בש"פ 4036/15 זאב ישראלי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר ) שקיבל את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו והורה כי העורר לא ישוחרר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית.

1.

העורר הואשם יחד עם אחיו הצעיר (להלן: אשר ) בעבירה של שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.4.2015, סמוך לשעה 23:15, שעה שהמתלונן הלך לתומו ברחוב שפירא בעיר לוד, הלכו בעקבותיו העורר ואשר. בסמוך לתחנת אוטובוס קפצו עליו מאחור והחלו להכותו, במטרה לשדוד אותו. המתלונן ניסה לברוח מהם והחל לרוץ לעבר צומת הרחובות שפירא והציונות (להלן: הצומת ). כאשר המתלונן חצה את הכביש ועמד במרכז הצומת השיגו אותו העורר ואשר, המשיכו להכותו בכל חלקי גופו, חנקו אותו, הפילו אותו ארצה ובעטו בו בעודו שרוע על הכביש. אשר והעורר הוציאו בכוח את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן מכיס מכנסיו ונטלו אותו עמם. בנוסף למכשיר הטלפון האמור נטלו אשר והעורר שקית ניילון שבה אחז המתלונן ובתוכה משקפי שמש, רמקולים ומטענים שהיו שייכים למתלונן .

הליך המעצר

2.

ביום 9.4.2015, בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר ונגד אשר, הגישה המשיבה בקשה לעצור את שניהם עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם. ביום 27.4.2015 קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' עטר ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום. בהחלטה נוספת מאותו יום הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. להשלמת התמונה יוער כי גם בעניינו של אשר קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדו והורה – לאחר קבלת תסקיר – על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

מתסקיר שירות המבחן מיום 10.5.2015 (להלן: התסקיר ) עולה כי העורר, בן 32, התגורר טרם מעצרו בבית הוריו ולא עבד; וכי בחודש ספטמבר 2014 שוחרר ממאסר ומאז ניהל אורח חיים התמכרותי וחסר יציבות. נמסר כי העורר נשר מלימודיו לאחר 8 שנות לימוד ועבד לאורך חייו בעבודות מזדמנות וקצרות טווח; כי בנערותו החל להשתמש בסם חשיש, שימוש שהעמיק לצריכת סמים מגוונים וקשים מגיל 16; וכי הוא השתתף בשני ניסיונות גמילה במסגרות טיפוליות שמהן נשר לאחר תקופות קצרות. אשר לעבר הפלילי של העורר צוין כי לחובתו הרשעות, בין היתר, בעבירות אלימות ורכוש, כולל מעורבות בשלושה מעשי שוד; כי נשא במספר עונשי מאסר; וכי תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי של 8 חודשים. התרשמותו של שירות המבחן הייתה כי בעניינו של העורר מתקיים "מעגל חזרתי לכותלי בתי סוהר" וכי הוא מנהל אורח חיים שולי מתמשך. שירות המבחן ציין כי העורר סיפר כי תקופה קצרה לאחר שהשתחרר ממאסר שב להשתמש בחומרים ממכרים שימוש אינטנסיבי; וכי בתקופה שלפני מעצרו השתמש בסמים ובאלכוהול, ובסמוך למעצרו – גם בקוקאין. אשר לאפיקים טיפוליים צוין כי העורר דיווח כי התקשה לשתף פעולה עם גורמי טיפול, זאת למעט אשפוזים פסיכיאטריים בשנים האחרונות. נוכח כל אלה העריך שירות המבחן כי קיים סיכון ברמה גבוהה להישנות התנהלות שולית ואלימה מצד העורר. לבסוף עמד השירות על כך שהעורר לא ביטא רצון להשתתף בפרויקט לגמילה מסמים "תלם" בבית המעצר וביקש להשתלב בטיפול במסגרת קהילה טיפולית לנפגעי סמים ואלכוהול. הערכת שירות המבחן הייתה כי בשלב זה העורר אינו בשל להשתלב בגמילה אינטנסיבית. משכך, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה על שחרור העורר לחלופה.

