בש"פ 4034/12 שי בלי נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ציון קאפח) בעמ"ת 37794-12 מיום 10.5.2012, בגִדרה נדחה עררם של המבקשים על החלטת בית משפט השלום (השופט צחי עוזיאל) במ"ת 45880-03-12 מיום 22.4.2012, להורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

2.

נגד המבקשים הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לעוון, ניסיון לקבלת דבר במרמה (ריבוי מקרים), מכירה והספקה של חומרים מסוכנים (ריבוי מקרים), והחזקת חומרים מסוכנים (ריבוי מקרים). למבקש 2 יוחסו בנוסף גם מספר עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, ומספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע. על-פי עובדות האישום הראשון והעיקרי, קשרו המבקשים קשר להפקת רווח כספי ניכר מיצירת כדורים המכילים חומרים מסוכנים מסוג קטמין ומסוג METHOXETAMINE

ומכירתם במקומות שונים ולאנשים שונים. המבקשים ייבאו לישראל מכונה לייצור כדורים ואחסנו אותה במחסן בבת ים. לפי הנטען, ידעו המבקשים לאורך כל הדרך על התכונות המסוכנות של החומר. לאחר תחילת הפצת הכדורים קיבלו המבקשים תלונות מגורמים שונים על נזקים שנגרמו לאנשים כתוצאה משימוש בכדורים שהפיצו. לעובדה זו לא היה אפקט מרתיע על המבקשים, והם אף הגבירו את קצב הפצת הכדורים על מנת להגיע לרווח כספי מקסימאלי. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המבקשים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

3.

בית משפט השלום בחן את חומר הראיות ומצא כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המבקשים; כמו כן עמד בית המשפט על מסוכנותם. בית משפט השלום הדגיש כי על אף שאין מדובר בסמים מסוכנים על-פי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, הרי שמדובר בחומרים רעילים או מסוכנים לפי סעיפים 338(א)(8) ו-(9) לחוק העונשין,

התשל"ז – 1977, אשר יש בהם סכנה ממשית ומיידית לבריאות הציבור. בית משפט השלום דחה אפשרות לחלופת מעצר, משום שעבירות מסוג זה ניתנות לביצוע גם במסגרת של חלופת מעצר ביתית; מפאת מסוכנותם של שני המבקשים; מכיוון שהמבקש 1 ביצע לכאורה את המעשים בשעה שהיה נתון בתנאי שחרור מגבילים בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו על ביצוע כ-16 עסקאות של סחר בסמים מסוג חשיש; ומשום שהמבקש 2 הואשם גם בעבירות חמורות נוספות של זיוף ומרמה. ערר שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט השלום נדחה בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר הדגיש גם הוא את מסוכנותם של השניים, שמחמת בצע כסף חפצו להפיץ כדורים בעלי רכיבים כימיים שונים ומשונים, תוך ידיעה מראש על הנזקים אשר עלולים להיגרם כתוצאה מהשימוש בהם.

4.

בבקשה שלפניי טוען בא כוח המבקשים כי העניין דנן מעורר שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם האישי של המבקשים, באשר לפסיקתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, שנעשתה בניגוד לכוונת המחוקק. לטענתו, במצבים דומים ואף חמורים יותר לא נעצרו עד כה נאשמים עד תום ההליכים, וההחלטה על מעצרם של המבקשים מנוגדת לעיקרון החוקיות, במיוחד כשעסקינן בעבירות רשלנות ובחומרים כימיים שלא חלה עליהם פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

5.

נתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, אך לא מצאתי הצדקה להעתר לה. גם אין צורך לקיים דיון בנוכחות הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996). העניין דנן אינו נופל לגדר המצבים אשר מעוררים דיון בשאלה משפטית עקרונית הנוגעת לציבור הרחב וחורגת מעניינם הפרטי של המבקשים (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 17.4.2011); בש"פ 2942/11 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתנה ביום 13.4.2011)). אינני מקבל את הטענה על הפגיעה בעקרון החוקיות, משום שהדין וההלכה הפסוקה מחייבים כי בהחלטה לעצור נאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, יש לשקול כל עניין לפי נסיבותיו, תוך בחינת קיומן ראיות לכאורה להוכחת האשמה; עילת מעצר; ואפשרות לחלופה למעצר, וכך נעשה בעניין דנן כדין. למעלה מן הנדרש אציין כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המבקשים, קביעה שנשנתה בהחלטת בית המשפט המחוזי; כך לגבי הראיות, כך לגבי עילת המעצר וכך לגבי חלופה למעצר.

