בש"פ 6989/10 דרור אביטן נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח) אשר קיבל ערר על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ש' בקר) והורה על מעצרו של העורר וחידוש הדיון בסוגיית מעצרו לאחר שיתקבל תסקיר שירות מבחן בעניינו.

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. על פי הנטען בכתב האישום ביום 28.6.2010 בשעה 13:00 או בסמוך לכך, התפרץ העורר יחד עם אדם נוסף לדירתה של משפחת פדלון באור יהודה. העורר והאדם הנוסף טיפסו מעל חומת הבית, נכנסו אל הגינה, הרימו את תריס הסלון ונכנסו אל הבית והכל בכוונה לבצע בו גניבה. בהיותם בבית הוציאו העורר והאדם הנוסף את תכולת ארונות הבית שכללה קופסה ובה תכשיטים, בלא שקיבלו הסכמה לכך ומתוך כוונה לשלול אותם שלילת קבע מבעליהם. עם הגיע השוטרים שהוזעקו אל הבית נמלטו העורר והאדם הנוסף מן המקום ובעוד העורר צועד באחד מרחובות אור יהודה זיהתה אותו השוטרת עדן מלסה (להלן: השוטרת ) והעורר החל במנוסה והתעלם מקריאותיה לעצור. השוטרת רדפה אחרי העורר עד שאיבדה עימו קשר עין.

2.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 3.8.2010 ציין בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט א' דורון) כי הראיות הקיימות נגד העורר מושתתות על זיהויו על ידי השוטרת שמסרה בהודעתה כי פניו היו ברורים וחדים עבורה ומשהוצגה לה תמונתו של העורר מיד ידעה לזהות שזהו החשוד שאחריו ניהלה מרדף. בית המשפט קבע בהקשר זה כי אף שטמונה בעייתיות בזיהוי שכן הוצגה לשוטרת תמונה אחת בלבד, אין בה כדי

לשלול את המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה וזאת משום שמדובר בעניין שיש לו השלכה על משקלה של הראיה ולא על קבילותה ומשום שלזיהוי נלוות ראיות נוספות הקושרות אותו לאירוע. בית המשפט קבע, אפוא, כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית העומדת ברף הנדרש לצורך המעצר ונפנה לבחון קיומה של עילת מעצר ואת התאמתו של העורר לשחרור לחלופה. בהקשר זה ציין בית משפט השלום כי לעורר עבר פלילי והרשעתו האחרונה היא משנת 2006 בעטיה ריצה 28 חודשי מאסר (בהחלטה צוין כי העורר הורשע גם בהרשעה "לא מדווחת" לפני מספר חודשים בגין החזקת סכין). כמו כן עמד בית המשפט על העובדה שבשעה שנתפס העורר והושם במעצר בתיק דנן נתפסו ברשותו לכאורה סמים מסוכנים. בהתחשב בנתונים אלה קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר בעניינו של העורר אך עוצמתה בינונית ונובע ממנה כי יש לבחון את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה בדרך של הזמנת תסקיר מאת שירות המבחן.

3.

דיון נוסף בעניין מעצרו של העורר נערך ביום 9.8.2010 ובו נמסר כי דרוש לשירות המבחן פרק זמן של שלושה שבועות לצורך הכנת התסקיר. בהתחשב בכך עתר העורר לבחינת התאמתם של הוריו לשמש כמפקחים באופן בלתי אמצעי על-ידי בית המשפט ובלא תסקיר מעצר אך בית המשפט קבע בהחלטתו מאותו היום (השופטת י' הניג) כי לא התרשם שמדובר במפקחים המסוגלים לשים לעורר גבולות ומשכך לא ראה לאשר אותם ולשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת. בהחלטה נוספת של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 30.8.2010 (ס' הנשיאה ח' אפרתי) צוין כי תסקיר המבחן שהוזמן בעניינו של העורר טרם הוגש אף שחלף המועד שנקצב לכך ושירות המבחן מתמהמה ומשתהה בשל העומס הרב המוטל עליו. יחד עם זאת, נוכח העובדה שמדובר בעורר בעל עבר פלילי מכביד ומשעומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, סבר בית המשפט כי אין מקום באותו שלב להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ויש להמתין עד לקבלת התסקיר. דיון שלישי בעניין מעצרו של העורר התקיים בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 12.9.2010 וגם הפעם בושש תסקיר המעצר להגיע. למרות זאת, הורה בית המשפט (השופט ש' בקר) כי יש להוסיף ולהמתין לתסקיר שנתבקש בציינו כי על פי הודעת שירות המבחן אמור נציג מטעמו להיפגש עם העורר כבר למחרת היום.

4.

