בש"פ 6470/10 ליהם בן נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר בבש"פ 6470/10 והעוררת בבש"פ 6513/10 (להלן: העורר ו העוררת בהתאמה או העוררים), הוגש כתב אישום המייחס לכל אחד מהם עבירה של ייצוא, יבוא, סחר והספקה של סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ). לעורר מיוחסת בנוסף עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) רישא ו7(ג) לפקודה. בגדרי האישום הראשון, המיוחס לעוררת בלבד, נטען כי בשלהי חודש אפריל 2010, היא יצאה את הארץ ללונדון, ומשם המשיכה, במועד לא ידוע, לברצלונה. על פי הנטען, בשלב מסוים, החליטה העוררת לייבא לארץ סם מסוכן מסוג GBL (להלן: הסם ) המכונה גם "סם האונס", בשל כך שהשיטה הנפוצה לשימוש בו הינה החדרתו למשקה ללא ידיעת השותה (על פי רוב נשים) לצורך ניצול מיני; זאת בעקבות טשטוש, בלבול ואובדן יכולת להתנגד של הקרבן. נטען, כי העוררת החזיקה בסם בעת שהייתה בחו"ל, וביום 10.8.10 שבה לארץ ונעצרה בנמל התעופה. בתוך תיק איפור שאוחסן במזוודתה, נמצא בקבוקון שמכיל 11.5 מ"ל סם. לפי עובדות האישום השני המתייחס לעורר בלבד, ביום 30.7.2010 יצא העורר את הארץ לברצלונה, ובמועד כלשהו במהלך שהייתו שם גמלה בליבו ההחלטה לייבא לארץ סם דומה. בעת שהייתו בברצלונה הוא החזיק את הסם בתוך קונדום, ובהמשך, שב לארץ כשבכליו הקונדום. בחיפוש שהתבצע בביתו של העורר ביום 12.8.2010 נמצא הקונדום ובו 1.2 מ"ל סם מסוכן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. דיון ראשון בבקשה התקיים ביום 17.8.2010 ובהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ל' ברודי ) כי הדיון התקיים עוד בטרם ניתנה לבאי-כוח העוררים הזדמנות לעיין בחומר הראיות, וכי העוררת ביקשה כי הדיון לגופו של עניין יתקיים רק לאחר שתינתן לבא-כוחה הזדמנות לעיין בחומר הראיות. חרף האמור, מצא בית המשפט לנכון לעיין בתיק החקירה גם בשלב הביניים בו היה מצוי התיק באותה עת, ולאחר שעשה כן קבע, כי נגד העוררים קיימות ראיות לכאורה. בהמשך נקבע, כי נוכח טיבו של הסם והשימוש שלו הוא נועד קמה, בנסיבות העניין, עילת מעצר של מסוכנות ועל פניו, אין מדובר בסם המוחזק לצורך שימוש עצמי. אמנם, צוין, שני העוררים הם נטולי עבר פלילי אולם ההסברים שמסרו במשטרה, על פניהם, אינם מפיגים את מסוכנותם. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי כי העוררת תיוותר במעצר עד להחלטה אחרת; וכי ביחס לעורר ייערך תסקיר מעצר, שבו יבחנו מסוכנותו ואפשרות שחרורו לחלופת מעצר. הדיון בעניינו של העורר נקבע ליום 29.8.2010 ודיון בעניינה של העוררת נקבע ליום 19.8.2010. בדיון שהתקיים ביום 19.8.2010 הודיע בא כוחה של העוררת כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר גם בעניינה, וקבע ישיבה נוספת ליום 29.8.2010.

3.

נוכח בקשת בא-כוחה של העוררת, הוקדם הדיון בעניינה ליום 23.8.2010. בדיון שנערך במועד זה ציין בא-כוחה, כי התברר לו שהגשת תסקיר מעצר אורכת כ-3 שבועות ועל רקע זה הוא ביקש לשחרר את העוררת לחלופת מעצר עוד בטרם יוגש התסקיר. עוד צוין, כי העוררת סובלת מהתנכלויות, אשר הובילו לכך שהיא עצורה בתנאים קשים מן הרגיל. בית המשפט (כב' השופטת ר' לורך ) דחה את הבקשה משום שסבר, כי אין מקום – בטרם התקבלה בקשה של שירות המבחן לדחות את המועד להגשת התסקיר – לבחון את שאלת החלופה ואת המפקחים המוצעים שלא באמצעות שירות המבחן. בית המשפט דחה, אפוא, את המשך הדיון ליום 29.8.2010 והורה כי שירות המבחן יעשה ככל שביכולתו על מנת שבמועד זה יוגש תסקיר בעניינה של העוררת. עוד הורה בית המשפט, כי אם עד לתאריך האמור לא יוגש תסקיר ישקול בית המשפט אם נוכח נסיבותיה המיוחדות של העוררת, יש מקום לבחון את החלופה שהוצעה גם ללא תסקיר של שירות המבחן.

