פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4065/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
לואי עבדאללה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב בתיק ע"ח 39971-04-10 מיום 12.5.2010 שניתן על ידי כבוד השופטת ח'
כוחן
תאריך הישיבה:
י"ח סיון התש"ע
(31.2010)
בשם העורר:
עו"ד עיסאם טנוס
בשם המשיבה:
עו"ד איילת קדוש
החלטה
בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופטת כוחן) אשר ניתנה בערר, ולפיה נהפכה החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו לשינוי תנאי השחרור של העורר, באופן שהתיר לו לצאת לעבודתו בתנאים מגבילים.
כתב האישום
1.
על פי כתב האישום, ביום 22.8.2009 נהג העורר ברכב משא, כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים. כאשר נעצר על ידי השוטרים נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול, עמידתו התנדנדה, ועיניו נעצמו. העורר נכשל במבחני הביצוע לבחינת פקחותו, לא נענה להוראות השוטרים וכן הודה בשתיית 4 כוסות וודקה.
2.
ביום 4.5.2008 נפסל רישיון נהיגתו של העורר לתקופה של 30 חודשים בתיק בית משפט השלום לתעבורה בחיפה פ.ל. 447/06. גזר הדין ניתן בנוכחותו של העורר ומכאן שידע על דבר הפסילה. העורר נהג, אם כן, בעוד פסילת רישיונו בתוקף, ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח בר-תוקף. על כל אלו הואשם העורר בעבירה על הוראות החיקוק כדלקמן: נהיגה בזמן פסילה – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה על סעיף 10 לפקודה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, נהיגה בשכרות – עבירה על סעיף 62(2) ו-38(2) לפקודה, ונהיגה בשכרות ותחת משקאות משכרים – עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 וסעיף 38(1) לפקודה.
השתלשלות ההליכים
3.
כפי שיתואר, הליכי המעצר והשחרור בפרשה זו היו סבוכים וארוכים. ביום 26.8.2009 התקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר. בית המשפט השלום לתעבורה דחה את החלטתו בבקשה עד לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. ביום 24.9.2009, החליט בית המשפט - לאחר שבחן תסקיר מעצר הממליץ על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אמו - לשחרר את העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, ואולם עיכב את ביצוע ההחלטה בכ-24 שעות - על מנת לאפשר למשיבה את האפשרות להגיש ערר. ביום 25.9.2009 הגישה המשיבה ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב יפו, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. משלא מצא בית המשפט את חלופת המעצר ראויה דייה - קיבל את הערר והורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. אשר על כן, פנה העורר ביום 1.10.2009 לבית המשפט לתעבורה, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.9.2009, והציע ערבים אחרים מאלו אשר נקבעו בהחלטה הראשונה. בקשתו נדונה ביום 20.10.2009. אשר בית המשפט קיבל את הערבים שהוצעו והורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, ואולם, בדומה למה שקבע בהחלטה מיום 24.9.2009, עיכב את ביצוע החלטתו בכ-24 שעות - על מנת לאפשר למשיבה לערור על ההחלטה. ואכן, המשיבה הגישה ערר ביום 21.10.2009. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערר ולהותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה (השופט פוגלמן), אשר קיבל את הערר בחלקו ביום 25.11.2009, וקבע כי העורר יוכל להציע לשירות המבחן חלופה שונה מהחלופות שהוצגו עד כה. שירות המבחן יידרש לחלופה בתנאים מחמירים שתוצג לו, כולל איזוק אלקטרוני, ובתוך 21 ימים יודיע עמדתו באשר אליה לבית המשפט לתעבורה, אשר ישוב ויכריע בשאלה אם יש מקום לשחרר את העורר לחלופה שתוצע. ביום 24.12.2009 קבע בית המשפט לתעבורה כי בקשת העורר מתקבלת כך שניתן לשחררו לחלופת מעצר, כאשר יוצעו מפקחים ששירות המבחן יחווה לגביהם דעה חיובית. כל זאת בנוסף לקביעות של בית המשפט העליון, ביחס לאיזוק אלקטרוני, ערבויות משמעותיות של המפקחים ושל העורר עצמו, הפקדה כספית גבוהה וכן אפשרות למשטרה לערוך ביקורים במקום שיקבע לחלופת מעצר, לצורך בדיקת קיומם של תנאי מעצר הבית. ביום 14.1.2010 שוחרר העורר למעצר בית בתנאים שנמנו לעיל.