הדיון הרביעי בבקשת המעצר התקיים בעניינו של העורר בבית משפט השלום ביום 19.9.2010 וגם באותו המועד לא הוגש תסקיר המעצר מאת שירות המבחן. בהחלטתו מאותו היום ציין בית משפט השלום (השופט ש' בקר) כי העורר נתון במעצר מזה שבועות ארוכים וכי חרף בקשות חוזרות ונשנות ודחיות של מועדי הדיון, טרם הונח בפניו התסקיר המבוקש. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי הגיעה העת לבחון את האפשרות להורות על שחרורו של העורר לחלופה גם בלא תסקיר וזאת בין היתר על פי הכלל שנקבע בפסיקה ולפיו אין הכרח להמתין בכל המקרים עד לקבלת התסקיר וכי משחל עיכוב בקבלתו יש מקום לבדוק באופן בלתי אמצעי את התאמת המפקחים המוצעים. החלופה שהציע העורר באותו שלב היתה שחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו בפיקוח שלהם ושל דודו. בית המשפט ציין בהקשר זה כי אף שבהחלטה קודמת נקבע שההורים אינם מתאימים לשמש כמפקחים, מסקנה זו התבססה על בחינה שהיתה על פני הדברים קצרה ובה בדק בית המשפט את אביו של העורר בלבד. על כן, ולאחר שבחן את האב, האם והדוד קבע בית המשפט כי פיקוח "משולש" זה יש בו לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר והורה על שחרורו למעצר בית מלא בבית הוריו כאמור. בית משפט השלום הוסיף וקבע לעורר תנאים לשחרור כדלקמן: ערבות עצמית בסך 10,000 ₪; ערבויות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחת שתיחתמנה על-ידי המפקחים; והפקדה במזומן בסך 10,000 ₪. לבקשת המשיבה עוכב עם זאת שחרורו של העורר לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי.

5.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל את הערר שהגישה המשיבה ובהחלטתו מיום 21.9.2010 (השופט צ' קאפח) ציין כי השאלה הטעונה הכרעה היא האם יש מקום להמתין לקבלת התסקיר על אף הנזק שנגרם לכאורה לעורר בשל השתהותו של שירות המבחן, או שמא על בית המשפט לילך בדרך עצמאית ולהחליט לגוף החלופה בלא להסתייע בשירות המבחן. בית המשפט ציין בהקשר זה כי למרות גילו הצעיר העורר הוא רצידיביסט ולו הרשעות רבות; כי ריצה בעבר עונש מאסר של 34 חודשים ממנו שוחרר אך לאחרונה; וכי עובדה זו מטילה "צל כבד" על יכולתם של בני משפחתו להציב לו גבולות ולפקח עליו כנדרש. על כן, כך נקבע, מוטב שגורם מקצועי יערוך בחינה מקיפה עובר להחלטה הסופית. וכדברי בית המשפט המחוזי: "אין מתקנים תקלה – אי המצאת תסקירים – על ידי יצירת תקלה גדולה שהינה שחרורו של העורר בטרם קבלת תסקיר".

6.

מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי לא היה מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום לפיה הימשכות ההליך והעיכוב שחל בהגשת התסקיר מצדיקים בחינת חלופת מעצר אף בלא תסקיר, נוכח האיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובהם הנזק שנגרם לו בנסיבות העניין. בהקשר זה טוען העורר כי הוא מצוי מאחורי סורג ובריח מזה כחודשיים בשל העיכוב בהגשת התסקיר ומצב דברים זה הוא בעייתי במיוחד על רקע קביעתו של בית משפט קמא לפיה יש קושי בחומר הראיות ככל שהדבר נוגע לזיהויו של העורר על-ידי השוטרת. עוד טוען העורר כי בית משפט קמא התעלם מפסיקתו של בית משפט זה בה נקבע כי במקרים בהם לא הוגש תסקיר מעצר משך תקופת זמן משמעותית, נוטה הכף לעבר שחרור לחלופה. לבסוף טוען העורר כי החלופה שאימץ בית משפט השלום היא חלופה ראויה המבוססת על פיקוח צמוד ו"משולש" המאיין את מסוכנותו.

המשיבה, מצידה, סבורה כי דין הערר להידחות ולגישתה יש לאמץ במקרה דנן את החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מאשרת אמנם כי חל עיכוב ניכר בהגשת תסקיר המעצר ומשכך דאגה להזמין לדיון שהתקיים ביום 6.10.2010 את נציגת שירות המבחן שהגישה מזכר מטעם שירות המבחן ובו הסבר בדבר הסיבות שבגינן טרם הוגש תסקיר המעצר עד עצם היום הזה. עם זאת, לגישת המשיבה העיכוב שחל בהגשת התסקיר אינו יכול להכריע את הכף לעניין החלופה והיא מדגישה כי נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הרשעות בעבירות רכוש ובעבירות סמים, יש חשיבות רבה לכך שמידת התאמתה של החלופה המוצעת תיבדק על ידי גורמים מקצועיים אשר יחוו דעה בעניין. המשיבה מוסיפה ומציינת כי מכל מקום פרק הזמן הנוסף הדרוש לשירות המבחן לצורך עריכת התסקיר אינו רב וכי עד למועד הדיון הקרוב בעניינו של העורר הקבוע ליום 10.10.2010 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, תושלם בדיקתו של העורר ויערך התסקיר הנדרש. מטעמים אלה סבורה המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

7.

