בש"פ 7230/12 איגור דסיאטניקוב נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת נחמה נצר) בעמ"ת 23158-09-12 מיום 19.9.2012, בגִדרה נדחה עררו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (סגן הנשיא עידו רוזין) במ"ת 17835-08-12 מיום 4.9.2012, להורות על הארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בעבירה של סחר בסם מסוכן, על כך שביום 14.8.2012 בשעה 18:00, ברחוב בר גיורא בבאר שבע, נתן סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.3704 גרם נטו בתמורה לסכום כסף.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. הצדדים נחלקו באשר לקיומן של ראיות לכאורה. בית משפט השלום נעתר לבקשה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, המתבססות בין היתר על דוחות פעולה, מזכרים של שוטרים והודעת קונה הסם. בית משפט השלום קבע כי מתיק החקירה עולה תמונה של ביצוע עסקת סמים, אשר נצפתה על-ידי שוטרים בעת התרחשותה, כאשר התצפיתן מציין כי ראה בבירור את עסקת הסחר, הסמים נתפסו אצל קונה הסם בסמוך לאחר ביצוע העסקה, והכסף נתפס בכיס השמאלי האחורי של מכנסי המבקש. נקבע כי קיימת עילת מעצר סטטוטורית לחובת המבקש, על-פי הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שכן הוא הואשם בעבירת סמים; ועוד נקבע, כי עוצמת המסוכנות נלמדת גם מעברו הפלילי של המבקש, הכולל 4 הרשעות בעבירות אלימות וסמים, וכי לא ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופה למעצר.

4.

על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, ובו חלק על קביעותיו של בית משפט השלום, הן ביחס לעוצמת הראיות לכאורה, הן ביחס לחלופת המעצר. עיקר טענותיו התמקדו בעוצמת הראיות לכאורה, אשר לדידו, אינן מגיעות לרמה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. לטענת המבקש, הסתמך בית משפט השלום בהחלטתו בעיקר על דו"ח הפעולה של השוטר יוני דסקל, אשר תיצפת על האירוע בעת התרחשותו, ותיעד כי ראה דבר-מה שהועבר מאת המבקש אל קונה הסם, ודבר-מה שנתן קונה הסם למבקש. יחד עם זאת, טען המבקש כי השוטר לא ציין כי אותו דבר-מה שהועבר מאת המבקש אל קונה הסם כלל סמים, ולא ידע לומר האם מה שהעביר קונה הסם למבקש היו שטרות של כסף. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה וקבע כי יש בתשתית הראייתית די על מנת לבסס את מעצרו של המבקש. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המבקש, וכן כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, מהטעמים עליהם עמד בית משפט השלום.

5.

מכאן הבקשה שלפנַי. בא כוח המבקש מציין כי בקשת רשות הערר אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, החורגת מעניינו האישי של המבקש. אולם, לטעמו, מאחר ועסקינן ב"גלגול שלישי" בסוגיית מעצר, יש מקום לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות לערור. בא כוח המבקש טוען כי שגו הערכאות דלמטה בקובען כי בעניינו של המבקש קיימת תשתית של ראיות לכאורה, המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לטענתו, הערכאות דלמטה הסתמכו בקביעותיהן בעיקר על דו"ח הפעולה הנ"ל של השוטר יוני דסקל, וממנו הסיקו כי מדובר בעסקת סחר בסמים, במסגרתה אותו דבר שהועבר מהמבקש לקונה הסם כלל סמים, והדבר שהועבר מקונה הסם אל המבקש הוא כסף, על אף שהשוטר ציין כי הוא ראה "דבר מה" שעובר בין השניים, אך לא ידע לומר מהו אותו "דבר מה". עוד טוען בא כוחו של המבקש כי לחלופין, היה מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו, לנוכח הכרסום בחומר הראיות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך לקיים דיון בנוכחות הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים). מקרה זה אינו נופל לגדר המקרים המצדיקים מתן רשות ערר, באשר איננו מעורר דיון בשאלה משפטית עקרונית הנוגעת לציבור הרחב וחורגת מעניינו הפרטי של המבקש (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 17.4.2011; בש"פ 2942/11 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 13.4.2011)). עיקר טענותיו של בא כוח המבקש נוגע לקביעות של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בנוגע לעוצמתן של הראיות לכאורה. קביעות אלו ממוקדות בעניינו האישי של המבקש. למעלה מן הנדרש אציין לגופו של עניין כי קביעותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הן נכוחות, ולא ראיתי טעם להתערב בהן. באשר לראיות לכאורה, אמנם, השוטר לא ראה מה עובר בין המבקש לקונה הסם. אולם, השוטר, בתצפיתו על השניים, הבחין בכך כי המבקש וקונה הסם החליפו דברים ביניהם. נתון זה, על רקע שאר החומר שבתיק החקירה, בכלל זה שטרות כסף שנמצאו אצל המבקש, וסמים שנמצאו אצל קונה הסמים סמוך לאחר המפגש ביניהם, מבסס את הראיות לכאורה די הצורך לשלב המעצר. הלכה פסוקה היא כי בעבירות של סחר בסמים, ככלל, לא ניתן לאיין את מסוכנות הנאשמים באמצעות חלופת מעצר, למעט חריגים, וזאת בשל המסוכנות הרבה לשלום הציבור הנשקפת מהם, וכן בשל כך שחלופת מעצר, על-פי רוב, אינה מונעת הישנותן של עבירות אלו (ראו למשל: בש"פ 1134/12 מדינת ישראל נ' בר ציון (לא פורסם, ניתן ביום 9.2.2012); בש"פ 4046/11 מדינת ישראל נ' עלאסם (לא פורסם, ניתן ביום 21.7.2011)) . לא מצאתי כי המקרה שלפנַי נמנה על אותם החריגים, במיוחד לנוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל 4 הרשעות בעבירות סמים ואלימות. גם תלוי ועומד לחובת המבקש עונש מאסר-על-תנאי בעבירות סמים, והוא גם הורשע בביצוע עסקה בסם באירוע מיום 17.6.2008.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.