ואולם בכך לא הסתיימו ההליכים, שכן ביום 12.04.2010 פנה העורר בבקשה לשינוי תנאיי שחרורו, באופן שיתאפשר לו לצאת לעבוד בלוויית אחד הערבים אשר נקבעו בהחלטה המקורית כמפקח על תנאי שחרורו. ביום 26.4.2010 נעתר בית המשפט לתעבורה לבקשת העורר, ואפשר לו לצאת מביתו לעבודה בימים א' עד ה' ובתנאים מגבילים, תוך החתמתו על התחייבות כספית נוספת. ביצוע ההחלטה עוכב עד ליום 29.4.2010. המשיבה הגישה ערר גם על החלטה זו, ובדיון ביום 12.5.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי ההקלה בתנאי השחרור של העורר נעשתה באופן בלתי מידתי, וכי:
"המשיב הינו עבריין רצידיביסט שלגביו הוגשו תסקירים שליליים, המעידים כי לא ניתן לשלול סיכון להישנות ההתנהגות העבריינית."
בית המשפט עמד על כך כי התיק קבוע ל-15.11.2010. מדובר, כך קבע, בדחייה ארוכה מדי הפוגעת בעורר באופן בלתי מידתי. התיק הועבר לבית המשפט לתעבורה כדי שיקבע מועד עוד לפני הפגרה. יחד עם זאת קבע בית המשפט, כי אם ימציא העורר מקום עבודה סמוך לבית מגוריו – יצטרך בית המשפט לתעבורה לשקול את הדבר וליתן החלטה בהתאם.
על החלטה זו מיום 12.5.2010 הוגש הערר שבפני.
טענות העורר
4.
העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי, עת קיבל את ערר המשיבה ומנע ממנו יציאה לעבודה, וכן שגה בקביעתו כי יש למצוא לעורר עבודה באזור מגוריו. בא כוח העורר מסביר כי אחיו של העורר והעורר עוסקים בהתקנת זגוגיות בבתי משרדים, וכי צורך בהתקנה שכזו קיים בתל אביב, אך לא בנצרת. לדבריו, על העורר לכלכל את אשתו וילדיו, והוא חייב לצאת לעבוד.
5.
מוסיף וטוען בא כח העורר, כי העבירות בהן מואשם העורר מקימות עילת מסוכנות ספציפית, העולה מהאפשרות שהעורר ינהג ברכב, ואולם המפקחים שמונו לו - בהם נתן בית המשפט לתעבורה אמון, אמונים על כך שהעורר לא ינהג ברכב מנועי והדבר מפיג את המסוכנות הספציפית האמורה.
6.
עוד טוען העורר, כי שגה בית המשפט קמא עת נתן משקל לריחוק בין מקום מעצר הבית בו הוא נתון לבין מקום עבודתו. לשיטת העורר, הוא ילווה כל העת על ידי אחיו, שזכה, לטענתו, לאמונו של בית המשפט קמא, ללא שהמשיבה ערערה על כך.
לאור האמור לעיל, התבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, והשבת החלטתו של בית המשפט לתעבורה על כנה.
7.
המשיבה תומכת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ועומדת על מסוכנותו של העורר כעולה מהרישום הפלילי שלו.
דיון והכרעה
8.
אכן, חלף זמן רב מאז הגשת כתב האישום, וגם לעניין תנאי שחרור – נקודת האיזון משתנה עם הזמן. בית המשפט המחוזי נתן את דעתו על הצורך להקדים את המשפט. הנחתי היא כי הדבר אכן ייעשה, וכי המשפט יישמע עד הפגרה. בהנחה שכך יהיה, איני רואה מקום לקבלת הערר. אין לשכוח כי בהחלטת השופט פוגלמן דובר על אפשרות שחרור למעצר בית בתנאים מחמירים אשר יבטיחו את הרחקתו של העורר מכלי רכב ומן הכביש, תוך שקילת איזוק אלטרוני וערבות ממשית. החלטת בית המשפט לתעבורה רחוקה עד למאוד מהחלטה זו. עם זאת, אם לא ניתן יהיה לקיים את הדיון לפני הפגרה – תהא זו עילה לעיון חוזר.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ח בסיון התש"ע (31.5.2010).
ש ו פ ט ת