המלצותיו של שירות המבחן כגורם מקצועי הינן כלי עזר חשוב בידי בית המשפט הן לצורך ההכרעה בסוגיית המעצר והן בשלב גזירת הדין. באותם מקרים בהם מבקש בית המשפט להסתייע בשירות המבחן לצורך בחינת האפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, ההנחה היא כי תסקיר המעצר יוגש בתוך פרק זמן קצר, יחסית, בהתחשב, בין היתר, בעובדה שהנאשם מצוי מאחורי סורג ובריח אף שעומדת לו באותו שלב חזקת החפות.

במקרה דנן, ואף שבית משפט השלום קבע עוד בהחלטתו מיום 3.8.2010 כי עילת המעצר המתגבשת בעניינו של העורר היא בינונית וניתן יהיה להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו אם תימצא חלופה ראויה, לא ראיין שירות המבחן את העורר ואת המפקחים שהציע ולא נערך על ידו עד היום תסקיר מעצר. מדובר בתקופה העולה על חודשיים ימים , אשר אינה עומדת בשום קנה מידה של סבירות בקיום החובה המוטלת על שירות המבחן לערוך את כל הבדיקות הנדרשות ולהגיש את תסקיר המעצר בהקדם. עיינתי במזכר שהוגש על ידי נציגת שירות המבחן במהלך הדיון שהתקיים בפני אתמול וצר לי לומר כי לא מצאתי באמור בו כל טעם מניח את הדעת לעיכוב שאירע במקרה דנן בהכנת התסקיר ובהגשתו. זאת, גם אם מביאים בחשבון את העומס המוטל על שירות המבחן ואת תקופת החגים שחלה במהלך הזמן שחלף מאז נתבקש שירות המבחן לראשונה (ביום 3.8.2010) לערוך תסקיר מעצר בעניינו של העורר. הערכת המשיבה כי הטיפול בעניינו של העורר עתיד להסתיים בקרוב שכן עד לדיון הקבוע ביום 10.10.2010 בפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו יוגש תסקיר המעצר, אין בה גם אם תתממש כדי לרפא את הפגיעה שאירעה עד כה בזכויות העורר. יתרה מכך, נוכח העובדה כי עד היום טרם נערכה על ידי שירות המבחן בדיקה כלשהי בעניינו של העורר ואף לא התקיים עימו מפגש, ספק אם יש ביכולתו של שירות המבחן להמציא עד יום 10.10.2010 תסקיר מעצר ממצה, בייחוד בהתחשב בכך שיומיים מתוך הימים הספורים שנותרו עד הדיון האמור, הם ימי סוף השבוע.

8.

בהינתן כל אלה, יש משנה תוקף לכלל שנקבע בפסיקה ולפיו מקום שבו חל עיכוב בהגשת התסקיר יש לשקול שחרור לחלופה לאחר בחינת התאמתם של המפקחים המוצעים על-ידי בית המשפט עצמו (ראו: בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 30.1.2007); בש"פ 6446/10 אל גרושי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.9.2010)), ולו כ חלופה זמנית שתעמוד בתוקפה עד להחלטה הסופית (ראו בש"פ 6470/10 בן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.2010)). בענייננו, התרשם בית משפט השלום כי הפיקוח "המשולש" שהציע העורר בבית הוריו בפיקוחם ובפיקוח דודו באופן משולב, יש בו כדי להפחית באופן משמעותי ממסוכנותו של העורר חרף עברו הפלילי. בהתחשב במכלול הנסיבות אותן תיארתי לעיל, אני סבורה כי במקרה דנן יש להשיב על כנה את החלטת בית משפט השלום ולאמץ את החלופה שהוצעה כ חלופה זמנית , עד ששירות המבחן ישלים את מלאכתו ויגיש תסקיר ממצה בעניינו של העורר. יש לקוות כי הגשתו של התסקיר לא תתעכב עוד וכי לא ייחסך מאמץ כדי להגישו ללא דיחוי נוסף. עם הגשת התסקיר אשר יבחן את מכלול ההיבטים הצריכים לעניין, לרבות קיומה של התמכרות לסמים יוכל בית משפט השלום לשוב ולדון בשאלת המעצר וליתן החלטה סופית בבקשת המעצר.

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל, הערר מתקבל והעורר יוכל להשתחרר בשלב זה לחלופת מעצר בתנאים שפירט בית משפט השלום בהחלטתו מיום 19.9.2010.