בש"פ 4012/12 רוני מרקוזון נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אמיר טובי) בע"ח 10977-05-12 מיום 10.5.2012, בגִדרה נדחה הערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא אינאס סלאמה) בפ"ת 625-04-12 מיום 4.5.2012 לפסול את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, או עד חלוף ארבעה וחצי חודשים מיום תחילת הפסילה המנהלית, לפי המוקדם.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה במהירות מופרזת של 157 קמ"ש בדרך שאינה עירונית, בקטע כביש שבו המהירות המקסימאלית המותרת עומדת על 90 קמ"ש . בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לפסול את המבקש מהחזקת רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.

בית משפט השלום קיבל את הבקשה, וציין כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש. בית משפט השלום ציין כי מדידת המהירות נעשתה באמצעות מכשיר "דבורה", כאשר מכוניתו של המבקש נסעה בודדה בנתיב הימני ו'ננעלה' על-ידי המכשיר כמתחייב. עוד צויין כי מעיון בזיכרון הדברים להפעלת המכשיר עולה כי השוטר ביצע את הבדיקות המתחייבות, לרבות בדיקת המכשיר בתחילת המשמרת ובסיומה, ומצא כי המכשיר תקין. בבואו לבחון את מסוכנותו של העורר, הפנה בית משפט השלום לעברוֹ ה'עשיר' בעבירות תנועה, הכולל 11 הרשעות, רובן הרשעות בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת.

4.

על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערר וקבע כי החלטתו של בית משפט השלום, לפיה ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וכן כי מדובר במי שאחיזתו בהגה עלולה לסכן את ציבור הנהגים הנקרים בדרכו, בדין יסודה.

5.

בבקשה שלפניי טוען בא כוח המבקש כי עניין זה מעלה שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינו האישי, ואשר נוגעת לציבור רחב של נאשמים בתיקי תעבורה בנוגע לעבירות מהירות הנסמכות על מכשיר ה"דבורה" ואשר בקשות לפסילת הרישיון עד תום ההליכים המשפטיים נדונות בעניינם. לטענתו, השאלה היא מהו הרף הראייתי הנדרש באשר לבקשה לפסילת הרישיון עד תום ההליכים, שעה שהמהירות הנטענת נסמכת על מכשיר ה"דבורה".

6.

נתתי דעתי על נימוקי הבקשה, ודומני כי דינה להידחות, גם מבלי לקיים דיון בנוכחות הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). בניגוד לטענתו של בא כוח המבקש, עניין זה אינו נופל לגדר המצבים אשר מעוררים דיון בשאלה משפטית עקרונית הנוגעת לציבור הרחב וחורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.2011); בש"פ 2942/11 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 13.4.2011)). על אף האופי העקרוני שניסה בא כוח המבקש לשווֹת לעניינו, עיקר טענותיו נוגעות לקביעות העובדתיות של בית משפט השלום ושל בית המשפט המחוזי בנוגע לראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וכן בנוגע למסוכנותו, שהם עניינים פרטיים של המבקש.

7.

למעלה מן הנדרש אציין לגופו של עניין כי מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, וכי אין צורך להוכיח בשלב הזה כי קיימת הסתברות שהיא מעל לכל ספק סביר שהמבקש יורשע. כיוצא בזה, על המסוכנות מצִדו של המבקש כלפי הולכי רגל ונוסעי מכוניות אין צורך להכביר מילים לנוכח עברוֹ המכביד, הכולל מספר רב של הרשעות, מרביתן בעבירות של נהיגה במהירות מופרזת, כשלעבר זה מצטרפת הנסיעה הנוכחית, לכאורה, במהירות של 157 קמ"ש . שלילת רישיון נהיגה היא דבר מכביד; חשש מפני נטילת חיים, מכביד יותר.

הבקשה נדחית.