בש"פ 2942/11 עמי וקנין נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת מעצר עד תום ההליכים.

2.

לבית משפט השלום בנצרת הוגשה בקשה של המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של התפרצות וגניבה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. הייתה הסכמה על קיומן של

ראיות לכאורה פרט לעבירה של התפרצות וגניבה. בית משפט השלום קבע לעניין עבירה זו כי קיימות ראיות לכאורה אם כי בעוצמה חלשה (גדר המחלוקת הוא בשאלת משקלו של זיהוי). עוד קבע בית משפט השלום כי קיימת עילת מעצר ולענין זה הצביע, בין השאר על כך שלעורר הרשעות קודמות רבות. בהחלטה נוספת מיום 6.4.2011 הורה על חלופת מעצר תחת פיקוח של אמו של העורר ושל אחיו, באיזוק אלקטרוני ותנאים נוספים שקבע.

3.

המדינה הגישה ערר על החלטה זו ובקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 7.4.2011 לגביה מוגשת בקשת רשות ערעור זו, ציין בית המשפט המחוזי כי די בקיומן של ראיות לכאורה לגבי העבירות האחרות. שאלת הראיות לגבי ההתפרצות והגניבה – תיבחן בהליך העיקרי. קיימת גם עילת מעצר. לדעת בית המשפט המחוזי החלופה אותה קבע בית משפט השלום אינה חלופה ראויה בנסיבות הענין, לאור התבטאויות של האם כשנחקרה, לאור העבר הפלילי של העורר ובריחותיו ממשמורת. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר שיוגש תוך 10 ימים בו ייבחנו חלופות אחרות. בינתיים – יישאר העורר במעצר.

4.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. עיינתי בה והחלטתי לדחותה על הסף בלא לזמן את הצדדים. השאלה שבמחלוקת, נכון לרגע זה לאמיתו של דבר היא האם החלופה הקונקרטית בה בחר בית המשפט השלום היא חלופה ראויה. בא כוח המבקש ניסה לשוות לבקשה פן עקרוני, כדי לזכות ברשות ערעור, אך לאמיתו של דבר שום שאלה עקרונית אינה מתעוררת. מבלי להקל ראש בכל יום מעצר (והבאתי בחשבון את הטענה לפיה התסקיר לא יוגש כנראה תוך 10 ימים) – ענין זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור. יש להדגיש גם כי מדובר בהחלטת בינים ולא מן הנמנע כי בסופו של דבר ישוחרר העורר לחלופת מעצר. על כך איני מחווה כמובן כל דעה. איני סבורה גם שנפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי.

5.

הבקשה נדחית.