בש"פ 4112/21 יוסי גוטמן נ. מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט מ' קרשן ) בעמ"ת 31788-05-21 מיום 20.5.2021 במסגרתה התקבל ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת א' כתבי-ריבלין ) במ"ת 23854-09-20 מיום 13.5.2021 לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בקהילה טיפולית, ונקבע כי המבקש יוותר במעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

ביום 10.9.2020 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות רכוש שונות ובהן התפרצות למקום מגורים, גניבה והונאה בכרטיס חיוב. לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו. המבקש הודה בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בתסקיר מעצר שהוגש לפי הוראת בית המשפט, צוינו דפוסי התנהגותו ההתמכרותיים והסיכון הנשקף להישנות התנהגות שולית מצדו ולחוסר הצלחה טיפולית בעניינו. משכך, לא הומלץ לשחררו לקהילה טיפולית לנפגעי סמים או לחלופה ביתית, וביום 4.11.2020 הורה בית משפט השלום על מעצרו עד לתום ההליכים, בהסכמתו. שני תסקירים נוספים שהוגשו בעקבות בקשות מטעם המבקש, לא באו גם הם בהמלצה על שילובו במסגרת טיפולית חלף מעצרו.

2.

לאחר שהגישה ההגנה תסקיר סוציאלי מטעם הסניגוריה הציבורית (מיום 7.3.2021) אשר המליץ על שילוב המבקש למסגרת שיקומית, ולאחר שהוצגה האפשרות להעברתו לקהילה הטיפולית "רוח במדבר", הורה בית המשפט על הגשת תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן. בתסקיר חזר שירות המבחן על מסקנותיו ולא המליץ על שילובו של המבקש בקהילה הטיפולית המוצעת.

3.

חרף האמור בתסקיר, ביום 13.5.2021 הורה בית המשפט על שחרור המבקש לחלופת מעצר בקהילה הטיפולית "רוח במדבר", בכפוף למילוי תנאים שונים. בהחלטה צוין כי על אף המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המבקש, יש ליתן לו הזדמנות להשתלב בטיפול וזאת נוכח העובדה שכתב האישום תוקן בינתיים לקולא; ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה המבקש יודה במיוחס לו אך יזכה לאפשרות לקדם את עניינו במסגרת הליך המעצר; המוטיבציה הגבוהה הנשקפת מן המבקש לרכישת כלים להתמודדות מחוץ לכותלי הכלא ולגמילה מסמים; גילו המבוגר (כבן 64); חוות הדעת שהוגשה מטעמו; והעובדה כי הוא מתמיד מזה שבעה חודשים בטיפול בו הוא משתתף בבית המעצר.

4.

על ההחלטה האמורה הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי, וביום 20.5.2021 קיבל בית המשפט את הערר והורה כי המבקש ייוותר במעצר עד לתום ההליכים. נקבע כי המבקש לא עמד באף אחד מהתנאים שנקבעו בהלכת סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.2011) (להלן: עניין סויסה )) לעניין שחרור נאשם השוהה במעצר לקהילה טיפולית לגמילה מסמים: הוא לא החל בהליך גמילה טרם מעצרו; לא הוכח סיכוי ממשי להצלחת הטיפול המוצע, מסקנה אשר נלמדה גם מעברו בו נמנע מניצול הזדמנויות רבות שניתנו לו לעבור תהליכי גמילה וחזר לפשיעה פעם אחר פעם; והחלופה המוצעת אינה מאיינת את מסוכנותו. עברו הפלילי המכביד והעובדה ששוחרר ממאסר זמן קצר בלבד טרם ביצע את העבירות מקשים גם הם על מתן אמון בו. עוד נקבע כי החלטת בית משפט השלום ניתנה בניגוד להמלצה מפורטת ומבוססת של שירות המבחן בהיעדר נימוק משכנע לכך כנדרש, וכי בכך סטה מהוראת סעיף 48(א)(7) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

5.

מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הוא אינו עומד בתנאי הראשון של הלכת סויסה מכיוון שלא החל בהליך הגמילה טרם מעצרו. זאת תוך התעלמות מתהליך שהתחיל עת שהה בעבר בבית הסוהר וזאת בשילוב התהליך אליו התמסר במחויבות עמוקה מאז מעצרו בהליך הנוכחי. בכך סטה בית המשפט מן הגישה הגמישה הנוהגת ביחס להחלת התנאי על קיומם של הליכי גמילה משמעותיים. כמו כן, לא נלקחו בחשבון משמעות גילו המבוגר של המבקש והציפייה שפיתח על סמך התנהלותו של בית משפט השלום לאורך ההליך. בית המשפט המחוזי שגה גם בפרשנותו לסעיף 48(א)(7) לחוק המעצרים ובפרט בקביעתו כי החלטת בית המשפט הייתה כפופה לאישור שירות המבחן. לטענת המבקש הבקשה מערבת סוגיות בעלות ממד עקרוני ועוסקת בהחלטה שגרמה לו עיוות דין חמור ברמה הפרטנית והיא מצדיקה מתן רשות לערור.

6.

דין הבקשה להידחות. רשות לערור "בגלגול שלישי" על החלטה בדבר מעצר תינתן רק כאשר הבקשה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת כגון חשש לעיוות דין (בש"פ 2262/21 קויט נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל מחוז תל אביב , פסקה 5 (7.4.2021); בש"פ 1021/21 עאמר נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (15.2.2021) (להלן: עניין עאמר ). אמות מידה אלה חלות גם על בקשות בעניין שחרור ממעצר לקהילה טיפולית (בש"פ 6513/20 אלמלך נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.10.2020) (להלן: עניין אלמלך ); בש"פ 1485/18 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (8.3.2018)). מקרה זה אינו נכנס בגדרן של אמות מידה אלה. המבקש מנסה לעטות על טענותיו מחלצות עקרוניות אך למעשה עניינה של הבקשה נעוץ בהליך הפרטני שלו. איני סבור גם כי עלה בידיו להצביע על נסיבות חריגות או על עיוות דין שנפל בהחלטת בית המשפט המחוזי. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבל את הבקשה. אף מבלי להידרש לתחולת סעיף 48(א)(7) לחוק המעצרים בנסיבות העניין, איני מוצא סיבה להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי אשר בוססה על מכלול החומר הרלוונטי שהונח לפניו ובכלל זה על המלצות חוזרות ונשנות מטעם שירות המבחן ועל ההלכה הפסוקה שנקבעה בבית משפט זה. בפרט אין להתערב בקביעה כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בהלכת סויסה ולפיכך אין לחרוג בעניינו מן הכלל הבסיסי לפיו שילובו של נאשם בתכנית גמילה מסמים יתבצע בשלב גזירת הדין ולא בהליך המעצר (השוו: בש"פ 3892/18 קונטירוב נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (14.6.2018); בש"פ 6312/16 עומסי נ' מדינת ישראל , פסקה 21 (10.10.2016)). המבקש לא המשיך בהליכי הגמילה מאז שחרורו ממאסרו האחרון וטרם מעצרו, בצורה שהיה בכוחה להצביע על אמינות רצונו לקחת חלק בהליכים אלו (והשוו: עניין סויסה , פסקה 9א); נראה כי פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה בעניינו אינו גבוה; ואין בכוחו של הליך זה ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו. מסקנות אלה נשקפות מדפוסי התנהגותו של המבקש, מניסיון העבר בנוגע לתהליכי גמילה בהם לקח חלק, מעברו הפלילי ומהרצידיביזם הנשקף ממנו. גם העובדה כי בית משפט השלום קיבל מעת לעת את בקשות המבקש והורה לבסוף על שחרורו אינה משנה ממסקנה זו, וזאת בפרט כשהעבירות במקרה דנן בוצעו בסמוך לשחרורו ממאסר קודם כשהוא אסיר ברישיון (והשוו: עניין אלמלך , פסקה 6; בש"פ 5733/12 דוד נ' מדינת ישראל (9.9.2012)). עוד אציין הידוע בפי כל, כי בית המשפט אמנם אינו כבול להמלצותיו של שירות המבחן, אך סטייה מהמלצה שלילית מטעמו תיעשה רק בהתקיים נימוקים כבדי משקל המצדיקים לעשות כן (עניין עאמר , פסקה 6; בש"פ 669/21 כראג'ה נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (11.2.2021)). מקרה זה אינו נכנס לגדרם של מקרים מסוג זה.

הבקשה נדחית.