4.

ביום 12.5.2015 התקיים דיון נוסף בעניינו של העורר לאחר קבלת התסקיר. בהחלטה מאותו יום קבע בית המשפט כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לשחרור העורר לחלופת מעצר לצורך השתלבות בהליך טיפולי ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

טענות הצדדים

5.

מכאן הערר שלפניי, המופנה הן לקביעה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית התומכת בכתב האישום נגד העורר, הן להחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר. אשר לקיומן של ראיות לכאורה טוען העורר כי בהליך זיהויו על ידי המתלונן נפלו פגמים; כי הימצאותו לצד אשר בסמוך לשכונת מגוריו אחרי האירוע אינה מלמדת על מעורבותו בשוד הנטען; וכי בידי העורר ואשר – שנתפסו זמן קצר לאחר האירוע – לא נמצאו החפצים שנטען כי נטלו מהמתלונן. משכך סבור העורר כי לא קיימת תשתית ראייתית מספיקה להוכחת האישומים נגדו או כי למצער קיים כרסום משמעותי בחומר הראיות. אשר לשחרורו לחלופת מעצר טוען העורר כי נסיבות חייו הייחודיות ומצבו הנוכחי מצדיקים לסטות מהמלצת שירות המבחן בעניינו ולשחררו לחלופה של קהילה טיפולית .

6.

בדיון לפניי סמכה המשיבה את ידיה על החלטות בית המשפט המחוזי, מטעמיו. אשר לתשתית הראייתית, המשיבה טענה כי המתלונן – בכמה הזדמנויות – זיהה את העורר ועמד על הקשר המשפחתי שלו לאשר, על בסיס היכרות מוקדמת עמו. אשר לחלופת המעצר המשיבה הדגישה כי התסקיר מביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של העורר, לרבות עברו הפלילי המכביד; וכי בנסיבות אלו בדין קיבל בית המשפט את המלצת שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר .

דיון והכרעה

7.

סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 מורנו כי בית המשפט רשאי להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו מקום שבו הוא מוצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. בפסיקתנו נקבע כי בשלב זה על בית המשפט לבחון אם בחומר הראיות הקיים, לאחר שיעבור את מבחני הקבילות והמשקל ואת כור ההיתוך של החקירות, טמון סיכוי סביר להרשעת הנאשם במיוחס לו (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996)) .

האם הראיות במקרה שלפנינו מגלות סיכוי סביר להרשעת העורר? לשאלה זו נפנה כעת.

זיהוי העורר בידי המתלונן

8.

בתיק החקירה ראיות לכאורה הקושרות את העורר לשוד, הכוללות הן דברים שנמסרו מפי המתלונן, הן דו"חות שערכו שוטרים. תחילה לראיות שמקורן במתלונן. מיד לאחר האירוע טלפן המתלונן מטלפון ציבורי למוקד המשטרה. מוקדנית המשטרה שאלה את המתלונן מיהו שלקח ממנו את מכשיר הטלפון הנייד. המתלונן, אשר ניכר בקולו כי הוא סובל מכאבים, השיב: "אשר אחד אשר [...] אחד אשר הנמוך הזה. הרגו אותי במכות". בהמשך השיחה המתלונן נשאל שוב מי הרביץ לו, והשיב: "אחד בשם אשר [...] ועוד אחד עוד בנאדם". לשאלה "מי הוא [התוקף – ע' פ'] בשבילך" השיב המתלונן: "כלום כלום הוא סתם תקף אותי שתיים" (מזכר שירן כפיר מיום 5.4.2015; הקלטת השיחה בדיסק המסומן כט2). בהודעה שמסר המתלונן ביום האירוע הוא קשר את אשר ואת אחיו לאירוע:

"שאלה: מי שדד אותך?

תשובה: אחד בשם אשר ואני חושב אחד נוסף אח שלו לא יודע את שמו.

שאלה: מהיכן אתה מכיר את אשר ואת השני?

