פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4122/08
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העוררים:
1. משה סגל
2. יואב יהוד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 7.5.08 בב"ש 761/08 שניתן על ידי כבוד השופט ש' אטרש
תאריך הישיבה:
ד' באייר התשס"ח (9.5.2008)
בשם העוררים:
עו"ד סעיד רכאב ועו"ד איברהים סלימאן
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
החלטה
א.
תיק זה חוזר בשנית לבית משפט זה, לאחר החלטות מיום 4.5.08 ו-6.5.08. ההחלטה מיום 6.5.08 עסקה, בין השאר, בשאלת יישומו של סעיף 15(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, הקובע חלק מסדרי הדין לגבי חומר חסוי המובא בהארכת מעצר לצרכי חקירה לפני בית המשפט. העוררים הובאו לאחר מכן שוב, ביום 7.5.08, לבית משפט השלום בנצרת (בפני השופטת רוטפלד-האפט ). הדיון נערך בטרם היתה לנגד עיני בית המשפט החלטת בית משפט זה מיום 6.5.08.
בבית משפט השלום (בשני דיונים נפרדים), ובמיוחד בדיון לגבי מר יהוד, נשאל נציג המשטרה שאלות על-ידי ההגנה, ולכעשר מהן, בעניינו של מר יהוד, היתה התשובה "מופיע בפני בית המשפט" או "מפורט בפני בית המשפט" וכדומה. כך גם פעמים לא מעטות בדיון לגבי מר סגל. יצוין כי בא-כוחם המלומד של העוררים לא עורר בפני בית המשפט במפורש את ענין סעיף 15(ה), ונאמרה רק אמירה קצרה בתיקו של מר סגל "שאני (הסניגור – א"ר ) והחשוד מגששים באפילה. אין מתן אפשרות רשות ראויה להתגונן". בית משפט השלום עיין בחומר וסבר כי יש מקום להארכת המעצר, וכך החליט באשר לשני העוררים.
ב.
בפני בית המשפט המחוזי (השופט אטרש ) בדיון מאותו יום (7.5.08) העלו העוררים את שאלת סעיף 15(ה) לחוק המעצרים. בית המשפט עיין בחומר, ובמהות היו מקובלות עליו החלטותיו של בית משפט השלום. בית המשפט אמנם ציין כי אילו היתה החלטת בית משפט זה מ-6.5.08 מובאת לעיונו של בית משפט השלום, היה מקפיד יותר על ניהול ההליך ועל קיום הוראות סעיף 15; אך בית המשפט המחוזי לא שוכנע, כי קופחו זכויותיהם של העוררים מהותית, גם אם פורמלית לא תועד ההליך לפי סעיף 15(ה) לחוק המעצרים. על כן נדחה הערר (בכפוף לתיקון המועד לסיום המעצר בעקבות החלטת בית משפט זה מ-6.5.08, שעסקה גם בנושא המועד).
ג.
(1) בערר דנא ובפני נטען, כי משלא נשמרו הוראות סעיף 15(ה), לא ניתן לעוררים לנהל את הגנתם כדבעי. התשובה לשאלות ההגנה כי החומר "מופיע בפני בית המשפט", כך נטען, אין בה די, שכן אין ודאות כי בית המשפט נתן דעתו לשאלה אם רשאית הסניגוריה לקבל תשובות ספציפיות לשאלותיה. הסניגור המלומד גם ציין, כי לשיטתו אמנם יתכנו מקרים שבהם העדר תשובה הוא מובן ומקובל, כגון חשיפת שם מודיע, אך במקרים אחרים אין לה להגנה לשם עשיית מלאכתה אלא חקירת נציג המשטרה, ויש צורך לברר אם אכן נפגעת החקירה או נפגע אינטרס ציבורי במתן תשובות; אף כי ברי להגנה שאין לה זכות לקבל את חומר החקירה בשלב הנוכחי, אך כדי לאפשר לה למלא את תפקידה יש לנהוג לפי סעיף 15(ה).
