בש"פ 3995-23 בש"פ 3995-23

1.בפני שני הליכים הנוגעים לאותו עניין – ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 21.5.2023 שבו נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר עד תום ההליכים (מ"ת 24646-06-22, השופט א' גורדון); וכן בקשה להארכת המעצר בתשעים יום (בפעם השנייה).

2.אפתח בהצגת העובדות הרלוונטיות. ביום 13.6.2022 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד מי שבפנינו הוא העורר וגם המשיב (להלן: העורר). כתב האישום נסב על מעורבותו לכאורה של העורר בפעולות שנעשו על רקע סכסוך בין משפחתו לבין משפחתו של עמאד אבו אלהווא (להלן: המשפחה היריבה) בשכונת א-טור בירושלים. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.5.2022 בסביבות השעה 23:00, העורר הגיע לבניין שבו מתגוררים חלק מבני המשפחה היריבה כשהוא מצויד באקדח, וכמתואר בהמשך ירה בשלושה אחים, שיכונו גם המתלוננים – הייתם, מוחמד וחוסאם אבו אל הווא. תחילה, העורר עלה במדרגות הבניין כשהוא קורא בשמו של עסאם אבו אלהווא (להלן: עסאם), אחד מבני המשפחה היריבה. בהמשך, הוא דפק על דלת, וכאשר זו נפתחה לעברו הוא כיוון את האקדח אל עבר אדם בשם חליל אבו אלהווא (להלן: חליל), ואמר "תתרחק או שאני אשים לך כדור בין העיניים". חליל סגר את הדלת והעורר המשיך לעלות במדרגות אל עבר דירה נוספת, שבה מתגורר עסאם. באותו זמן אשתו של עסאם נעלה את דלת דירתם. העורר ניסה לפתוח את הדלת הנעולה, ומשהדבר לא עלה בידו ירד לקומת הקרקע, שם הבחין בהייתם. הלה שאל את העורר על מי הוא יורה, ובתגובה ירה העורר לעברו מטווח קצר כדור שפגע ברגלו השמאלית. זמן קצר לאחר מכן מוחמד יצא החוצה. בשלב זה הבחין בו העורר וירה כדור אחד לאוויר וכדור נוסף לרגלו השמאלית. סמוך לאחר מכן יצא החוצה גם חוסאם, והעורר ירה אף לעברו מטווח קצר כדור שפגע ברגלו השמאלית. לכל אחד מהמתלוננים נגרמו שני פצעי ירי כתוצאה ממעשיו של העורר, והם נדרשו לטיפול רפואי.

3.בשל המעשים המתוארים, כתב האישום מייחס לעורר את העבירות הבאות: איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק (שלוש עבירות); נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק; וכן ירי באזור מגורים לפי סעיף 340(ב) לחוק.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 20.7.2022 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובתום הדיון בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי קבע כי המעשים המתוארים בכתב האישום מקימים עילת מעצר של מסוכנות אשר מתעצמת נוכח עברו הפלילי של העורר, וכן עילת מעצר שעניינה חשש לשיבוש הליכי משפט.

5.ביום 28.11.2022 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, וזו נדחתה ביום 12.1.2023. בית המשפט המחוזי חזר על קביעותיו באשר למסוכנותו הגבוהה של העורר, ואף קבע כי אין מקום להפנות את העורר לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

6.ביום 20.2.2023 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בתיק העיקרי. לדיון לא התייצבו מספר עדי תביעה מהמשפחה היריבה (להלן: העדים). המשך הדיון נדחה ליום 4.5.2023, ולקראתו בית המשפט המחוזי הוציא צווי הבאה כדי להבטיח את התייצבותם של העדים.

7.ביום 14.3.2023 התקיים דיון בבית משפט זה בבקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 1876/23, השופט ע' גרוסקופף). העורר הסכים להארכת מעצרו בכפוף לכך שיישלח לתסקיר מבחן. בית המשפט נעתר לכך וקבע כי תסקיר כאמור יוגש עד ליום 1.5.2023, כאשר לאחר מכן יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר. בהחלטה צוין עוד כי בהתחשב בעובדה שהעורר נמצא במעצר מאחורי סורג ובריח, יש לעשות מאמץ לקבוע את יתר דיוני ההוכחות למהלך שנת המשפט הנוכחית. בעקבות בקשת דחייה מטעם שירות המבחן בית המשפט המחוזי דחה את המועד להגשת תסקיר ליום 5.6.2023, חרף התנגדותו של העורר.

8.על אף צווי ההבאה שהוצאו, העדים לא התייצבו לדיון ההוכחות ביום 4.5.2023. בעקבות זאת בית המשפט המחוזי הוציא צווי הבאה נוספים לעדים, ולצדם נקבעה הפקדה כספית לכל עד בגובה של 3,000 שקלים כדי להבטיח את שמיעת התיק במהלך שנת המשפט הנוכחית.

9.ביום 7.5.2023, עוד בטרם הוגש תסקיר שירות המבחן, הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת מעצרו, היא הבקשה העומדת ביסוד החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, העורר טען כי אי-התייצבותם של העדים משליכה על שאלת קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, במידה המצדיקה את שחרורו ממעצר ללא כל תנאי. עוד הטעים העורר כי יש ללמוד מאי-התייצבותם של העדים כי עדותם שקרית. לאחר מכן, ביום 11.5.2023, העורר מסר כי הוא מוותר על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו, ובו ביום קבע כי לא יוגש תסקיר כאמור.

