בש"פ 4014/13 מדינת ישראל נ. פלוני

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת רבקה פרידמן פלדמן ) מיום 4.6.13, בה הורה על שחרורם של המשיבים לחלופות מעצר בבית הוריהם עד לקבלת תסקירי שירות מבחן בעניינם.

1.

ביום 29.5.13 הוגשו לבית משפט המחוזי בירושלים כתבי אישום נגד המשיבים וחמישה נאשמים נוספים, חלקם קטינים, שעניינם סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה במזיד ברכב, תוך קריאות גזעניות נגד ערבים. בתמצית, המשיבים מואשמים כי ביום 15.5.13 יידו יחד עם אחרים אבנים, חתיכות עץ, מים וביצים לעבר עשרות כלי רכב שנסעו אותה עת על כביש ברחוב דהומיי בירושלים. בשלב מסוים, הניחו בני החבורה קרש על הכביש במטרה לאלץ את המכוניות להאט את נסיעתן ולאפשר להם ליידות לעברן חפצים. בתוך כך, קראו קריאות גזעניות לעבר כלי רכב נהוגים בידי ערבים תוך שאחד הנאשמים מתצפת ו"ממיין" את הרכבים על-פי זהות נהגם. בין השאר, יידו בני החבורה אבנים לעבר מיניבוס וכתוצאה מכך נופצו מספר שמשותיו, ובהמשך, תקפו נהג מונית יהודי וזרקו מים על רכבו. במהלך האירועים הבחין באירועים נהג מונית אשר עצר את מכוניתו וחזר על עקבותיו. המשיבים ניצלו עצירתו זו, ניגשו אל המונית והחלו מכים בה באלות ברזל, מיידים לעברה בקבוקי מים ואבנים ומקללים את הנהג.

2.

עם הגשת כתבי האישום, ביקשה העוררת את מעצרם של כל בני החבורה, קטינים ובגירים כאחד, עד תום ההליכים נגדם. ביום 30.5.13 קוים דיון בבקשה. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקירי שירות מבחן בעניינם של כל המעורבים, ובכללם המשיבים, עד ליום 4.6.13, תוך שהוא מורה על הותרתם של המשיבים וחבריהם במעצר עד אז.

3.

ביום 4.6.13 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר ביחס לכל המעורבים. בהמשך דן בשאלת חלופת המעצר. לאחר שהונחו בפניו רק חלק מהתסקירים, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים וחבריהם (למעט שניים מהם) לחלופה. את המשיבים שחרר בית המשפט, בלי שקיבל תסקירים בעניינם, עד לקבלתם של התסקירים האמורים. הן המשיב 1, הן המשיב 2, שוחררו לבית הוריהם שבירושלים, כל אחד בפיקוח אמו ואחותו, כשהן ערבות להבטחת תנאי השחרור בסך 5000 ש"ח כל אחת. בית המשפט קבע כי לאחר שיוגשו התסקירים, יוכל כל אחד מהצדדים לפנות מחדש לבית המשפט.

בקשת העוררת לעכב את ביצוע ההחלטה התקבלה ושחרור המשיבים עוכב עד ליום 6.6.13 בשעה 17:00.

4.

מכאן הערר שלפניי, שבגדרו עותרת העוררת להותרת המשיבים במעצר עד לקבלת תסקירי שירות המבחן בעניינם. העוררת סבורה כי מעשי המשיבים, שנעשו בנחישות על-פני למעלה משלוש שעות, חמורים מטיבם ואך בנס לא הובילו לפגיעה בנפש. העוררת מדגישה כי המשיבים הם בגירים ועניינם נבדל מהותית מענייניהם של חבריהם הקטינים, שממילא שוחררו לאחר שהתקבלו תסקירים לגביהם. העוררת סבורה כי נסיבות המקרה מגלמות מסוכנות ברורה, אשר בלא בחינה יסודית של שירות המבחן, לא ניתן לעמוד על מקורותיה וטיבה. עוד היא טוענת כי לא היה מקום לשחרר את המשיבים לבית הוריהם משום שחלופות אלה קרובות למקום ביצוע העבירות שנעברו באין מפריע, מה שמטיל ספק ביכולתם של ההורים למנוע את המעשים. בפרט נטען לגבי המשיב 2 כי אביו מחוסר הכרה ומטופל על-ידי אמו, מה שמעלה ספק בדבר פניותה לפקח על בנה.

5.

בא כוח המשיב 1 מתנגד לקבלת הערר. לטענתו, מדובר בצעיר שטרם מלאו לו 20, ללא עבר פלילי, ואין מקום להבחנה בינו לבין חבריו הקטינים ששוחררו. הוא מטעים כי המשיב 1 הוא זה שמסר את המידע שהוביל להגשת כתבי האישום, למעשה הפליל את חבריו ומטעם זה נמצא בהפרדה במעצר. עוד הוא טוען כי חלקו באירוע היה מצומצם. הוא מביע ספק כי התסקירים יושלמו תוך 10 ימים, כטענת העוררת, וממילא סבור כי כשירותו המקצועית של בית המשפט לבחון אפשרות לשחרור לחלופה אינו נופל מזה של שירות המבחן. לבסוף הוא מזכיר כי החלטת בית המשפט התקבלה על סמך דו"ח של עובד סוציאלי מטעם עירית ירושלים בעניינו של המבקש שנערך בלי קשר לתיק זה, המספק סקירה נרחבת לגבי המשיב 1 ובני משפחתו.