תשובה: אני מכיר את אשר הוא גר בגרינבויים בבנינים הגבוהים והשני אני חושב זה אח שלו" (הודעת המתלונן מיום 4.4.2015 ש' 13-10).

בעימות שנערך בין המתלונן לבין אשר ביום 5.4.2015 נשאל המתלונן אם האדם שניצב מולו הוא מי ששדד אותו. המתלונן ענה: "כן אמת ועוד אחד אולי אח שלו לא יודע" (דו"ח ביצוע עימות מיום 5.4.2015 ש' 9-8). גם בהודעת המתלונן מיום 6.4.2015 הזכיר המתלונן את אחיו של אשר:

"תשובה: [...] אשר הכניס יד לכיס של המכנס הוציא את הטלפון וברח יחד עם אח שלו אני חושב לכיוון רחוב אילת [...]

שאלה: איך אתה מכיר את אשר?

תשובה: אני מכיר אותו מהשכונה הוא גר כמה בניינים לידי והרבה פעמים הוא דיבר אלי.

שאלה: את אח שלו אתה מכיר?

תשובה: אני מכיר אותו בפנים.

שאלה: מה הם לבשו באותו יום?

תשובה: [...] והיה חושך כך לא זוכר כל כך מה בדיוק לבשו אבל אני מזהה בוודאות את אשר מהשכונה ואת אח שלו כי אני מכיר אותם מהשכונה" (הודעת המתלונן מיום 6.4.2015 ש' 18-10).

בהודעה נוספת שנגבתה מהמתלונן ציין האחרון כי "אשר ועוד אחד אח שלו" תקפו אותו וכי אחיו של אשר חנק אותו. בהמשך ההודעה הציגו החוקרים למתלונן סרט שצולם במצלמת האבטחה של קיוסק, שלפי טענת המשיבה לידו חלפו המתלונן, העורר ואחיו קודם לאירוע. המתלונן אישר לחוקרים כי בסרטון זה הוא מזהה את עצמו, את אשר ואת העורר (הודעת המתלונן מיום 7.4.2015 ש' 5-4; 11; 18-17).

מכאן לדו"חות הפעולה של השוטרים, שנערכו כולם ביום האירוע.

זיהוי העורר בדו"חות השוטרים

9.

