פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9380/12
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
מורסי עבד אלקאדר זועבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי בנצרת בעמ"י 53054-12-12 מיום 26.12.2012 שניתנה על ידי כבוד השופט
ת נחמה מוניץ
בשם המבקש:
עו"ד נסר אלדין זועבי
החלטה
1.
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת נחמה מוניץ) בעמ"י 53054-12-12 מיום 26.12.2012, בגִדרה התקבל עררהּ של המשיבה על החלטת בית משפט השלום מאותו יום ונקבע כי מעצרו של המבקש יוארך בחמישה ימים, עד יום 31.12.2012 בשעה 24:00, בהתאם לסעיף 13(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
2.
נגד המבקש מתנהלת חקירה בגין חשד לביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הצתת רכב מנועי, ניסיון לגרום למותו של אדם ורכישה והחזקה של נשק שלא כדין. ביום 20.12.2012 נעצר המבקש ובית משפט השלום בנצרת (השופטת אבו-אסעד, מ"י 39643-12-12) האריך את מעצרו עד ליום 23.12.2012. בית משפט השלום קבע כי עיון בחומר החקירה מעלה כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות על-ידי המבקש וכן כי קיימת עילה של מסוכנות. עוד קבע בית משפט השלום כי שחרור המבקש לחלופת מעצר יש בו כדי לשבש את מהלכי החקירה. ביום 23.12.2012 האריך בית משפט השלום (מ"י 42760-12-12) את מעצרו של המבקש בשנית, בשלושה ימים נוספים, עד יום 26.12.2012, לצורכי חקירה, מן הטעמים שצוינו בהחלטתו מיום 20.12.2012, כאמור.
3.
המשיבה הגישה לבית משפט השלום בקשה להאריך את מעצרו של המבקש בפעם השלישית. בהחלטתו מיום 26.12.2012 דחה בית משפט השלום (מ"י 51989-12-12) את הבקשה וקבע כי החשד שהתעורר נגד המבקש והצדיק את מעצרו בפעמיים הקודמות עדיין קיים, אלא שלא חלה בו התעצמות. לפיכך קבע בית משפט השלום כי בשים לב לרמת החשד, לפעולות החקירה שיש בכוונת המשיבה לבצע ולעילות המעצר, אין הצדקה להורות על המשך מעצרו של המבקש, ויש מקום לשחררו בתנאים מגבילים, אשר מחד גיסא יפגעו בחירותו של המבקש במידה פחותה, ומאידך גיסא יאפשרו למשיבה לבצע פעולות חקירה כנדרש.
4.
על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר וקבע כי עיון בחומר החקירה מעלה כי חלה תפנית בחקירה באופן שהחקירה מעצימה את החשדות נגד המבקש. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי פעולות החקירה דורשות את הישארותו של המבקש במעצר. מכאן בקשת רשות הערר שלפנַי.
5.
בבקשה טוען בא כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משקיבל את ערר המשיבה והורה על הארכת מעצרו של המבקש, על אף שבית משפט השלום קבע כי לא חלה התעצמות בחקירה וכי יש לשחרר את המבקש בתנאים מגבילים.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נימוקיה, דומני כי דינה להידחות, ואין צורך לקיים דיון בנוכחות הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים). בא כוח המבקש לא הראה כי עניין זה נופל לגדר המקרים אשר מצדיקים קבלת רשות ערר, באשר הם מעוררים דיון בשאלה משפטית עקרונית הנוגעת לציבור הרחב וחורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.2011); בש"פ 2942/11 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 13.4.2011)). טענותיו נוגעות כולן לקביעות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולהבדלים בהחלטות שתי הערכאות בנוגע לשאלה האם מעצרו של המבקש חיוני לצורכי החקירה, אם לאו. אין הצדקה לדון כעת בשלישית, ולאחר שבית המשפט המחוזי שוכנע כי חלה תפנית בחקירה אשר העצימה את החשדות וכי מצב הדברים הוא כזה שמחייב את המשך החקירה בתנאי מעצר.
7.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ד
בטבת תשע"ג (27.12.2012).
ש ו פ ט