6.

בא כוח המשיב 2 מתנגד אף הוא לערר. הוא גורס כי אין פה כל עילה להתערבות, וכי העוררת למעשה חותרת בטיעוניה תחת סמכותו של בית המשפט לבחון חלופה בעצמו מבלי להיזקק לשירות המבחן. הוא מטעים כי בית המשפט חקר את בני המשפחה בעצמו וכי הזדמן לו להתרשם מהם בצורה בלתי אמצעית לפני שהחליט על השחרור. הוא מוסיף כי המשיב 2, בן 18 ושלושה חודשים, ללא עבר פלילי, לא התגורר בזמן הרלוונטי בבית הוריו ולכן הטענה כי להורים אין יכולת מניעה אינה רלוונטית. עוד מסר כי האם אינה מטפלת לבדה באב, היא נעזרת בעובד זר ומכאן שיש לה את הפניות הנדרשת לפקח על המשיב 2. עוד נטען כי המשיבים אינם צריכים לשלם את מחיר העומס המוטל על שירות המבחן למבוגרים, שהוא כנראה קטן יותר מזה שמוטל על שירות המבחן לנוער (שהרי לגבי הקטינים שבחבורה כבר הוגשו תסקירים).

הכרעה

7.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, ולא בלי התבלטות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. נכון הוא כי על דרך הכלל, ראוי כי החלטה בדבר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר תתבסס על עמדה מקצועית של שירות המבחן, באשר תסקיר כזה משמש כלי עזר יעיל מקום בו נדרש בית המשפט לבחון את המסוכנות הנשקפת מהנאשם ואת האפשרות לאיינה באמצעות חלופה הולמת. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר כי בית המשפט מנוע בנסיבות המתאימות לשקול ולשחרר נאשם לחלופת מעצר

גם מבלי שהתקבל בעניינו תסקיר (ראו: בש"פ 6470/10 ליהם נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (8.9.10); בש"פ 478/12 פריח אל אעסם נ' מדינת ישראל , פסקה 18 (23.1.12)). במקרה הנוכחי הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקירים בעניינם של המשיבים אולם עריכתם מתעכבת בשל העומס הרב המוטל על שירות המבחן למבוגרים. חרף העיכוב, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר זמנית, שאותה בחן, עד לקבלת התסקירים, וזאת על סמך הנסיבות הספציפיות של המקרה. ברי כי לבית המשפט סמכות לפעול כך והשאלה המונחת לפתחנו היא אם בנסיבות המיוחדות של המקרים שלפנינו, יש מקום להתערב בהחלטת השחרור.

8.

לסברתי, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. אין ספק כי המעשים המיוחסים למשיבים חמורים ומעידים על מסוכנות. המעשים יצרו סיכון של ממש למשתמשי הדרך ויכולים היו להסתיים בתוצאות קשות מאד. עם זאת, מדובר במי שניתן לכנותם בגירים "צעירים" (ראו: בש"פ 4467/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה ה (25.5.08)), כאשר המשיב 2 מצוי ממש על סף קטינות (בן 18 ושלושה חודשים). למשיבים אין עבר פלילי וזוהי מעידתם הראשונה והסתבכותם הראשונה עם החוק. העוררת מסרה כי התסקירים בעניינם אמורים להיות מוכנים עד ליום 16.6.13, דהיינו בעוד עשרה ימים. בית המשפט המחוזי החליט על שחרורו של המשיב 1 לאחר שעיין בדו"ח מקיף שערך עובד סוציאלי מטעם עיריית ירושלים, שאמנם אינו מתייחס למסוכנותו, אך יש בו כדי לספק מידע נחוץ על רקעו של המשיב 1 ומשפחתו. על שחרורו של המשיב 2 הורה בית המשפט קמא לאחר שחקר את אמו, המפקחת המיועדת, והתרשם כי היא מבינה את חומרת המעשים המיוחסים לבנה וכי ביכולתה לפקח עליו לפחות בשלב ביניים זה, עד לקבלת התסקירים. בנסיבות אלה, כשמדובר בצעירים שעברם נקי, כאשר בית המשפט התרשם שהחלופות המוצעות מסוגלות לאיין לעת הנוכחית את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, איני מוצאת עילה להתערב בהחלטתו. בל נשכח כי מצוות המחוקק היא לבדוק אפשרות לחלופה שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה ממעצר מלא, כשביכולתה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. במקרה דנא התרשם בית המשפט בדבר קיומה של חלופה כאמור. הגם שהייתי מעדיפה שיהיו בפניו תסקירים, ולאחר התלבטות בנושא, לא ראיתי שנכון יהיה להחזיק את המשיבים במעצר משום ששירות המבחן נתון בעומס ומתעכב בשל כך בהגשת התסקירים המבוקשים.

באשר על כן, הערר נדחה. המשיבים ישוחררו בהקדם למעצר בית מלא בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 4.6.13. הצדדים רשאים לפנות לבית המשפט לכשיתקבלו תסקירי שירות המבחן.