6.

והעיקר: אין צורך להכביר במילים על מסוכנותם הלכאורית של החומרים הכימיים שנמכרו על-ידי המבקשים, כנלמד מחוות הדעת שהגישה המשיבה [במהלך הקלדת החלטה זו הוגשה בקשת המבקשים לצרף חוות דעת מטעמם לבקשת רשות הערר וממנה עולה לטענתם "כי מדובר בחומר שלא נמצא רשום בפקודת הסמים ואין כל בדיקה בדבר ריכוז החומר בתוך התערובת שבבדיקה וכי תוצאות התיק האנליטי שבנדון אינן אובייקטיביות ולא ניתן להסתמך עליהם". במה שנוגע לרישא, אין חידוש; במה שנוגע לסיפא, שעתוֹ תבוא לעת הדיון בתיק העיקרי – על פני הדברים אין בחוות הדעת כדי לשנות ממסקנת הערכאות דלמטה – או על דרך של בקשה לעיון חוזר]. מדברי העוררים עצמם בשיחות ביניהם שהוקלטו ניתן ללמוד על מוּדעוּתם למסוכנותו של "סם המעצבים" שהפיצו, או החומר המסוכן שמדובר בו, יהא שמו כאשר יהא: "אנשים התעלפו לו"; "אתה מרחף מעל האוויר"; "אתה יכול כאילו לאבד ראיה"; "אם מישהו חולה לב לוקח את זה, זה יכול להרוג אותו". הדברים הללו ועוד שכמותם, מעידים על מוּדעוּתם של המבקשים למסוכנות. אמת נכון הדבר, אין מדובר בעילת מסוכנות סטטוטורית שלפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, אך המסוכנות הוּכחה לכאורה. לדברי המבקשים בשיחה שהוקלטה ביניהם, החומר מסוגל "להמית סוסים". ובכן, מה לו, לסוס, שימות, אם מותו נגרם מחומר שנִמנה כדת וכדין על רשימת הסמים המסוכנים שבתוספת לפקודה, או שמת 'סתם' מחומר מסוכן לפי סעיף 338 (א)(8) או (9) לחוק העונשין? וכי העיגון הסטטוטורי ממית או מחיה, או מהותו של החומר? המסוכנות אינה תלויה במיקום ה'גיאוגרפי' של החומר המסוכן, אם בפקודת הסמים המסוכנים ואם בחוק העונשין.

7.

אכן, אין לכחד: פסי היצור של חומרים מסוכנים עובדים במשנה-מרץ; לגלגלי החקיקה קצב אחר; ולא קרב זה אל זה. נמצאים אפוא ברשות הרבים סמים מסוכנים לרוב, לפי טיבם, גם אם לא כולם 'זכו' להימנות על הרשימה שבתוספת הראשונה לפקודת הסמים המסוכנים, עניין שכרוך בתהליך בירוקרטי וסטטוטורי, חשוב כשלעצמו. זמן ההמתנה יכול לעלות לאנשים בחייהם או בבריאותם. נגע הסמים מחייב מאבק עיקש ונמשך. אכן כן, גם "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד, ו). גם אם 'דרך המלך' (פקודת הסמים) חסומה, אין מניעה מלפנות אל דרך צדדית (חוק העונשין) שאין בה מענה מושלם, אך יש בה כדי למלא את החסר במידה מסויימת ובאופן ארעי, ובלבד שיוּכח כהלכה כי באמת ובתמים בחומר מסוכן עסקינן. אין זו פגיעה בעקרון החוקיות, כי לא בהחזקת סמים מסוכנים הואשמו העוררים, ולא במכירה או בהספקת סמים מסוכנים , עבירות שלפי פקודת הסמים המסוכנים; אלא בהחזקה ובמכירה והספקה של חומרים מסוכנים , עבירות שלפי חוק העונשין.

8.

הבקשה נדחית.