(2) באת-כוח המדינה ציינה כי נושא סעיף 15(ה) לא הועלה בבית משפט השלום, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, ומהותית – וזו עיקר – לא נפגעה כל זכות של העוררים, על פי החומר שראה בית המשפט. יש לבחון את הדברים מנקודת מבט זו, מקום שהחלטת בית משפט זה מיום 6.5.08 לא היתה לנגד עיני בית משפט השלום. נציג המשטרה ציין, כי בית משפט השלום כבר הכיר היטב את החקירה בה מ דובר מדיונים אחרים.
ד.
(1) התלבטתי במידה מסויימת בתיק זה. מחד גיסא, יתכן מאוד שבמהות צודקת התביעה, לאחר שבית משפט השלום ובית המשפט המחוזי השתכנעו כי יש מקום להארכת המעצר; יתר על כן, על המשטרה גם לעשות את מלאכת החקירה גופה, והנה היא מבלה חלק ניכר מזמנה בבתי המשפט, מדיון לערר ולערר נוסף, תוך חשש להתשה. ועוד, המ דובר בחשודים השומרים ככל שהבנתי על שתיקה, ואף שכמובן זו זכותם בדין, מלאכת החקירה אינה נעשית קלה יותר. נושא סעיף 15(ה) לחוק המעצרים גם לא הועלה על-ידי ההגנה בפני בית משפט השלום (טרם היתה – ככל הבנתי – בידי הסניגור החלטת בית משפט זה מ-6.5.08). העומס על בית המשפט ידוע, ואינו צריך ראיה, וראוי למנוע הליכי סרק.
(2) מאידך גיסא, ויחד עם זאת, בהליך הפלילי יש חשיבות לזכויות הדיוניות, גם אם יש בהן כדי להוסיף טרחה לתביעה וגם כמובן לבית המשפט. שיקול הדעת של בית המשפט רחב, כמובן, ואל לו להיגרר לטענות סרק שמטרתן משיכת זמן והכבדה, והמציאות – מבלי לפגוע – מזמנת גם כאלה, ואיני מדבר דווקא בהליך דנא. אך על בית המשפט ליתן ביטוי לכך שנתן דעתו בפעולתו בניהול התיק להוראת המחוקק, תוך אותו איזון שעליו דובר
בהחלטה מ-6.5.08, בין זכויות החשודים לאינטרס הציבורי הכללי והפרטיקולרי; הכללי - באשר לצורך לניהול החקירה ואכיפת החוק, ופרטיקולרי - באשר לתשובות ספציפיות לפי סעיף 15(ה). אך פשיטא שגם זכויות החשודים הן אינטרס ציבורי, מכוח טיבו של המשפט הישראלי, וגם מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (סעיף 5). ושוב, במלאכת איזון עסקינן, וחשוב שיוברר כי האיזון הושג.
(3) במאזן החלטתי – לא בלי התלבטות
כאמור – כי יש מקום שבית משפט השלום ישוב ויידרש לתיק על מנת לוודא כי קוימו, כמובן, בשכל הישר, הוראות סעיף 15(ה), וכדי להעמיד יישום הסעיף על מכונו. אין בכך כדי לומר דבר כהוא זה לגבי התוצאה המהותית שתתקבל; גם לא נתבקשתי על ידי צד מן הצדדים לעיין הפעם בחומר שהוצג בבית המשפט; והחלטה זו עוסקת בזכויות דיוניות בלבד, כקודמתה מ-.6.5.08
(4) הערר מתקבל, אפוא, במובן זה שמעצר העוררים מוארך עתה רק עד 11.5.08 שעה 23:59 (במקום 13.5.08 באותה שעה); ובמהלך אותו יום – 11.5.08 – יובאו העוררים לפני בית משפט השלום שיתן דעתו, בין השאר, לנושא סעיף 15(ה) לחוק המעצרים, ושוב, בלא שאביע כל דעה לעת הזאת במהות החשדות והעילות.
ניתנה היום, ד' באייר התשס"ח (9.5.2008).
ש ו פ ט