4.

יום 29.8.10 הגיע – ותסקיר אין. בהחלטתו מיום 2.9.10 ציין בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט צ' דותן ) כי הן בשאלת קיומן של ראיות לכאורה הן בשאלת עילת המעצר, כבר ניתנו החלטות וסוגיות אלה לא יידונו בפניו פעם נוספת. השאלה היחידה בה יש לדון היא שאלת היתכנותה של חלופת מעצר. בהקשר זה צוין, כי עבירת ייבוא סם מסוכן מצדיקה, בדרך כלל, מעצר עד לתום ההליכים, פרט למקרים יוצאי דופן, וייתכן שעניינם של העוררים נכנס לקטגוריה זו. זאת, בשים לב לגילה הצעיר של העוררת, להעדרו של עבר פלילי ולתנאי המעצר הקשים בהם היא נתונה; ולגבי העורר 2 – בשים לב לכמות המזערית של הסם שנמצאה אצלו ולהעדר עבר פלילי. חרף האמור סבר בית המשפט, כי אין להורות על שחרורם של העוררים לחלופה מבלי שהוגש בעניינם תסקיר של שירות המבחן:

"... יש מקום לשקול נושא זה באופן רציני וביישוב הדעת, לאחר בחינת כל המידע שייאסף וייבחן ע"י הגורמים המקצועיים שמלאכתם בכך (שירות המבחן) וכך אכן קבע ביהמ"ש כאשר הורה כי עניינם של שני [העוררים] יידון רק לאחר הגשת תסקירי מעצר. דבר לא השתנה מאז ניתנה החלטתו בעניין זה, וצודק ב"כ המשיבה בטענתו כי בניגוד לרושם שנוצר כאילו הדיון נדחה כמה וכמה פעמים בשל העדר תסקיר האמת היא שהדיון נדחה מטעם זה פעם אחת בלבד (שהרי לגבי שני [העוררים] נקבע שעניינם יידון, לאחר קבלת תסקיר, ביום 29/8/2010, וזהו המועד, היחיד, שנדחה בשל העדר תסקיר" (עמ' 29 להחלטה).

נוכח כל האמור, לא מצא בית המשפט לנכון להורות על שחרורם של העוררים לחלופה ללא קבלת תסקיר מעצר תחילה. נקבע, כי המשך הדיון בעניינם של העוררים יתקיים ביום 15.9.2010.

מכאן הערר שלפניי.

5.

לטענת העוררת, בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיה האישיות המיוחדות שיש בהן כדי להשליך על תנאי מעצרה. לדידה, נסיבות אלה מצדיקות כי בית המשפט יתרשם בעצמו, באופן בלתי אמצעי, מחלופת המעצר המוצעת, ולא ימתין משך שבועות ארוכים לקבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן, שעה שהיא שוהה במעצר. העוררת מוסיפה ומציינת, כי הגם שאין חולק כי קיימות ראיות לכאורה נגדה בנוגע לביצוע העבירות המיוחסות לה, לא קיימת ראייה שלפיה נעשה בסם שימוש לרעה נגד אחרים ועובדה זו מהווה אף היא שיקול בשאלת שחרורה לחלופת מעצר. העורר טוען מצדו, כי לא קמה בעניינו עילת מעצר בגין מסוכנות, שכן כמות הסם שנתפסה בידיו הינה מזערית, ולא הוכח כי הוא הסם הוחזק שלא לצריכתו העצמית. לטענתו, אותה ביקש לבסס גם על תיעוד שפורסם על ידי הרשויות, מדובר בסם שמשמש גם כ"סם מסיבות". בהמשך טוען העורר, כי אפילו קיימת עילה מעצר נגדו, הרי שבנסיבות העניין, בשים לב לכמות הסם המזערית ולעברו הפלילי הנקי, היה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר, גם ללא תסקיר מטעם שירות המבחן.

