בש"פ 413/12 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) , להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

1.

ביום 13.4.2011 הוגש נגד המשיב ונגד נאשם נוסף קטין (להלן: הנאשם הנוסף , וביחד עם המשיב: הנאשמים ) כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום, בליל 27.1.2011, בעת שאמור היה המשיב להיות נתון במעצר בית מלא בבית דודתו בבית חנינא

- על פי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.11.2010 במסגרת עמ"ת 50655-11-10 (להלן: מעצר הבית ) - הגיעו המשיב, הנאשם הנוסף ואחרים, לגן ציבורי בירושלים (להלן: הגן הציבורי ), שם פגשו את המתלונן. לאחר חילופי דברים קצרים בין המתלונן לבין הנאשם הנוסף התפתחה קטטה, הנאשמים התנפלו על המתלונן וניפצו כל אחד בקבוק זכוכית על ראשו, וכמו כן החדיר אחד הנאשמים כלי חד הישר לעינו הימנית של המתלונן ועקרהּ ממקומה. גם משנפל המתלונן והתמוטט על הרצפה המשיכו הנאשמים והאחרים להכותו ולבעוט בו, ולאחר מכן נמלטו מן המקום. בעקבות התקיפה, הוחלפה עינו של המתלונן בעין זכוכית, נגרמו לו חתכים בקרקפת ובאוזנו וחבלות בראשו ובכל חלקי גופו, והוא נזקק לשני ניתוחים ולאשפוז בן שמונה ימים בבית החולים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. ביום 12.5.2011 הורה בית המשפט

המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בהתחשב בראיות לכאורה, בחומרת העבירות המיוחסות לו, עברו הפלילי המכביד והעובדה ששירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופה.

3.

באשר לתיק העיקרי – ביום 5.5.2011 התקיים דיון ראשון בעניינם של הנאשמים בו הוקרא כתב האישום. הדיון נדחה לבקשת בא כוח המשיב אשר טען כי לא קיבל חלק מחומר החקירה. בדיון ביום 13.6.2011 כפר המשיב בעובדות כתב האישום וטען כי בזמן ביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום, שהה בבית דודתו, כפי שנדרש על פי תנאי מעצר הבית. ביום 4.7.2011 התקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בא כוח המשיב הודיע כי טרם קיבל כל חומרי החקירה מהמבקשת, ונקבע המשך דיון ליום 15.9.2011 וכן נקבע לדיון הוכחות ליום 19.12.2011.

ביום 15.9.2011 הודיע הנאשם הנוסף על החלפת בא כוחו, ולבקשתו בוטל מועד ישיבת ההוכחות ונקבעו שני מועדים חדשים – ליום 22.12.2011 וליום 26.12.2011. בעקבות החלטתה של כב' השופטת חיות מיום 23.10.11 לגבי הארכת מעצרו של הנאשם הנוסף (בש"פ 7238/11)

פנתה המבקשת ל בית המשפט המחוזי בבקשה להוסיף דיוני הוכחות, אך נבצר מ בית המשפט להיעתר לבקשה בשל יומנו העמוס. נקבע מועד לדיון נוסף ליום 10.11.2011, אך זה נדחה לבקשת בא כוח המשיב, בשל ניתוח שהיה עליו לעבור בסמוך למועד הדיון ודיון חלופי נקבע ליום 12.1.2012

ביום 4.12.2011 פסל עצמו כב' השופט ר' כרמל מלדון בתיק, מאחר שדן בערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט

השלום בעבירה אחרת, והתיק הועבר לשמיעה בפני כב' השופט י' הכהן והמועדים שנקבעו נותרו על כנם. בעקבות החלטתו של כב' השופט הנדל מיום 6.12.2011 בעניינו של הנאשם הנוסף (בש"פ 8662/11) נקבעה ישיבת תזכורת ביום 14.12.2011, במהלכה הוסכם על הגשת מסמכים מסויימים, נקבעו מועדי דיון נוספים לימים 16.1.2011 ו-2.2.2012. דיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 12.1.2012 בוטל עקב בקשתו של בא כוח המשיב, בשל ניתוח שצריך היה לעבור ואשר נדחה פעמיים. בית המשפט ציין בהחלטתו כי הוצעו לצדדים מספר לא מבוטל של מועדי דיון במהלך החודשים דצמבר וינואר, אולם תאריכים אלו לא היו פנויים ביומנם או ביומנו של מי מהצדדים. הדיון שנקבע ליום 22.12.2011 התקיים כסדרו, והדיון שנקבע ליום 26.12.2011 התקצר מפאת אילוצי יומנו של בית המשפט והתמשך בין השעות 9:30–11:30. עד עתה, העידו המתלונן ושלושה עדי תביעה.

4.

משחלפו תשעה חודשים מאז מעצרו של המשיב, עתרה המבקשת להאריך את מעצרו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בדיון שהתקיים בפני, התנגד המשיב נמרצות לבקשה, וטען כי היעתרות לבקשה משמעה שסעיף 61 לחוק המעצרים הפך לחריג בעוד שסעיף 62 לחוק הפך לכלל. עוד טען המשיב כי עם שמיעת חלק מהעדים נתברר כי עינו של המתלונן לא נעקרה באכזריות, כפי שעולה מכתב האישום, אלא שהמתלונן איבד ראייתו בשל המכות שספג בראשו.

5.

שני שיקולים עיקריים עומדים בפני בית המשפט , בבואו לדון בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים – קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומסוכנותו של הנאשם, כפי שהיא נלמדת מהנאשם ומהמעשה ונסיבותיו.

לא אכחד כי קצב ההתקדמות במשפטו של המשיב אינו מהיר במיוחד, ויש להצר על כך, אך אין לתלות את הקולר במאשימה, וגם למשיב ולנאשם הנוסף חלק בהתארכות הדיון. מסוכנותו של המשיב נלמדת במקרה דנן מחומרת המעשים המיוחסים לו, מהאכזריות היתרה בה הוכה המתלונן ומהתוצאות הקשות של המעשה. מסוכנות זו מתעצמת, נוכח העובדה שמעשים המיוחסים למשיב נעשו בעת שהיה אמור להיות נתון במעצר בית , מה שמוכיח כי אין עליו מורא הדין. זאת ועוד, אך לאחרונה

הורשע המשיב בגין פרשת אלימות אחרת ודינו הוקל בערכאת הערעור ב בית המשפט המחוזי לעשרה חודשי מאסר בפועל בתוספת קנס (עפ"ג (י-ם) 7785-09-11). לכל אלה יש להוסיף את התסקיר השלילי של שירות המבחן במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים.

6.

סיכומו של דבר שאני נעתר לבקשה ומאריך מעצרו של המשיב מיום 13.1.2012 או עד למתן החלטה אחרת בת"פ 21377-04-11, לפי המוקדם.