10.ביום 21.5.2023 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר. במהלך הדיון, העורר נסוג מדרישתו לשחרור ללא כל תנאי, וביקש להעבירו לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני. בתום הדיון, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי ציין, כי בנסיבות שבהן המאמצים להביא להתייצבות העדים מתמשכים, לא ניתן לראות באי-התייצבותם משום "מהפך ראייתי של ממש" כנדרש בפסיקה לצורך עיון חוזר בקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין להסיק בהכרח כי אי-ההתייצבות מצד העדים מלמדת על שקריות גרסתם, ולפיכך היא אינה משנה באופן מהותי מהתשתית הראייתית הלכאורית. בית המשפט המחוזי הדגיש עוד את מסוכנותו של העורר, והוסיף כי העובדה שהעורר ויתר על עריכת תסקיר מקשה על הערכת מסוכנותו בשלב זה, בשים לב גם לכך שלא קיים מידע עדכני באשר לסכסוך המשפחתי המאפשר להבין ממה נובעת אי-התייצבות העדים.

11.כפי שציינתי בפתח הדברים – בפני שני הליכים: ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובמקביל בקשה להארכת המעצר.

12.בערר נטען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי להשפעה של אי-התייצבות העדים על התשתית הראייתית בענייננו. העורר שב וטוען כי משמעות אי-ההתייצבות היא שהעדים זנחו את גרסתם ושמלכתחילה זו הייתה שקרית, וטוען כי מלבד עדויותיהם אין למשיבה כל ראיה מפלילה כנגדו.

13.במקביל, הגישה המדינה בקשה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים, ובה טענה כי המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר מצריכה את המשך מעצרו. המדינה הוסיפה והדגישה כי היא צופה שההליכים בתיק העיקרי יתקדמו במהלך תקופת המעצר המבוקשת.

14.הדיון בשני ההליכים התקיים בפני ביום 30.5.2023.

15.בכל הנוגע לערר חזר בא-כוחו של העורר על הטענה כי ללא התייצבות העדים נחלש הבסיס הראייתי כנגד העורר. עוד הטעים בא-כוחו של העורר כי מהלך הדברים מלמד כי קיימת היתכנות נמוכה לכך שהעדים אכן יתייצבו למשפט.

16.מנגד, טען בא-כוח המדינה כי בינתיים הוצאו צווי הבאה נגד חלק מהעדים, והם כבר הפקידו כספים שנועדו להבטיח את התייצבותם. עוד הוא עמד על כך שאחד מהעדים הוא עצור, ולכן יובא לבית המשפט ללא ספק.

17.במקביל לכך, חזר בא-כוח המדינה על טענתו כי דין הבקשה להארכת המעצר להתקבל בשים לב למסוכנות הרבה העולה מן העורר.

18.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי יש מקום להורות בעת הזו על הארכת המעצר, וכי בשלב זה אין לשנות מתנאי המעצר כך שדין הערר להידחות.

19.אכן, אי-התייצבותם של העדים למשפט היא מטרידה. אין אף לשלול כי בנסיבות חריגות וקיצוניות היא עשויה להצדיק קבלת בקשה לעיון חוזר על דרך של שינוי מהחלטת המעצר (להשלכות אי-התייצבותם של עדים על דיון בבקשות להארכת מעצר, ראו: בש"פ 7811/19 מדינת ישראל נ' פלוני (27.11.2019); בש"פ 5842/22 מדינת ישראל נ' אבו סביתאן (21.9.2022)). מנגד, ומבלי לנקוט עמדה ביחס למקרה דנן, יש לזכור, כי לעיתים אי-התייצבות עדים עלולה ללמד דווקא על חשש אפשרי לשיבוש הליכים (ראו והשוו: בש"פ 5401/03 קיעאן נ' מדינת ישראל, פסקאות 5-3 (3.7.2003); בש"פ 2605/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (28.4.2020)). מבלי לקבוע מסמרות, נסיבות חריגות וקיצוניות העשויות להצדיק קבלת בקשה לעיון חוזר כאמור עשויות להיות, למשל, כאלה שבהן אי-ההתייצבות נמשכת לאורך פרק זמן משמעותי מטעמים שאינם תלויים בנאשם, עדותם של אותם עדים היא ראיית המפתח התומכת בהרשעה, ומסוכנותו של הנאשם העומד לדין אינה ברמה גבוהה.

20.ענייננו אינו נופל לגדר המקרים שבהם אי-התייצבות העדים מכריעה בשלב זה את הכף. ראשית, יש לייחס משקל רב לכך שקבועים מועדי הוכחות בטווח הקרוב. לנוכח הנסיבות שפורטו, יש להניח שהעדים, ולמצער חלק מהם, יתייצבו לדיונים אלו. שנית, בענייננו, העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מסוכנות בעצמה גבוהה. משהודיע העורר כי הוא אינו מעוניין בעריכת תסקיר שיבחן את מידת מסוכנותו, אין מקום להניח כי זו פחתה, על אף הזמן שחלף מאז נעצר. בנסיבות אלה, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין די באי-ההתייצבות כדי לשנות מהחלטת המעצר.

21.לפני חתימה, יוער כי מעיון באתר "נט המשפט" עולה כי ביום 5.6.2023 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי שאליו הובא העד חוסאם, בעוד העדים האחרים שזומנו לא התייצבו. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי הוציא צווי הבאה נוספים בתנאים מחמירים יותר לקראת דיון נוסף שנקבע ליום 28.6.2023. התפתחויות אלה אינן בפני והן מובאות לשם השלמת התמונה בלבד.

22.סוף דבר: הערר נדחה, ואילו הבקשה להארכת מעצר מתקבלת. אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של העורר בתשעים ימים החל מיום 10.6.2023, או עד למתן פסק דין בת"פ 24621-06-22 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.