בא כוח המשיבה הדגיש מנגד, כי מדובר בתיק של ייבוא סם מסוכן המקים עילת מסוכנות, וכי החלטתו של בית המשפט להמתין לתסקיר של שירות המבחן עובר להחלטה בדבר שחרורם לחלופה, בדין יסודה. עוד נטען מפי בא-כוח המדינה, כי שימושו העיקרי של הסם שהוברח, לכאורה, על-ידי העוררים, הוא כ"סם אונס". יצויין, כי לדיון שהתקיים בפני ביום 7.9.2010 התייצבה לבקשתי נציגת שירות המבחן, גב' ברכה וייס, והיא הבהירה כי עד למועד הדיון שנקבע בעניינם של העוררים יוגש תסקיר מבחן כפי שנדרש.

6.

אפנה, בראשית הדברים, לשאלת קיומה של עילת מעצר נגד העורר. העורר טוען, כזכור, כי נוכח כמות הסם המזערית בה החזיק המסקנה המתבקשת היא כי מדובר בסם לשימוש עצמי ולפיכך, אין לומר כי נשקפת ממנו מסוכנות המקימה עילת מעצר. טענה זו לא אוכל לקבל. סעיף 21(א)(ג)(3) קובע כי בעבירות לפי הפקודה – למעט עבירה הנוגעת לשימוש בסם או להחזקת סם לשימוש עצמי – קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית. לעורר מיוחסת, כאמור, עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי ועבירה של יצוא, יבוא, סחר והספקה לפי פקודת הסמים המסוכנים. נוכח הוראת החוק עליה עמדתי, מקימות עבירת היבוא חזקת מסוכנות סטטוטורית, המקימה עילה למעצרו. הנתון בדבר כמות הסם בה החזיק העורר איננו מפריך כליל את חזקת המסוכנות, והוא יכול, לכל היותר, להשפיע על שאלת רף המסוכנות ועל השאלה אם בנסיבות העניין ניתן להפיגה על דרך של שחרור העורר לחלופת מעצר (והשוו: בש"פ 5254/06 אילוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2006)).

7.

כפי שצוין לא אחת, על דרך הכלל, ראוי כי החלטה בדבר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר תתבסס על עמדה מקצועית של שירות המבחן, משום שתסקיר כזה משמש ככלי עזר אפקטיבי מקום בו נדרש בית המשפט לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם ואת האפשרות לאיינה באמצעות חלופה הולמת. בכך אין כדי לומר כי בית המשפט מנוע מלהידרש, בכוחות עצמו, לשחרורו של נאשם לחלופה בהעדר תסקיר מעצר (וראו, למשל, בש"פ 2763/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.2005)). בצד האמור ההנחה היא, כי מקום בו מורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר יוגש תסקיר כאמור בתוך פרק זמן קצר ככל הניתן, על מנת להימנע ממצב בו נותר הנאשם במעצר על אף שקיימת אפשרות פוטנציאלית כי הוא ישוחרר לחלופה. מקום בו חל עיכוב בהגשתו של התסקיר רשאי בית המשפט שלא להורות על שחרורו של נאשם לחלופה, אך הדבר תלוי בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, וייתכנו מצבים בהם "באיזון כולל, הימשכות המעצר בלא הגשת תסקיר עשויה לשנות את קו האיזון, ואף להצדיק שחרור העצור בחלופה זמנית שנבדקה כראוי על ידי בית המשפט וזאת עד להחלטה סופית בעניין שחרור בחלופה והתנאים לכך שתתגבש לאחר הגשת

התסקיר. הדברים תלויים בנסיבות המיוחדות של המקרה, באופי העבירות, בטיבו של הנאשם, ובמהות ההסדר הזמני המוצע" (בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 30.1.2007). כן ראו: בש"פ 9537/09 גדבאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.2.1009); בש"פ 6466/10 אל גרושי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.9.2010). להלן: עניין אל גרושי ). בעניינו, כפי שציין בית המשפט המחוזי, נדחתה הגשתו של התסקיר פעם אחת, שכן הדיון המקורי נקבע ליום 29.8.2010 והוא קבוע עתה ליום 15.9.2010. בנוסף, בשונה מן המקרה שנידון בעניין אל גרושי , בענייננו הובהר כי תסקיר שירות המבחן בעניינם של העוררים יוגש עד למועד הדיון שנקבע ליום 15.9.2010. בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה עד למועד הדיון בעניינם יוותרו העוררים במעצר. על מנת לאפשר פגישת נציגת שירות המבחן עם העוררים, אני מורה לשירות בתי הסוהר כי עד לפגישה זו שתיערך בתחילת שבוע הבא, תוחזק העוררת במקום המצאה – כלא "נווה תרצה", ואילו המערער יוסיף להיות מוחזק בכלא "הדרים".

נוכח כל האמור, העררים שניהם נדחים.