מדו"ח הפעולה של השוטר אסף ראובן (להלן: ראובן ) עולה כי לאחר קבלת הדיווח על האירוע הוא הגיע לזירה, וכאשר שאל את המתלונן אם הוא מכיר את תוקפו השיב האחרון כי לאחד מתוקפיו קוראים אשר, שתואר על ידו כ"בחור נמוך לבש חולצה לבנה ומכנס ג'ינס". עוד צוין בדו"ח כי הקצין התורן ואילן צעדי (להלן: צעדי ) "עודכנו להמשך טיפול מודיעיני" (דו"ח פעולה ראובן מיום 4.4.2015). דו"ח פעולה נוסף ערך השוטר שלמה שי (להלן: שי ). לפי דו"ח זה, בעת קבלת הדיווח על השוד שהה שי בקרבת מקום האירוע והגיע אליו באופן רגלי, שם זיהה את המתלונן. האחרון מסר לו כי הותקף. בדו"ח ציין שי כי הוא קרא לניידת לוד 403 לשם טיפול במתלונן, במטרה שהוא-עצמו יתפנה להמשיך לחפש אחר החשודים. בדו"ח הפעולה של צעדי צוין כי במסגרת פעילות ניידת בילוש התקבל דיווח על דקירה ושוד של מכשיר טלפון נייד; כי ניידת לוד 403 דיווחה כי איתרה את המתלונן; וכי החשודים הם אשר וזאב [הוא העורר – ע' פ'] (דו"ח פעולה צעדי מיום 4.4.2015). בדו"ח הפעולה שערך השוטר יניב ושדי (להלן: ושדי ) אשר שהה עם צעדי בעת קבלת הדיווח על האירוע צוין כי ניידת 403 מסרה כי היא נמצאת עם המתלונן; וכי הוא מוסר שאשר ואח שלו תקפו אותו (דו"ח פעולה ושדי מיום 4.4.2015). בעקבות הדיווח דנן נסעו צעדי וושדי לביתם של העורר ושל אשר שם שהה אביהם לבדו. האב מסר כי ילדיו אינם בבית. בהסכמתו ערכו השוטרים חיפוש בבית, ולא איתרו שם את המתלונן ואחיו. בדו"ח הפעולה של השוטר אלדד אל-ישיב (להלן: אל-ישיב ) צוין כי בעקבות האירוע התקשר אל-ישיב לרכז המודיעין, אשר מסר לו כי המתלונן הודיע למוקד המשטרה כי שני אנשים תקפו ושדדו אותו. בדו"ח זה ציין אל-ישיב כי לפי דבריו [לפי הנראה – של רכז המודיעין – ע' פ'] אחד החשודים עונה לשם זאב [העורר – ע' פ']. אל-ישיב הוסיף כי בסיום השיחה עם רכז המודיעין שמע בקשר את אחת הניידות מדווחת כי היא נמצאת עם המתלונן שמוסר כי הותקף בידי אשר, המתגורר בגבעת הזיתים, ובידי אח של אשר. עוד צוין בדו"ח כי לאחר זאת התקשר אל-ישיב לקצין מודיעין ובילוש בשם אורן קלטניק ושאל אותו מיהם אשר וזאב שבהם מדובר. לפי הדו"ח, בהמשך, כאשר הגיע אל-ישיב לתחנת המשטרה, הוא פגש שם במתלונן לאחר שמסר את הודעתו. אל-ישיב שאל אותו אם הוא מכיר את אשר. המתלונן השיב כי הוא מכיר את אשר מהשכונה. אל-ישיב ביקש מהחוקר מרדכי זפרני (להלן: זפרני ) להציג למתלונן תמונה של אשר. המתלונן ענה: "כן זה הוא". זפרני שאל את המתלונן: "זה אשר או אח שלו?", והלה השיב "זה אשר" (דו"ח פעולה אל-ישיב מיום 4.4.2015).

שהות העורר ואשר ביחד לפני האירוע ולאחריו

10.

אירוע השוד נקלט במצלמת אבטחה שהייתה מוצבת בצומת הרחובות שבה אירע השוד. בצילומים נראה אדם המגיע מרחוב שפירא אל הצומת, ושניים אחרים תופסים ומכים אותו. יחד עם זאת, לפי דו"ח צפייה שערך השוטר ירון כהן (להלן: כהן ), לא ניתן לזהות מן הצילומים את המעורבים באירוע (דו"ח צפייה כהן מיום 6.4.2015; צילומי מצלמת האבטחה בדיסק המסומן לט4). בצד צילומים אלה הציגה המשיבה, כאמור לעיל, צילומים ממצלמת אבטחה של קיוסק בסמוך למקום האירוע (דיסק המסומן כט3). במזכר שערך השוטר אמיר אהרוני (להלן: אהרוני ) מציין האחרון כי קיים פער של כחצי שעה בין "שעת האמת" שבה אירע השוד לבין השעה הנזכרת בצילום (לשם המחשה: כאשר בסרטון מופיעה השעה 23:44, שעת הצילום בפועל היא חצי שעה קודם לכן – 23:14; ראו מזכר אהרוני מיום 5.4.2015). כפי שציינתי קודם לכן, בסרטון זה זיהה המתלונן את עצמו הולך, ואחריו את אשר ואת העורר (הודעת המתלונן מיום 7.4.2015 ש' 18-17). במזכר שערך זפרני צוין כי הוא צפה בסרטון ממצלמת הקיוסק וראה כי בדקה 23:43 נראה המתלונן חולף ברחוב כשהוא אוחז שקית בידו; ואת העורר ואת אשר הולכים אחריו. זפרני ציין כי זיהוי החשודים על ידו לא נסמך על היכרות קודמת עמם כי אם על כך ששימש "חוקר תורן" בליל האירוע וחקר את החשודים זמן רב (מזכר זפרני מיום 5.4.2015). לעומת זאת, אשר והעורר טענו כי הם אינם מזהים את עצמם או את המתלונן בסרטון זה (הודעת העורר מיום 7.4.2015 ש' 31-28; הודעת אשר מיום 7.4.2015 ש' 50-42).

