כדי לרמוז כי הירי עליו דיברה עדת ראייה זו הוא ירי מאקדח זיקוקים. נראה, כי בשלב זה הראיות לכאורה מצביעות על כך שמועין ירה באקדח זיקוקים. כמו כן, קיימות הודעות סותרות בשאלה האם מועין ירה באוויר או לכיוון אנשים. לא נטען בפניי על ידי המשיבה לגבי הסיכון הנשקף מירי באקדח זיקוקים, ואין בחומר הראיות הגולמי דבר בעניין זה. יש להניח, כי הסיכון הנובע מירי באקדח מסוג זה נמוך משמעותית מהסיכון הנובע מירי של תחמושת חיה, אף אם מדובר בירי לכיוונם של אנשים. עוד יש לציין, כי עברו הפלילי של מועין קל באופן משמעותי מזה של אנואר. בנסיבות אלו, נראה לי כי יש לבחון את האפשרות לשחרר את מועין לחלופת מעצר. גם אם תסקיר המעצר יהיה חיובי, יידרש בית המשפט המחוזי לבחון את כל הנסיבות ובכל מקרה יהא צורך לקבוע תנאי שחרור מחמירים, אשר יפיגו את המסוכנות הנשקפת ממועין ואת החשש, שהוזכר על ידי המשיבה, לשיבוש ראיות.

6.

התוצאה היא שהערר בעניינו של אנואר נדחה. הערר בעניינו של מועין מתקבל, במובן זה ששירת המבחן מתבקש להגיש תסקיר מעצר לגביו תוך עשרה ימים. לאחר שיוגש התסקיר יבחן בית משפט קמא האם יש מקום לאמץ לגבי מועין חלופת מעצר.