11.

אשר למיקום העורר לאחר האירוע: בהמשך לחיפוש שערכו השוטרים בביתם של העורר ואחיו, ערכו השוטרים סריקות ברחוב דרך משמר נוף בגבעת הזיתים, שם הבחינו בשניים הולכים לכיוון ביתם. בחיפוש שנערך בהסכמה על גופם של העורר ושל אשר לא נמצא דבר. השניים עוכבו לחקירה במשטרה (דו"ח פעולה צעדי מיום 4.4.2015; דו"ח פעולה ושדי מיום 4.4.2015).

דיון

12.

העורר ממקד טענותיו אשר לתשתית הראייתית נגדו בשאלת זיהויו. לטענת העורר, בדיווח הראשוני של המתלונן למוקד 100 הוא נקב בשמו של אשר כתוקפו, וציין כי תקף אותו אדם נוסף. כשנשאל המתלונן מיהו האדם הנוסף שתקף אותו לא ידע הוא לספר כי מדובר באחיו של אשר, או לנקוב בשמו של העורר. המתלונן אף לא נקב בשמו של העורר – כך לפי טענת העורר – גם ביתר הודעותיו. לטענת העורר, המתלונן למד על זהות תוקפו השני מדברי השוטרים. עיקר הראיות לזיהויו מצויות אף הן בדו"חות הפעולה של השוטרים, אשר לא ברור מניין הגיעו למסקנה שלפיה העורר הוא התוקף השני. לשיטת העורר, משהמתלונן זיהה את תוקפו השני כ"אחיו של אשר" בשלב מאוחר, היה על המשטרה לקיים מסדר זיהוי רגיל כדי לבחון את מעורבותו באירוע. לכך הוסיף העורר כי אף שלא ניתן ללמוד מצילומי מצלמת האבטחה שהוצבה בצומת את זהות התוקפים, עולה מן הצילומים כי האירוע נמשך כמה דקות. המתלונן שהה אפוא זמן לא מבוטל במחיצת תוקפיו, ולכן – כך העורר – יש להניח כי לו היה מכיר את האדם השני, היה יודע לציין מיהו כבר בדיווח הראשוני שמסר.

13.

בדיון לפניי טענה המשיבה כי המתלונן זיהה את העורר מחמת היכרות מוקדמת עמו, ומשכך לא הייתה חובה לערוך מסדר זיהוי; וכי לא ניתן להסיק מסקנות חותכות מן העובדה שהמתלונן לא הזכיר את העורר בדיווח הראשוני למוקד, שהרי מהשיחה עולה בבירור כי הוא נמצא אותה עת במצוקה. המשיבה עמדה על כך שבהודעות שמסר לאחר האירוע ציין המתלונן כי האדם השני שתקף אותו היה אחיו של אשר. לדברי המשיבה, אכן אין חולק על כך שהמתלונן לא מסר את שמו של העורר, והשאלה הכיצד שמו נזכר בחלק מדו"חות הפעולה של השוטרים, כמו גם שאלת מידת ההיכרות המוקדמת של המתלונן עם העורר, צריכות להתברר בהליך העיקרי. לכך הוסיפה המשיבה כי העורר ואשר נצפו ביחד עובר לאירוע ולאחריו, ולא מסרו גרסה ביחס להימצאותם יחדיו אותה עת. לבסוף סבורה המשיבה כי בית משפט קמא נתן דעתו למורכבות הקיימת בחומר הראיות ולפיכך הפנה את העורר לתסקיר לבחינת חלופת מעצר – תסקיר אשר כאמור לא המליץ על שחרורו לחלופה.

14.

לאחר בחינת חומר הראיות בתיק התרשמתי כי די בראיות הקיימות בשלב זה כדי להצביע על סיכוי סביר להרשעת המתלונן במיוחס לו. אכן, העורר הצביע, מחד גיסא, על קשיים מסוימים בהליך זיהויו על ידי המתלונן, שכן המתלונן לא מסר פרטים מזהים על העורר בדיווח הראשון למוקד המשטרתי על האירוע. מאידך גיסא, לא ניתן לבטל את טענת המשיבה כי המתלונן היה נתון במצוקה אותה עת. דא עקא, חרף מצוקה זו עולה בבירור מהשיחה כי המתלונן ידע לנקוב בשמו של אשר כתוקפו וכמו כן לציין פרטים נוספים הקשורים באירוע (למשל, כי נלקחו ממנו גם משקפי שמש). לכך יש להוסיף כי בהודעותיו מיום 4.4.2015 ומיום 6.4.2015 ובעימות שנערך בין אשר לבין המתלונן זיהה המתלונן את העורר באופן מסויג במידת מה תוך שהוא שב ומשתמש בביטוי "אני חושב" בהתייחסו לעורר. כך בהודעה שנגבתה מהמתלונן ביום האירוע: "אחד בשם אשר ו אני חושב אחד נוסף אח שלו לא יודע את שמו"; כך בעימות מיום 5.4.2015: "ועוד אחד אולי אח שלו

לא יודע "; וכך גם בהודעת המתלונן מיום 6.4.2015: "אשר [...] הוציא את הטלפון וברח יחד עם אח שלו אני חושב " (ראוי עם זאת לציין כי המתלונן הפגין בהמשך הודעה זו ביטחון רב יותר ביכולתו לזהות את העורר נוכח היכרות מוקדמת ביניהם. ראו דבריו שצוטטו לעיל, בפסקה 8). כמו כן, מדו"חות הפעולה של השוטרים ראובן ושי, אשר הגיעו לזירת האירוע ופגשו את המתלונן, לא עולה כי האחרון הזכיר את העורר בזמן אמת. לכך יש להוסיף כי – בנתון לכך שאין חולק כי המתלונן לא ידע לנקוב בשם העורר – לא ברור כיצד דיווחה ניידת 403, כאמור בדו"ח הפעולה של צעדי, כי המתלונן סיפר כי "אשר וזאב" תקפו אותו.

15.

למול זאת ראוי להדגיש כי זיהוי העורר נתמך גם בראיות אחרות ובכלל זאת דו"חות השוטרים וכן הימצאותם של העורר ושל אשר יחד בקרבת זירת האירוע בסמוך לאחר השוד המיוחס להם – שהות משותפת שהעורר לא סיפק לה הסבר. המשיבה מבקשת להסתמך גם על סרטון הקיוסק (שבו זיהו המתלונן וזפרני את העורר ואת אשר דקות ספורות עובר לאירוע), אלא שאציין, בזהירות הראויה, כי צפייה בסרטון –שאיכותו ירודה – אף שאינה מאפשרת להסיק כי העורר ואחיו אינם אלה הנצפים שם, שאלה היא אם היא מאפשרת להסיק בביטחון מלא היפוכם של דברים. מכל מקום, מקומן של השאלות שלפנינו להתברר בהליך העיקרי. בהליך זה, כך יש להניח, ייחקרו גם המתלונן והשוטרים בדבר הזיהוי של העורר; ובמסגרתו יכריע בית המשפט אם בנסיבות המקרה יש בהיכרות המוקדמת הנטענת של המתלונן עם העורר כדי ליתן מענה לכך שלא נערך מסדר זיהוי בעניינו (בש"פ 4033/15 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (18.6.2015)).

16.

נוכח כל אלה סבורני כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר, אף כי עצמתן אינה גבוהה בשל הקשיים האמורים בהליך הזיהוי. ואמנם, בית המשפט המחוזי ציין כי הקשיים האמורים בהליך הזיהוי של העורר, לרבות הטענה כי זהות העורר "הושמה בפיו" של המתלונן על ידי השוטרים, לא נעלמו מעיניו, אך סבר כי המארג הראייתי הקיים מגלה סיכוי סביר להרשעת העורר. אף אני סבור כי אין בפגמים לכאורה בהליך הזיהוי של העורר כדי להביא למסקנה כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לו, הגם שעצמת הראיות אינה גבוהה כאמור. משכך, היה אכן מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר מתאימה.

חלופת מעצר

17.

כאמור, בית המשפט המחוזי ראה להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר. עמדת שירות המבחן הייתה כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא ברמה גבוהה; כי הוא נוטה לחזרתיות בביצוע עבירות; וכי בשלב זה הוא אינו בשל להליך גמילה במסגרת של קהילה טיפולית. בכל הקשור בחלופת מעצר מתמקד הערר שלפנינו בבקשת העורר לאפשר לו להשתחרר למסגרות טיפוליות לגמילה מסמים ומאלכוהול שיהא בהן כדי לאיין את מסוכנותו. כידוע, ברגיל העיתוי הראוי לשקילת הליכי טיפול וגמילה הוא בשלב גזירת עונשו של נאשם. הפנייתו של נאשם לטיפולים מעין אלה כבר בשלב המעצר היא בגדר חריג (ראו, בין רבים: בש"פ 267/11 מדינת ישראל נ' ברמוחה , פסקה 7 (13.1.2011); בש"פ 5289/13 אדגה נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (20.8.2013) (להלן: עניין אדגה )). בפסיקתנו נקבע כי החריג דנן יחול אם יתקיימו שניים משלושת התנאים המצטברים הבאים: הנאשם החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; או שבהליך הגמילה יש כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. התנאי הראשון מבין אלה – הוא העיקרי שבהם (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה , פסקה 7 (21.3.2011); עניין אדגה , פסקה 16; בש"פ 1863/12 גיית נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (15.3.2012)). בית המשפט המחוזי עמד על כך שהתנאים האמורים אינם מתמלאים במקרה שלפנינו. הוטעם כי העורר לא החל בטיפול עובר לביצוע העבירה שבגינה נעצר; וכי המסוכנות הנשקפת ממנו – הנלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו הן מעברו הפלילי – היא ברמה גבוהה. בנוסף, בית המשפט מצא לאמץ את מסקנות שירות המבחן שהעריך כי פוטנציאל ההצלחה של הליך גמילה בעניינו של העורר, נכון לשלב זה, אינו גבוה . בקביעה זו לא ראיתי להתערב. אכן, כרסום מסוים בעצמת הראיות לכאורה נגד נאשם מהווה שיקול לטובת שחרורו לחלופת מעצר (ראו למשל בש"פ 612/15 מידברג נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (5.2.2015)). דא עקא, לצד שיקול זה על בית המשפט ליתן דעתו להערכת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם ולשאלה אם יש בחלופה המוצעת כדי ליתן לה מענה ראוי. במקרה שלפנינו אני סבור כי חרף העובדה שעצמת הראיות אינה גבוהה, נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר והתרשמות שירות המבחן מהחלופה שנבדקה, אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בצד האמור, בא כוחו של העורר, שנעזר לדבריו בייעוץ מקצועי, ביקש שלא לסגור לפני העורר את הדלת להציע חלופת מעצר טיפולית אחרת. לבקשה זו ראיתי להיעתר. נוכח הערתי בדבר עצמת הראיות, יהא העורר רשאי להציע חלופת מעצר אחרת במסגרת בקשה לעיון חוזר. במקרה כזה ניתן יהיה לבחון את החלופה שתוצע באמצעות תסקיר מעצר של שירות המבחן, ובית המשפט המחוזי יחליט כראות עיניו אם יש באותה חלופה כדי לנטרל את הסיכון הנשקף מהעורר.

בנתון להערה אחרונה זו, הערר נדחה.